מדריך הלכות לעשיית יין ביתי

בתקופה זו מתחילים לעשות יין מענבים הגדלים בא"י, ויש העושים יין ביתי לבד, להלן חלק מהלכות הנוגעות בעשיית יין ביתי

כפי שיבואר להלן ישנם חילוקי דינים בין ענבים שעומדים ליין לבין ענבים העומדים למאכל, ומבואר בחזו"א^[1] שבענבים העומדים למכירה בסתמא הולכים אחר הרוב. אמנם כיום שיש זנים של ענבים שעומדים רק ליין, ויש זנים שעומדים רק למאכל ויש שעומדים לזה ולזה, בגידולים מסחריים בסתמא הולכים אחר רוב אותו הזן.

ערלה וכלאים

ערלה: גפן [ושאר אילנות מאכל] בג' שנים ראשונות לנטיעה פירותיה אסורים. אמנם בזמננו בענבי יין שתחת פיקוח, גם אם אינו למהדרין, לא מצוי כל כך שיהיו תערובות ערלה[2]. והקונה מגוי כשמביא מהכרם שלו אף אם אין פיקוח כלל יכול לסמוך על הרוב שאינם ערלה[3] אלא שעליו לודא אצל בעל הכרם שלא מדובר בכרם שאושר כגידולים דו שנתיים, דהיינו שעברו עליו שלוש שנים מהנטיעה בכרם ולא מהזריעה במשתלה.

כלאי הכרם: כרם שגדל בה תבואה, או קטנית, או ירק באיסור כלאים פירותיה אסורים[4], אמנם כלאי הכרם אינם מצוים כ"כ בזמננו[5] ולכן מן הדין יכול לסמוך על הרוב שלא מעורב בהם ערלה וכלאים, אף בכרם שאיננה תחת פיקוח מהדרין.

חיוב תרומות ומעשרות

ענבי ארץ ישראל: ענבים שגדלו בארץ ישראל ועשה מהם יין בארץ חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה [בזה"ז חיוב תרומות ומעשרות הוא מדרבנן ועדיין יש חילוק בין דבר שעיקרו חייב מהתורה לבין דבר שעיקרו חייב מדרבנן, כדלהלן]

ענבי חוץ לארץ: ענבי יין שגדלו בחו"ל, ועשה מהם ישראל יין בארץ חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן[6], וי"א מן התורה[7]. ולכן גם אם הענבים גדלו בערבה, מחוץ לגבולות א"י, ועשו מהם יין בארץ חייבים.  [להלן יבואר דין הפרשה מענבי חו"ל על ענבי א"י ולהיפך].

ענבים מכרם של גוי: פרי שגדל ברשות גוי ונגמרה מלאכתו על ידי גוי פטור מתרומות ומעשרות אך אם גדל ברשות גוי ונגמרה מלאכתו על ידי ישראל חייב בתרומות ומעשרות מן התורה.

זנים של ענבי יין שגדלו ביד גוי ועשה מהם ישראל יין, כיוון שגמר המלאכה היה  ביד ישראל חייבים בתרו"מ. יש אומרים שחיובם חל רק בשעת הגמר מלאכה [עשיית היין] ואם הפריש מהם תרו"מ לפני שעשה מהם יין  ההפרשה לא חלה[8], ולדעת החזו"א חייבים גם קודם גמר מלאכה ואם הפריש חל.

זנים של ענבי מאכל שבצרם הגוי למכירה, והישראל קנה אותם ליין, נחלקו בהם רבותינו אם כיון שנגמרה מלאכתם לאכילה ביד גוי פטורים מתרו"מ, או שכיון שהישראל קנאם ליין לא נגמרה מלאכתם עד עשיית היין, ולכן יש להפריש מהם תרו"מ בלא ברכה. [אמנם בדרך אמונה (הל' תרומות פ"א צהה"ל רמט) כתב דשמע שלמעשה הורה החזו"א לברך] ואם הפריש מהם בעודם ענבים, או אפ' אחר שהתחיל לדרוך לפני גמר מלאכת היין, צריך לשוב ולהפריש כי עדיין לא התחייבו[9].

זנים שעומדים ליין ולמאכל:  שגדלו אצל גוי על מנת למכרם וקנה אותם הישראל ליין, חייבים בתרו"מ[10].

זמן הפרשת תרומות ומעשרות

ענבים העומדים ליין אסור להפריש תרומות ומעשרות מהענבים קודם גמר מלאכת היין.

