או"ח ב' סימן קי"ב
דין "לכם" במצה מרור ואתרוג שיש בהם מעשר
מה ששאל כת"ר אחרי שנהוג כיום כפי הכרעת מרן החזו"א זצוק"ל שאין נותנים מעשר ראשון ללוי האם הוה חסרון בדין לכם לענין מצה ומרור ואתרוג. כבר כתבנו בענין זה בישא יוסף (ח"א סימן פו אות ג) והיות שכת"ר ועוד ת"ח העירו והאירו, אשוב לשנות פרק זה.
א. הנה מה שכיום אין נותנים מע"ר ללוי הוא משני טעמים, או משום שיש ריעותא בחזקת הלוים ואין לנו כהן ולוי ודאי (ועי' מה שהביא החזו"א שביעית סי' ה ס"ק ד מהש"ך בשם מהרי"ל, ומה שפי' בדבריו ואכ"מ ודו"ק), או כפי שהכריע שם החזו"א (ס"ק יב והובא בתשו' הנ"ל) דאע"ג שנותנים ה' סלעים לכהן בפדה"ב ומברכים על הפדיון, וכן מברכים על נשיאת כפים, הרי מחמת שמא יתרבו הכהנים והלוים העולים עפ"י עצמן, אפשר דאין חיוב לתת מע"ר ללוי. ומש"כ בספרו בלשון "אפשר" כבר ציין מורנו הגרח"ק בדרך אמונה (תרומות פ"ו צהה"ל אות עה, עז) דכך למעשה הורה החזו"א לנהוג וכמו שנדפס בקונטרס הל' תרו"מ לר"ז שפירא זצ"ל הלכה למעשה.
וכבר הבאנו שמרן רבינו שליט"א ציין בכ"י על גליון ספר החזו"א שלו את דברי המהרי"ט (סי' פה) שכתב כנגד אותם שאינם נותנים מע"ר וז"ל, "היאך מתירים לעצמן להחזיק במע"ר שהוא ללוי ולכהן ויש בו משום גזל השבט, ומרגלא בפי ההמון שאומרים לכהן הבא ראי' שאתה כהן וטול וכן ללוי, וזה טעות שהכהן והלוי בחזקתן הן עומדין".
ומבואר דלדעת המהרי"ט חייבים לתת המע"ר ללוי משום שהוא בחזקתו וכל שלא נתן לו המע"ר גזל הוא בידו ולא הוה "לכם". אלא דכאמור הנוהג כיום שלא נותנים מע"ר ללוי ויש לדון אי הוה חסרון בדין לכם.
והנה לפי הטעם הראשון שהבאנו שלא נותנים ללוים מע"ר משום דאינם בחזקתם, יתכן לומר דאין בזה חסרון של לכם דהרי אין לו למי לתת את המתנות, ובכגון דא לא חייבוהו לתת ושפיר הוי שלו [ולא דמי לממון שאין לו תובעים דשם חייב ליתן למאן דהוא, רק דיכול לסלק מעליו כ"א בטענה שיתן לאחר].
אמנם לפי הטעם השני שהבאנו מהחזו"א דהוה כעין תקנה שלא יתנו ללוים מע"ר למרות שהם בחזקתם כדי שלא יתרבו העולים בשקר, הרי כל שיש במצה או באתרוג מע"ר לא הוה לכם, משום דבודאי זה שייך ללוי רק שתקנו שלא יתן לו.
ובדרך אמונה מובא (צהה"ל שם) שחשש החזו"א שלא יהיה המע"ר בתוך המצה או בתוך האתרוג מכיון שאם יתברר מי הלוי יצטרך ליתן לו "אין זה שלכם" (וראה עוד שם בהה"ל ד"ה כהני חזקה), ולפי זה חסרון "לכם" הוא אף לצד שאין נותנים ללוי משום הערעור על חזקתו ודו"ק.
ומזה שנים רבות שמעתי ממרן רבינו שליט"א כי בדברי החמדת שלמה (או"ח סי' א) למדנו שלדעתו (בד"ה ואפשר) מתנות כהונה שהן ממון שאין לו תובעים (ואפי' במכירי כהונה) כל זמן שלא באו ליד כהן והם עדיין ברשות הבעלים, הרי הם ממון בעלים גמור וכשלו דמי. ועי"ש דכ"כ גם לשי' הרמב"ם דתקפו כהן אין מוציאים מידו. ולפ"ז פשוט דאין חסרון של לכם במצה ומרור או אתרוג שמעורב בהם מעשר ראשון. וכשזכיתי כעת (התשע"א) לדון שוב בענין קדם מרן שליט"א ציין מרן שליט"א דבשו"ת הרי"ם (או"ח סי' ה) פליג עליו וסובר דהבעלות של הישראל בספק מתנו"כ גריעא טפי מבעלותו בספק ממון, היפך סברת החמדת שלמה עי"ש.
