עבודות הכנה לזריעה בשמינית

שאלה:

במהלך שנת השמיטה לא טיפלתי כלל בגינה, אך עתה לקראת סוף שנת השמיטה חשבתי לבצע בגינה עבודות הכנה לצורך השנה השמינית, כך שמיד לאחר ראש השנה אוכל להתחיל לזרוע ולנטוע בגינה, האם יש אופן שמותר לעשות זאת?

תשובה:

עבודות הכנת הקרקע הן בכלל מלאכת החרישה האסורה בשביעית, ולכן אסור לעשות מלאכות הכנה בקרקע אפילו לצורך מוצאי השביעית. ויש אופנים שאף קנסו חז"ל את מי שעשאן, אף שעשאן לצורך מוצאי שביעית, וכפי שיבואר בביאורים. ומכל מקום מותר לבצע בשמיטה עבודות שאינן מכשירות את הקרקע לזריעה, כגון להביא לגינה אדמה, או זבל לדישון, מבלי לפזרן בגינה, אלא רק להכינם כך שיוכל להשתמש בהם מיד במוצאי שביעית. ויש לעשותם באופן שניכר שמכין לצורך מוצאי שביעית, ולא לשביעית עצמה, וזאת על ידי שיצברם בערימות גדולות כפי שיפורט בביאורים, שעל ידי זה נראה שאינו עושה כן לצורך השביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן
מה היא הכמות הנחשבת ל’מזון שלוש סעודות’?

שאלה:

בידי נותרו כמה פירות מכמה מינים, (כגון רימונים ואפרסקים), אשר זמן הביעור של כולם הוא היום. האם מותר להשאיר כשיעור מזון שלוש סעודות מכל מין ומין, או שאסור להשאיר יותר משיעור מזון שלוש סעודות בסך הכל, מכולם יחד, ואת כל היתר עלי לבער? ושאלה נוספת, כמה פירות נחשבים ל'מזון שלוש סעודות'? האם הכוונה לכמות שהייתי אוכל אילו הייתי אוכל בכל הסעודה רק פירות, או לכמות הנאכלת במהלך סעודה שיש בה גם לחם ומזונות אחרים?

תשובה:

אינו רשאי להשאיר בידו אלא כשיעור מזון שלוש סעודות מכל המינים הללו ביחד, או שישאיר מזון שלוש סעודות ממין אחד ואת השני יבער לגמרי. ושיעור מזון שלוש סעודות י"א שהוא השיעור שהדרך לאכול ממין זה בתוך שלוש סעודות רגילות שאוכל בהם גם פת ושאר תבשילים, ויש אומרים שרשאי להשאיר אף כמות של שלוש סעודות של פירות בלבד. להרחבת התשובה לחץ כאן
האם מותר לשתול או להנביט פירות ערלה?

שאלה:

האם מותר לשתול פירות ערלה של לימון ננסי? האם מותר להנביט גרעינים של פירות ולעשות מהם שתילים של עצים חדשים כאשר הפירות עדין ערלה?-

תשובה:

פירות ערלה אסורים בהנאה ולכן אסור לעשות מהפרי וכן מהגרעינים שום הנבטה.
בפני אילו דיינים יש לכתוב את הפרוזבול?

שאלה:

ראיתי שיש אנשים שכותבים את הפרוזבול בפני שלשה אנשים מזדמנים, כפי הנהוג לגבי התרת נדרים. ומאידך, ראיתי אחרים שאינם מסתפקים בזה, אלא פונים לבית הדין שבעיר כדי לכתוב את הפרוזבול. עם מי הצדק?

תשובה:

לדעת השולחן ערוך, צריך למסור את החובות לבית דין חשוב, שהם שלשה בקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעים ענין שמיטה, וקיבלו אותם רבים עליהם באותה העיר. אך לדעת הרמ"א ניתן למסור את החובות לכל בית דין. ויש שכתבו שלפי הרמ"א אין צריך לכתוב את הפרוזבול בפני דיינים מומחים כלל, אלא ניתן לכתבו גם בפני שלשה הדיוטות. והורו הפוסקים שמכל מקום יהיו השלשה אנשים כשרים ובני תורה. ולמעשה, פוסקים רבים הורו להחמיר לכתחילה, ולמסור החובות לבית דין חשוב. וכך נהג החזון איש, וכן דעת הגרי"ש אלישיב. והרמ"א פסק שניתן למסור את החובות לבית הדין גם בלי להתייצב בפני הדיינים, על ידי שיאמר בפני שני עדים שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין. ולפי זה יכול כל אחד למסור את חובותיו לבית דין חשוב, על ידי שיאמר בפני שני עדים שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין החשוב, והעדים יחתמו על השטר. ובביאורים נביא את מנהגו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין זה. להרחבה התשובה לחץ כאן
נדרים ונדבות לבית הכנסת

שאלה:

אני משמש כגבאי בבית כנסת. מאחר ואנשים רבים נדבו בעת עלייתם לתורה והתחייבו לתרום לבית הכנסת ועדיין לא שלמו את נדריהם, ברצוני לשאול האם עלי לכתוב פרוזבול עבור בית הכנסת?