עבר והפריש תרו"מ מהענבים צריך לחזור ולתרום משום הפסד כהן, וגם אם היה ברשות כהן צריך לחזור ולתרום מגזירת חז"ל, בכדי שיעשה את היין בטהרה[11]. ובזה"ז מסתבר שגם שלא ברשות כהן אינו צריך לחזור ולתרום כיון שהתרומה לא נאכלת[12] אולם יש לדון בזה[13], לכתחילה גם בזמן הזה אסור להפריש קודם גמר מלאכה. [ועי' לעיל דין הפרשה קודם גמר מלאכה בענבים שנקנו מגוי].

הזמן שמותר להפריש מהיין

גמר מלאכת היין לענין שיהיה מותר להפריש ממנו תרו"מ, לדעת הרמב"ם הוא משיתחיל לדרוך ואז יכול להפריש מהיין שהתחיל לזוב על כל מה שנמצא באותה בריכה או חבית שהתחיל לדרוך בה^[14]. ולדעת הר"ש^[15] מותר להפריש רק בגמר מלאכת היין שבה נטבל היין, ואין להפריש לכתחילה עד שגמרו לסנן את היין סינון שהוא מוכן לשתיה.

ענבים שקונה מגוי אין להפריש מהם עד לאחר סיום הגמר מלאכה, ואם עבר והפריש יתכן שההפרשה לא חלה[16].

ענבים שעמדו לאכילה והפרישו מהם תרומות ומעשרות [בין ביד מוכר בין ביד לוקח] בעודם עומדים לאכילה, ואח"כ נמלך עליהם לעשות מהם יין, אין צריך לשוב ולהפריש מהם תרו"מ[17].

הפרשה מענבים ממקורות שונים

• אין מפרישים מן הפטור על החיוב ולא מן החיוב על הפטור^[18], וכן אין מפרישים מפירות א"י על פירות חו"ל^[19], וכן אין מפרישים מתרי דרבנן על חד דרבנן ולא מתרי דרבנן על תלת דרבנן ולהיפך^[20]. ולפיכך לפני ההפרשה יש לוודא שהיין שמפריש ממנו והיין שבא לתקן, הכל באותה דרגת חיוב.

לכן לכתחילה אין להפריש יין מענבים שגדלו לדוגמא – ברמת הגולן, על יין מענבים שגדלו במרכז וכדומה. משום שיש ראשונים שסוברים שעולי בבל לא כבשו בעבר הירדן ואף הסוברים שעו"ב כבשו חלק מעבר הירדן אין אנו יודעים איזה חלקים כבשו^[21]. ובפשוטו אין מפרישים מכיבוש עולי מצרים על כיבוש עולי בבל ולהיפך, אך בחזו"א^[22] נטה להקל בזה בצירוף ספיקות נוספים^[23].

ואף ביין שנעשה מענבים שגדלו ברמת הגולן לכתחילה יש לחוש שלא להפריש מענבים שגדלו במקומות שונים ברמת הגולן. אמנם אעפ"כ אין לחוש שהגבול עובר באותה הכרם עצמה וא"א להפריש מיין שנעשה באותה הכרם^[24].

וכן אין להפריש מיין שנעשה מענבים שקנה מאחר על יין שנעשה מענבים שגדלו ברשותו^[25], בין אם קנה את הענבים לפני שנעשו יין, ובין קנה יין מוכן אפילו אם הוא טבל לא יפריש מזה על זה. משום שלקוח אינו חייב מדאורייתא אלא מדרבנן[26]

אמנם אם עירב ענבים מדרגות חיוב שונות והיין נמצא בחבית אחת יכול להפריש מתערובת היין כנגד כולו, דיש בילה^[27]. ובכל מה שלוקח מעורב מכל דרגות החיוב, אלא שצריך לפרט בנוסח שההפרשות יחולו בכל דרגת חיוב בפני עצמה.

אכילה ושתיה  לפני גמר מלאכת היין

אכילה מענבים: מותר לאכול מענבים העומדים ליין אכילת עראי. אכילת עראי היא כגון אכילה שלא קבע לה מראש זמן, ולא בתוך סעודה, לא בהסיבה, לא בשבת ולא בבישול^[28]. ובחזו"א מסתפק אם דין זה הוא רק כשאוכל במקום שנמצאים שאר הענבים, אבל אם נוטל למקום אחר אסור^[29].

