דיני ערלה תרומות ומעשרות המצויים בקטיף בשדה ובחצר גוי
להלן הלכות ערלה תרומות ומעשרות המצויים בקטיף חוויתי שנעשה בשדה גוי, וכן בשוכר צימר מגוי וקוטף מעץ שנמצא בחצר הגוי:
חשש ערלה ונטע רבעי
ראשית לכל, יש להיזהר מאיסור ערלה. אם המקום אינו עומד תחת פיקוח והשגחה של ועד כשרות מוסמך, קיים חשש שהפירות אסורים באכילה.
- במינים שיש בהם אחוזים גבוהים של ערלה – אין לקטוף במקום שאינו מפוקח.
- מינים שיש בהם חשש ערלה במטעים: ישנם מינים שאף שבחנויות אחוז הערלה בהם נמוך, כשבאים לקטוף יש בהם חשש כגון רימון זית סברס ואוכמניות משום שיש בהם ענפים שיוצאים מהקרקע שמחייבים מנין מחדש. אין לסמוך על דברי הנוכרי בעל המטע, שטוען כי עברו על העץ די שנות ערלה.
- אין להסתמך על מראה העיניים – במינים שיש בהם חשש ערלה גם אם העץ נראה גדול, ותיק או עבות, אין בכך הוכחה שאין בו חשש ערלה (שכן לעיתים מדובר בהרכבות חדשות או בנטיעות צעירות שאינן ניכרות לעין שאינה מקצועי)
- כאשר יש נטיעות צעירות בתוך המטע– גם במינים שאחוזי הערלה נמוכים ואין בהם חשש ערלה, כאשר המטע צעיר או שיש בתוכו נטיעות צעירות צריך לחשוש בהם לערלה.
יסודות דין תרומות ומעשרות בפירות גוי
דינם של פירות שגדלו ברשות נוכרי שונה מדינם של פירות שגדלו ברשות ישראל:
- פירות שגדלו ברשות גוי, ו"גמר מלאכתם" (שלב התיקון והאיסוף של הפירות לצורך אכילה או שיווק) נעשה ברשות הגוי – פטורים לגמרי מתרומות ומעשרות.
- אם גמר המלאכה התבצע ברשותו של יהודי, הפירות מתחייבים בתרומות ומעשרות, אף על פי שעיקר גידולם היה ברשות הנוכרי.
דיני תרומות ומעשרות בקטיף חוויתי בשדה גוי
בשנים האחרונות נפוצה מאוד חוויית הקיץ של "קטיף עצמי". תמורת תשלום, המטיילים מוזמנים לסייר במטעים ובפרדסים, לקטוף פירות (כגון דובדבנים, אוכמניות ופירות קיץ נוספים), לאוכלם בשטח הפרדס או לאוספם בסלסלות ולקחת לבית
בקטיף חוויתי, המטייל משלם עבור הזכות לקטוף ולאכול, ולכן פעולה זו נחשבת הלכתית כ"מקח" (קנייה). דין מקח הוא אחד מהדברים שקובעים את הפרי למעשר ואוסרים לאוכלו אכילת עראי ללא מעשר.
ג. קטיף לצורך אכילה מיידית בתוך הפרדס
כאשר המטייל קוטף פירות כדי לאוכלם מיד, יש לחלק בין המקרים הבאים:
- קטיף ואכילה של פרי אחד קטן: אם קוטף פרי קטן אחד ואוכלו מיד, הוא פטור מן המעשר, שכן על פרי אחד לא חל דין "גמר מלאכה", וכל שלא נגמרה מלאכתו מותר לאוכלו אכילת עראי. ויכול לקטוף פרי לאכלו ועוד פרי ולאכלו.
- קטיף ואכילה של שני פירות (או פרי אחד גדול): מכיוון שיש כאן מעשה "מקח" (שהרי שילם על הקטיף) ובנוסף צירוף של שני פירות, הדבר נחשב כ"גמר מלאכה" וקביעות למעשר.
כיוון שהשדה והפירות של הנוכרי, מסתפק החזו"א האם נחשב שהגמר מלאכה נעשה ברשות הגוי (והפירות פטורים), או שמא כיוון שהיהודי קטפם לעצמו נחשב הדבר כגמר מלאכה ברשות ישראל (והפירות חייבים) לכן במקרה זה יש להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.
ד. מילוי סלסלה להבאה לבית
כאשר המטייל קוטף פירות וממלא סלסלה על מנת לקחתה לביתו, הדין תלוי בפרטי הסכם הרכישה במקום:
- קניין בשעת הלקיטה: אם על פי תנאי המקום נחשב שהמטייל קונה וזוכה בפירות ברגע שהוא מניח אותם בסלסלתו, הרי שזהו "גמר מלאכה ברשות ישראל" לכל דבר, ומחויב להפריש תרומות ומעשרות עם ברכה.
- אפשרות חזרה עד שעת התשלום: אם יכול להתחרט ולהחזיר את הפירות, ואינו מתחייב בתשלום סופי אלא בעת היציאה והשקילה, הדבר נחשב כספק האם הגמר מלאכה הוא ברשות הגוי או ברשות ישראל. מחמת ספק זה – יש לעשר בלי ברכה.
- הוראה למעשה: בכל מקרה שבו קיים ספק לגבי רגע הקניין המדויק או תנאי המקום, יש לנהוג מספק ולהפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.
דין תרומות ומעשרות בשוכר צימר מגוי
מצוי ששוכרים צימר מגוי ובחצר הגוי יש עץ פירות, ובעל הצימר נותן לאורחים לאכול מהפירות שיש בעץ או שקוטף פירות בעבורם. להלן ההלכות שנוגעות לדין תרומות ומעשרות במקרה זה.
במקרה זה כיוון שחצר קובעת למעשר לכל מי שקבוע בה, חצר זו קובעת גם לשוכרים כיוון שהם קבועים בחצר.
קטיף ואכילה של פרי אחד קטן: כאשר קוטפים פרי אחד ואוכלים בין אם הגוי קוטף בין אם הישראל קוטף פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות כיוון שבפרי אחד לא חל דין גמר מלאכה. ויכול לקטוף ענב אחד ולאכול ושוב אחד ולאכול ופטור ממעשר.
קטיף ואכילה של שני פירות (או פרי אחד גדול): כיוון שחצר קובעת למעשר יש בקטיפה של שני פירות גמר מלאכה וקביעות למעשר.
כיוון שהשדה והפירות של נכרי מסתפק החזו"א אם נחשב שהגמר מלאכה הוא ברשות הנכרי והפירות פטורים או ברשות ישראל והפירות חייבים לכן במקרה זה יש להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.