תשובה:

נדרים ונדבות שאנשים נודרים ונודבים לבית הכנסת, אינם נשמטים, ואין צורך לכתוב עליהם פרוזבול. להרחבת התשובה לחץ כאן
האם בזמננו יש להשאיר פרט ועוללות?

שאלה:

האם בזמננו יש להשאיר פרט ועללות?

תשובה:

בימינו אין צורך להשאיר עבור העניים את הפרט והעוללות, משום שגם אם ישאירו אותם על העץ, אף אחד לא יבוא לקחתם, ובתורה נאמר "לעני ולגר תעזוב אתם" (ויקרא יט, י), ודרשו רבותינו (חולין קלד, א): לעני ולגר תעזוב, ולא לעורבים ולעטלפים, כלומר: במקום שעניים לא יבואו לקחתם, ולבסוף יאכלום העורבים והעטלפים, אין צורך להשאירם, ולכן מותר לבעלים לקחתם. ואף שגם בימינו, אם יודיע לעניים שהשאיר בשדהו פרט ועוללות, יתכן ויהיה מי שיבוא לקחתם, מכל מקום אינו מחויב לעשות כך. שהתורה ציוותה "לעזוב" לעניים, ולא ציוותה "לתת" לעניים. לפיכך במקום שאינם באים מעצמם לקחת את הפרט והעוללות, אין צורך להשאירם.
האם בעץ לימון יש לחשוש שלא כל הפירות הם מאותה שנה?

שאלה:

האם בעץ לימון יש לחשוש שלא כל הפירות הם מאותה שנה?

תשובה:

אכן, זנים מסוימים של הלימון עשויים לחנוט בתקופת ט"ו בשבט, ובמקרה כזה אכן עלול לקרות שחלק מן הפירות יחנטו לפני ט"ו בשבט וחלקם אחריו, ונמצא שעל העץ פירות ששייכים לשתי שנים, שאי אפשר לעשר מאלו על אלו. במקרה כזה רצוי לסמן, במידת האפשר, אלו פירות חנטו לפני ט"ו בשבט, ואלו חנטו לאחריו, ולהפריש מאלו בנפרד ומאלו בנפרד. אם לא היה ניתן לסמן את הפירות, או שסימנם, אך במשך הזמן נשר הסימון ואינו יודע אלו פירות חנטו לפי ט"ו בשבט ואלו אחריו, הדרך הפשוטת לתקנם היא כך: יביא לימונים אחרים שהם טבל ודאי, שחנטו בודאי לפני ט"ו בשבט, בכמות של יותר מ-1% מכלל הפירות, ויפריש מהם על כל הפירות שבתערובת, שחנטו לפני ט"ו בשבט, ויקבע מעשר ראשון בצפונם של אותם הפירות, ומעשר שני או מעשר עני בדרומם של אותם הפירות, בכל מקום שהם. ואחר כך יביא לימונים אחרים שהם טבל ודאי, שחנטו בודאי אחרי ט"ו בשבט, בכמות של יותר מ-1% מכלל הפירות, ויפריש מהם על כל הפירות שבתערובת, שחנטו אחרי ט"ו בשבט, ויקבע מעשר ראשון בצפונם של אותם הפירות, ומעשר שני או מעשר עני בדרומם של אותם הפירות, בכל מקום שהם. אם אינו מוצא לימונים אחרים שהם טבל ודאי, ינסה לזהות לפחות מקצת מן הפירות שחנטו לפי ט"ו בשבט ומקצת מן הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט. (למשל, אם ברור לו שהפירות הבשלים והגדולים חנטו מוקדם יותר, והקטנים והירוקים חנטו מאוחר יותר). ויפריש מן הפירות שחנטו מוקדם - על הפירות שבתערובת שחנטו לפני ט"ו בשבט, ומן הפירות שחנטו מאוחר - על הפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט, כפי שביארנו למעלה. אם אירעה תערובת כזו באופן שחלק מהפירות שייכים לשנת מעשר שני, וחלק מהפירות שייכים לשנת מעשר עני, (כגון: שהחנטה היתה בסביבות ט"ו בשבט של השנה השלישית, שאלו שחנטו לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה השניה, ומתעשרים מעשר שני, ואלו שחנטו אחרי ט"ו בשבט שייכים לשנה השלישית, ומתעשרים מעשר עני), אזי מן הפירות השייכים לשנת מעשר שני, יפריש מעשר שני, ומן הפירות השייכים לשנת מעשר עני – יפריש מעשר עני. ואחרי כן יחלל את המעשר שני, וגם יתן לעניים (מספק) מעות כשווי של 9% מן התערובת.

אולי יעניין אותך גם...