סחיטת חלק מהענבים: הלוקח קצת ענבים על מנת ומרסק אותם בכלי ומסננם, על מנת לטעום את המיץ היוצא וכדומה, חייב להפריש תרו"מ ממה שבכלי, משום שזה נחשב כבור קטן שקובע למעשר^[30], ובחזו"א^[31] מסתפק שכאשר סוחט ענבים בכוס ושותה אותם בלי לסנן אם נחשב לגמר מלאכה בסחיטה.

שתיה מהיין לפני הסינון: לאחר סחיטת הענבים אם עדיין לא התחיל לסנן מותר לטעום מהיין עראי, וכן מותר להוציא לכוס ולשתות במקום בלא סינון, אם מוציא לכוס ומסנן או מוציא לכוס ומניח לשתיה לאחר זמן אסור לשתות בלי לעשר.  

דרכי עשיית היין כיום אינן דומות לגמרי לאופן עשיית היין במשנה והראשונים, ויש משאירים את היין לתסוס עם הקליפות והחרצנים, אך יש שמסננים מי את הקליפות ומניחים את היין לתסוס בלי הקליפות, כמו כן ישנן שמסננים כמה וכמה פעמים על מנת להגיע לצלילות גבוהה של היין, ולכן כל שלב מעת הסינון הראשון, או העברה לחביות, ועד שהיין מוכן לשתיה יש לחוש שהוא נחשב לגמר מלאכת היין^[32].

שתיה מהיין לאחר גמר מלאכה

לאחר הסינון, כשעושה את היין בבית אסור לאכול ממנו עראי מיד בגמר מלאכתו, משום שיש כאן גם גמר מלאכה וגם קביעות למעשר בכניסה לבית,

אם עושה את היין מחוץ לבית, נחלקו הראשונים^[33] האם יין שנגמרה מלאכתו על מנת להכניס אותו אח"כ לבית מותר לאכול ממנו עראי עד שיכנס לבית, או שבגורן ויקב שנגמרה מלאכתם נאסרו מיד באכילת עראי אפילו לא הגיעו הביתה. ולכתחילה יש להחמיר בזה^[34],^[35].

חיוב ההפרשה

יש להפריש תרומות ומעשרות מיד, ולא להשהות את הטבל שלא יכשלו בו בני אדם, אבל במקום הצורך אם יודע שלא יכשלו בו יכול להמתין^[36].

מי שעשה יין וגמר המלאכה היה לפני סוכות חייב ממצות עשה להפריש ממנו תרו"מ עד סוף חג הסוכות עוד קודם שמיני עצרת ולתת את המתנות^[37].

בצקום הצורך יש שסמכו על שיטת הר"ש^[38] שמספיק להקנות את המתנות שעדיין לא הופרשו וכמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי^[39].

ואם עשה את היין אחר חג הסוכות אינו עובר בעשה עד חג הפסח.

מעשה ההפרשה

הפרשה מן המוקף

מצוה להפריש תרומה גדולה מן המוקף, ולכן לפני ההפרשה יש לפתוח את החביות של היין^[40] ולקרבן שיגעו זו בזו^[41], ואת הכלי שבו נמצאת התרומה גדולה יצמיד לאחת מהן. ואם הכלים גדולים ואינו יכול לקרבם זה לזה יעשה תרומה גדולה לכל כלי שיהיה מוקף.

אם הפריש שלא מן המוקף, הפרשתו חלה.

ברכה על ההפרשה

מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות ואף אם הכניס את הענבים לביתו קודם גמר מלאכה ועשה מהם יין בבית.[42] בשנה זו [תשפ"ו/פז] חיוב הענבים הוא מעשר שני מברכים ברכה נוספת על חילול מעשר שני.

לענין ברכה על הפרשת יין מענבי מאכל שקנה מגוי, יעויין מה שכתבנו לעיל.

צורת ההפרשה

בטבל וודאי ראוי לומר את נוסח ההפרשה המלא כפי הנוסח של הפרשת תרומות ומעשרות, בלא החילול, לאחר אמירת נוסח ההפרשה מברך על חילול מעשר שני ואומר את נוסח החילול.

אם מתקשה באמירת הנוסח הארוך או כאשר המשקה עלול להתנועע באמצע אמירת הנוסח, מברך על הפרשת תרומות ומעשרות, אומר את נוסח ההפרשה הקצר, מברך על החילול ואומר את נוסח החילול הקצר.

ביין שאינו טבל וודאי יכול לומר את הנוסח הקצר ולכלול את ההפרשות והחילול באמירה אחת.