ב. והנה כפי המבואר בדברי החזו"א הרי אם הישראל יתן המע"ר ללוי, ודאי שיחשב ממון הלוי ויוכל הלוי לצאת בזה י"ח מצה מרור ואתרוג דהרי הלוים בחזקתן רק שתקנו שלא ליתן להם. ואכן כך נוהגים בכמה ועדות כשרות, שבחיטים למצות ובאתרוגים לסוכות נותנים את המע"ר ללוי וקונים ממנו בחזרה. ושמעתי ממרן רבינו שליט"א דשפיר ניתן לעשות כן ואז אין כאן חסרון של לכם, שהרי הלוי זכה בזה, וכך גם הביא בספר דרך אמונה (בביהה"ל הנ"ל) ששמע כן בשם החזו"א.
אמנם בספר זכרון שאול (מעשרות, והוב"ד בקיצור בדרך אמונה בביהה"ל הנ"ל) כתב "ולענין דין לכם חשש החזו"א שמי שזכה במע"ר מדין נתינה אין זה לכם" [ועי' ביהה"ל שם שכתב מורנו הגרח"ק שהגר"ש ברזם זצ"ל מעיד כן מהחזו"א].
ובביאור הדברים – אם נבקש ליישב את דברי החזו"א בספרו שהלוים בחזקתם, עם העדות שהביא הזכרון שאול – צריך לומר שלדעת החזו"א אחרי שתקנו שלא ליתן להלוים את המע"ר הרי שחז"ל הפקיעו מהם את המתנות וא"כ אין להם בהם זכות כלל ואינם שלהם, וגם אם יתנו להם לא חשיב "לכם".
אמנם בדברי מרן החזו"א בספרו לא מוכח הכי ואפשר לומר, שאכן הלוים הם בחזקתם אלא שתיקנו שלא ליתן להם – ואם כן כאשר הלוי קיבל את המתנה שפיר הוי שלו, וכפי הנראה היו שהבינו כך ממרן החזו"א וכמו שהביא הגרח"ק.
ג. והנה כתבנו שם (בישא יוסף ח"א סי' פו) להחמיר יותר בשנת מעשר עני – בתוצרת שמעורב בה מעשר עני (למעשה, באתרוג ובחיטה מדובר בשנה רביעית ושביעית כי התוצרת של שנה ג' ושנה ו' מגיעה לשווקים שנה לאחר מכן, ובמרור מדובר בפסח של שנה ג' ושנה ו'). וכת"ר תמה על הסברא שבמעשר עני יש מקום לחומרא יתירה – וכבר ציינו (בתשובה הנז"ל) כי מורנו הגרח"ק (בצהה"ל ס"ק עז) כתב "וכ"ש המעשר עני" – וטעם הדבר פשוט הוא, דבמעשר עני ודאי אין שום היתר שלא ליתנו לעניים, וא"כ אם מעורב במצה או במרור או באתרוג חלק המעשר עני הרי דצריך לחשוש דהוה חסרון של "לכם". ואפי' בספק טבל יתכן ויש להחמיר ליתן המע"ע לעניים משום הדין של "צדק משלך ותן לו".
ואכן שמעתי ממרן רבינו שליט"א דגם בספק טבל יש לחשוש משום דין "לכם" כשלא נתנו המע"ע לעניים.
והנה ישנם ועדות כשרות שלא מקיימות מצות נתינת מע"ע לעניים וא"כ יתכן ומעורב במצה ובמרור או באתרוג מע"ע, ואף שבכל השנה שבכה"ג בדיני ממונות נפסק ע"י רבותינו שפטורים הקונים מנתינה – בכל אופן חשש מרן שליט"א שספק תערובת מעשר עני אין בזה "לכם" (מדין צדק משלך וגו').
אולם בתוצרת שנרכשה ממקומות שתחת השגחת ועדי כשרות שנוהגים לקבוע המעשרות בכל פרי ופרי (כדי להינצל מבעיות של הפרשה מפטור על החיוב) הרי ודאי שיש בתוצרת תערובת של מעשר עני ואז ודאי בכמות של המע"ע אין חשיב "לכם" (אולם לכאורה יתכן שאם יאכל כזית ועשירית יצא, שהרי בכל פרי יש רק כעשירית מעשר עני ואם יאכל שני פירות נפרדים הרי שמונים אחוז ממה שאכל הינו "לכם". וגם במקומות שאינם קובעים מעשר עני בכל פרי עדין יש לחוש מספק שמא כל הכזית הינו מעשר עני ודו"ק).
לעומת זאת באותם ועדות כשרות שמקנות המעשר לעני וקונים ממנו את המעשר עני אפילו בפחות משויו (כמו שביארנו בכמה מקומות עיין ישא יוסף ח"ב זרעים סי' כו) הורה מרן שליט"א שבתוצרת זו חשיב "לכם" ויכול לצאת בה יד"ח מצה ומרור בפסח, ואתרוג לברכה בחג הסוכות.