האם עיסה מבושלת, כגון עיסת אטריות, ספגטי, פתיתים, קוסקוס חייבת בהפרשת חלה?
במאמר הקודם הבאנו את שיטת רבינו תם שעיסה עבה, אף אם נעשתה על דעת לבשלה, יש להפריש ממנה חלה. והבאנו שם שדעת הש"ך ופוסקים נוספים לחוש לשיטה זו, ומשום כך יש להפריש בלא ברכה. לפי זה, לכאורה, גם כשלשים עיסה על דעת להכין ממנה אטריות, פתיתים, או קוסקוס וכיוצא בהם, יש להפריש חלה כיון שבתחילתה העיסה עבה, ולדעת רבינו תם התחייבה בחלה. אלא שהיה מקום לדון לפטור עיסה זו מחלה כיון שהיא עומדת למיני מאכל שאין להם 'תוריתא דנהמא', דהיינו תואר לחם.
אמנם מדברי התוס' בברכות (לז, ב ד"ה לחם) מבואר שאפילו הכי עיסה זו חייבת בחלה, שאחר שהביאו את שיטת רבינו תם, כתבו בשיטתו, וז"ל: "ורימשיי"ש [היינו אטריות] אף על גב דחייבין בחלה שהיו עיסה מתחלה, פטורין מ'המוציא', ואין מברכין עליהם אלא בורא מיני מזונות דלית להו תוריתא דנהמא, ואחר כך ברכת מעין שלוש על המחיה על הכלכלה".
מבואר בזה שלגבי חלה הולכים אחר תחילת העיסה וכיון שהיתה עיסת לחם היא חייבת בחלה. ואחרי זה כתבו: "ור' יחיאל ז"ל היה מסופק אם וירמשיי"ש חייבין בחלה משום עושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורין מן החלה דלית בהו שיעורא, הכא גבי וירמשיי"ש נמי פעמים מחלקן שאין משימין שיעור חלה בקדרה אחת, אך היה מצריך ליקח חלה בלא ברכה בשביל הספק". וכן כתב במרדכי (פסחים סימן תקצב). [טעמו של רבנו יחיאל שמסתפק הוא משום העושה עיסה ע"מ לחלק ואכמ"ל, ולא משום שבסוף אין תוריתא דנהמא].
אמנם בפירוש תלמידי רבינו יונה לברכות (כז, א) מבואר לא כך, שכתבו בזה"ל: "ומזה הטעם יש להתיר חוטי הבצק שנקראין בלשון הירושלמי אטרי"ה, ובלע"ז וירמזיליוי"ש, ובערבי אטרי', שאף על פי שבלילתן עבה מתחילה, פטורין מן החלה ואין מברכין עליהם המוציא, כיון שלא לשו אותה מתחילה אלא לבשל אותן ולא לעשות מהם דרך פת כלל".
ועיין בדרכי משה (סימן שכט ס"ק ג) שכתב שדברי רבינו יונה הם בשיטת רבינו תם, ולדבריו עיסת אטריות פטורה מן החלה [וכתב שהוא לא כמו שכתבו התוס' שיש להפריש בלא ברכה, שהרי לדבריו אין מפרישים חלה כלל מעיסת אטריות].
אבל בשו"ת פנים מאירות (חלק א סימן סח) כתב, וז"ל:
"המעיין יראה ברבינו יונה שאין זה מדברי ר"ת אלא מסברת עצמו כתב כן, אבל ר"ת סבירא ליה, אפילו אם בתחילת גלגולה נתכוון לעשות סופגנין נמי חייב. א"כ בעיסת לאקשין חייב בחלה וירא שמים יפריש בלא ברכה" [הביאו הפתחי תשובה סימן שכט, סק"א].
והחזון איש (זרעים ליקוטים סי' ה ס"ק ב) חלק וכתב שהעיקר כהדרכי משה, שכוונת רבינו יונה לפטור אפילו לשיטת רבינו תם כיון שאין סופה של עיסה זו לחם. ומפרש שם שאחר שחזר בו רבינו תם וסבר שמברכים על עיסה מבושלת 'המוציא', שוב אין הכרח לומר שהולכים אחר שעת הגלגול אלא דתחילתה עיסה חייבת בחלה משום שגם כשסופה סופגנין נחשבת לחם, ואם כן כשאין לה תואר לחם פטורה.
נציין שבתשובת גינת ורדים (או"ח כלל א סימן כד) כתב לחדש שלאטריות יש תוריתא דנהמא, ולדבריו כל שרואים שעשוי מקמח חשיב תוריתא דנהמא. אמנם האחרונים השיבו על דבריו שעיסה שפתתו אותה לפתיתים שעוברים בישול, ודאי ניכר שאינה לחם.
נמצינו למדים שהעושה עיסה לאטריות, לפתיתים, לקוסקוס ולשקדי מרק שאין להם תואר לחם, לפי דעת הפנים מאירות חייבת בחלה. ולפי הדרכי משה היא פטורה. ולמעשה, במפעלים נוהגים להפריש חלה מעיסות אלו בלא ברכה לחומרא. אמנם יש לדעת שאם מכינים מהאטריות קוגל, לדעת אותם פוסקים שהוא חייב בהפרשת חלה מדינא, שלדבריהם הוא נחשב אפוי, ויש לו תוריתא דנהמא, על כן אין ההפרשה שהפרישו במפעל מהעיסה שנילושה לצורך האטריות מועילה לקוגל.
ובעז"ה במאמר הבא נתייחס לחיוב הפרשת חלה מקוגל ונבאר למה ההפרשה מהאטריות לא מועילה.