נתינת המתנות

יין שנעשה מענבים שגדלו בא"י ביד ישראל חייב ליתן את המעשר ראשון ללוי ובשנת מעשר עני את המעשר עני לעני. ובחזו"א כתב שבזמן הזה ראוי שלא ליתן את המעשר ראשון ללוי^[43], אולם מעשר עני ודאי חייב, ואין זה נוגע ליין שנעשה מהבציר של תקופה זו.

יין שנעשה ביד ישראל מענבים של גוי, אין צריך לתת את המעשר ראשון, לגבי מעשר עני  נחלקו הפוסקים אם על אף שאין צריך ליתן את המעשר ראשון, מ"מ חייב ליתן את המעשר עני^[44]. יין שנעשה מענבים שהגיעו מחו"ל, צ"ע אם חייב ליתן את את המתנות, ודעת מרן הגרי"ש אלישיב שצריך ליתן^[45]. ובכל אופן מספק כשהספק הוא בדין, חייב ליתן את המעשר עני לענים^[46].

את  המעשר ראשון שנותן יש ליתן ללוי, ולדעת הרמ"א יכול ליתנו גם לכהן^[47] ובחזו"א^[48] כתב שבזמננו נוהגים ליתן ללוי דוקא.

אין ליתן את המעשר ראשון והמעשר עני לאותו אחד, אף אם הוא לוי עני^[49].

כשרוצים ליתן את המעשר ראשון ללוי ואת המעשר עני לעני, מלבד האחד ממאה ועוד משהו, אותו מוציאים לפני ההפרשה מהפירות על מנת לקרוא להם שם תרומה גדולה ותרומת מעשר, צריך היה להוציא גם 9% על מנת לקבוע אותם כשאר מעשר ראשון ולתיתם ללוי [מלבד האחד ממאה שנעשה אח"כ תרומת מעשר = 10%] ועוד 10% ממה שנשאר על מנת לעשותם מעשר עני ולתיתם לעני. אמנם דבר זה מחייב שינוי בנוסח ההפרשה שלא לקבוע מעשר ראשון ועני בדרום או צפון הפירות אלא בערימה המתאימה, ופעמים רבות נגרמות תקלות משינוי הנוסח. וכמו כן עלול להיות מיעוט או ריבוי במעשרות ותקלות נוספות.

• על כן למי שאינו בקי עדיף שמלבד האחד ממאה והיותר ממנו אותו שמים בנפרד, להשאיר את הכל יחד בלי להוציא את המיועד למעשר ראשון ועני מהכל, ולקבוע את המעשר ראשון ועני בצפון ודרום כל היין, ואח"כ כשבא לתת את המתנות, הלוי והעני, או אחר שמזכה להם, מגביה את כל היין על מנת שיזכו בחלק שלהם המעורב ביין, ואז יחליף איתם ביין שיתן להם מכל מקום, או בכסף^[50].
• כשמדובר בכמות גדולה שקשה להגביה את כולה, י"א שניתן להקנות את המעשרות אגב קרקע, אך אין לעשות כן בלי להתיעץ עם ת"ח הבקי בעניני קניני תרו"מ.

---

[1] מעשרות סי' ה סק"ב.

[2] מאוד לא מצוי שכורם יוכל לבצור כרם שלם של ערלה משום שישנו פיקוח בסיסי וא"א להסתיר דבר כזה, ולכן אין לחוש לכך.

אמנם בהרבה מיני הפירות פעמים שיש לחוש שישנו מיעוט של עצי ערלה שהשלימו במקום עצים שמתו ונעקרו. אבל בענבי יין לא מצוי כל כך שעושים השלמות כאלו, במקום עצים שמתו, מלבד בשנה השניה לנטיעה, על כן בכרם שהוא כבר בשנתו החמישית או יותר, מן הדין אין לחוש. ואף בכרם בשנתו הרביעית מעיקר הדין מותר להקל עפמש"כ החזו"א יו"ד לז סקט"ז שדן בכרם שיש בו מיעוט עצי ערלה אם יש לחוש לקבוע, ואף ששם הניח בצ"ע, מ"מ עיין דר"א פתיחה להל' ערלה במעשר שני פ"י בצהה"ל שם שהביא בשם החזו"א שהורה להקל. אמנם במציאות הנהוגה בזמננו אין לחוש.

[3] דנמצא ביד גוי אמרינן כל דפריש מרובא פריש, אמנם גוי שמביא מכרם של ישראל אם מיירי באיסור שאינו ניכר חיישנן לשיטות שגזרו גם בפירש שמא יקח מן הקבוע. ויעויין סוף משפטי ארץ ערלה.

[4] ויש בזה פרטי דיני רבים, ואין כאן מקומם.

[5] לא מצוי שזורעים ירקות וכדומה תחת הכרם. אמנם לאחרונה מצוי שיש חקלאים שמטפחים את צמחי הבר העולים בכרמים וביניהם יש מינים אסורים בכלאים משום שראוים לאדם, כמבואר בחזו"א כלאים סי' א ס"ק יד, ואף שמקובל היה שהם לא טובים לכרם והכורמים לא רוצים בהם, וממילא דינם כתלתן שעלו בה עשבים פא,א שלדעת הרבה ראשונים [וכן נקט החזו"א] אין בזה איסור כלאים. מ"מ המגמה השתנתה ועתה סבורים שהם טובים לכרם, ויש מיעוט קטן מאוד שגם זורעים כלאים בכרם. מ"מ ב"ה שועדות הכשרות התעוררו לכך ומקפידים שירססו או יכסחו ממינים אלו לפני שיעשו הענבים כפול הלבן, ועל כן לכאורה מן הדין אין צריך לחוש לזה, אלא במקום ריעותא.

[6] ביהגר"א יו"ד שלא ס"ק יט.

[7] עיין כ"מ הל' תרומות פ"א הי"א בדרך אחת.

[8] יעוין חזו"א במכתב ז הדפס בסוף דרך אמונה ח"ג, פאה"ש סי' טז סק"מ וסי' כג סקכ"ט, דרך אמונה החל' תרומות פ"א צה"ל קצא, ומע"א שביעית סי' ט,ח ד"ה ועפ"י.

[9] צה"ל הל' תרומות פ"א ס"ק רנג, וכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב.

[10] דבסתמא עומדים על דעת מה שיעשה בהם הקונה.

[11] משנה ריש תרומות ובירושלמי שם.

[12] דרך אמונה הל' תרומות פ"ה ס"ק קפז ובצה"ל שם.

[13] דכל זה הוא בתרומה שאינה נאכלת, אבל במעשר – עכ"פ במעשר שנוהג אף בזמננו, אפשר שגזרו. אך יש לדון לאידך גיסא יש לדון דבמעשר כלל לא גזרו בזה, וצ"ע. ואם גזרו גם במעשר, אולי יש לחלק בין מעשר ראשון דנקטינן עיקר לדינא שאין חובה לתיתו לבין מעשר עני שאין חובה, ולכן בשנות מעשר שני יש יותר מקום להקל.

[14] הל' תרומות פ"ה ה"ו, ומסברא י"ל דלא מהני מה שהתחיל לדרוך בחבית אחת על חבית אחרת. אמנם במהרי"ק נראה שסבר שלא הותר אלא להפריש רק מהיין על היין, ועיין דרך אמונה שם שנקט שמפרישים מהיין והענבים יחד על יין וענבים.

[15] תרומות פ"ג מ"ד.

[16] עי' לעיל הערה 8

[17] חזו"א שביעית ז,כד. אמנם בדרך אמונה (בה"ל תרומות ה,כ) הביא שמועה בשם החזו"א בקונה ענבים מישראל ועישרן ואח"כ עשה מהם יין דיש להחמיר להפריש מהם תרו"ת שנית, ויעויין מש"כ שם לבאר, וצ"ע.

[18] משנה תרומות פ"א מ"ה.

[19] שם.

[20] ב"י יו"ד של בשם מהר"ם מרוטנבורג, ועיין חזו"א בקונ' הל' תרומות ומעשרות.

[21] עיין תוס' יבמות טז,א ד"ה עמון ורש"י חגיגה ג,ב ד"ה מעשרין. ובהליכו"ש 219.

[22] חזו"א  שביעית סי' ג סקי"ח ולב, ד, ויעויין משפטי ארץ פ"ג ס"ה.

[23] ועיי"ש במשפטי ארץ שם ס"ח שהובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב שברמת הגולן יש להקל במקום הצורך, כיון דבד"כ הוי ב' או ג' דרבנן, ויש ספק שמא כבשו עו"ב ואפ' נאמר שלא כבשו דעת חזו"א להקל ע"ש הערה 24*.

[24] חזון איש שביעית שם.

[25] ב"מ פח,א רמב"ם הל' מעשר ריש פ"ב.

[26] נחלקו הראשונים^[26] איזה לקוח פטור מן התורה, אם לקוח קודם גמר מלאכה, או לקוח אחר גמר מלאכה, או מה שגמר מלאכתו על מנת למכור ואף שנקטינן כעיקר לדינא דפטור לקוח הוא מה שגמר מלאכתו על מנת למכור, או מה שקנה לוקח אחר גמר מלאכה^[26], מ"מ חיישינן גם לשיטות שאם מכר קודם גמר מלאכה ונגמרה מלאכתו ביד לוקח פטור.

[27] חלה פרק ג מ"ט ועיי"ש בר"ש רא"ש.

[28]רמב"ם הל' מעשר פ"ג ופ"ד.

[29] מעשר סי' ד סקכ"ח.

[30] ירושלמי מעשרות ד,א. וראיתי להג"ר יואל קעמני שליט"א בספרו מחיר יין שהסתפק אם זהו רק בכוס וכדומה, או גם אם סוחט לתוך כף ושותה מיד, דבדבר שאין דרך כלל לשמור בו משקה לא שייך לומר דהוי כבור קטן, וצ"ע.

[31] מעשרות סי' ד סק"ג.

[32] ובשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הובא שחשש שגמר המלאכה הוא בעברת היין מחבית לבקבוק. אמנם לא מצוי כל כך, שעושים את היין בחו"ל ומבקבקים אותו בארץ, אלא ביין תעשייתי.

[33] ב"מ פח,ב ובראשונים שם. רמב"ם וראב"ד הל' מעשר פ"ג ה"ב. ובר"ש מעשרות פ"א מ"ה ועוד.

[34] שע"צ פ"ג ס"ו ושם בבינ"א סק"ב.

[35] כמו כן יש אופנים שעושה יין על מנת למכרו ואז נקבע מיד אפילו לא הביא לבית. אבל לא נכנסנו כאן לנידון זה.

[36] עיין דרך אמונה מעשר פ"י סקכ"ב ובצה"ל מ.

[37] חזו"א דמאי סי' ב סק"ב.

[38] מעשר שני פ"ה מ"ט.

[39] שמעתי מהגאון רבי משה בויאר שליט"א שכן הורו.

[40] רמב"ם תרומות פ"ג הי"ח דכלי יין סגורים אינם נחשבים מוקף אלא אם פתחן.

[41] ביהגר"א ליו"ד שכה סק"ח אמנם יעוי' משנה ברורה תנז סק"ז, וצ"ע שלא כתב שצריך שיגעו הכלים זה בזה.

[42] אף שיש דעות בראשונים דאם הכניס תבואה במוץ שלה, נפטרו  מתרו"מ, וא"כ לכאורה ה"ה בענבים לפני גמ"מ מ"מ לדינא חייב ויכול לברך על ההפרשה.

[43] חזון איש שביעית סי' ה סקי"ב ויעויין ש"ך יו"ד שכב סק"ה בשם מהרש"ל ומהרי"ל, ושם בפת"ש סק"ג, שכתבו בדומה לזה, אמנן במהרי"ט שם חלק. ואף החזו"א עצמו נהג לתת מעשר ראשון ללוי מטבל ודאי.

[44] רמ"א יו"ד שלא סי"ט אמנם יעויין קובץ תשובות ח"ב סי' קפב שדחה את הראיה מדברי הרמ"א דבשביעית תקנו במה שבא מחו"ל ומה שגדל ביד גוי בארץ נגרר אחרי הרוב שבא מחו"ל, אבל אה"נ הגדל ביד גוי פטור מנתינה, עיי"ש. ועיין מהרי"ט סי' מג, ועוד כמובא בדרך אמונה תרומות פ"א ס"ק קלא ובצה"ל שם. [ודלא כמש"כ בטעות בגליון 151 בפשיטות שחייב].

[45] קובץ תשובות ח"ב סי' קפב.

[46] חזון איש שביעית סי' ז סקט"ו, דבספיקא דדינא אמרינן צדק משלך ותן לו אף שאין חזקת חיוב, אמנם שיטת מהרי"ק הל' מעשר שני פ"א הי"א דבמעשר עני לא אמרינן צדק משלך ותן לו, ועיין קה"י חולין, ובהליכו"ש 234.

[47] יו"ד שלא יט, ויעויין ב"י וב"ח שם ובכס"מ הל' מעשר פ"א ה"א.

[48] דמאי סי' ב סק"ג.

[49] יד אברהם סי' סא סק"ט, ע"פ תוס' כתובות כו,א וקידושין כז,א, ויעויין ביאוה"ל הל' ביכורים פ"ט הי"ז.

[50] ע"פ פאה פ"ה מ"א וירושלמי שם.