שאלות ותשובות

תשובה:

לדעת רוב הפוסקים אין לקיים מנהגים אלו ביין של שביעית, לפי שהדבר נחשב כהפסד פירות שביעית. ובליל הסדר ראוי לקחת יין אחר לכוס שני, כדי שלא לבטל את המנהג לשפוך מן היין בעת אמירת המכות. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

שאריות מאכל שעדיין ראויות לאדם, אין לתיתן לפני הבהמה, שהדבר נחשב כהפסד לפרי. ואף על פי שאין אדם שרוצה לאוכלם. אך לאחר שנפסל המאכל מאכילת אדם, מותר לתיתו לבהמה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אין לאכול פירות שביעית אלא בדרך אכילתם הרגילה. פירות וירקות שרגילים לאוכלם חיים, כגון: אבוקדו וצנון, אסור לבשלם. פירות וירקות שרגילים לאוכלם מבושלים או אפויים, כגון: חצילים ותפוחי אדמה, אסור לאוכלם חיים. דרך האכילה הרגילה נקבעת בכל מקום ומקום לפי המנהג הרווח באותו מקום, ואין מתחשבים בכך שבמקום אחר נהוג לאוכלם בצורה אחרת. ולכן בארץ ישראל אסור לאפות עוגה מבננות של שביעית, שהרי בארץ אין רגילים לאכול בננות אלא כשהן חיות. אמנם בישוב שמתגוררים בו הרבה מבני חו"ל שרגילים בכך, מותר לאפותן. ואין צריך שיהיו רוב בני הישוב רגילים, אלא די שיהיה אחוז ניכר (כגון שלושים או ארבעים אחוז) מבני הישוב שרגילים בכך, כדי שנאמר שלא בטלה דעתם ומותר להם לנהוג כמנהגם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אסור להוציא פירות שביעית לחו"ל, אולם יש המתירים להוציא פירות שביעית כצידה לדרך. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אכן יש שכתבו שעדיף שלא לקחת יין של שביעית להבדלה, בהרחבה. אולם להלכה מותר להבדיל על יין של שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

הגם שאסור לתת פירות שביעית לגוי, מכל מקום גוי שמתארח אצל ישראל ואוכל על שלחנו, מותר להאכילו פירות שביעית. וכל שכן בעובד זר שהוא מתגורר בקביעות בביתו של הישראל, והוא כאחד מבני הבית, שמותר להאכילו פירות שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

נחלקו הפוסקים בדבר, האם כשקונה פירות שביעית מגוי הדמים נתפסים בקדושת שביעית, והאם יש בזה איסור של מסירת דמי שביעית לגוי. אמנם הכרעת החזו"א שמותר לקנות פירות שביעית מגוי. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אם בדעתו לבשל את הדגים עם המיץ כדי שיתן בהם טעם, מותר להשרותם בו אף אם כוונתו גם להפיג את הריח. אך אם בדעתו להדיחם ממיץ הלימון קודם הבישול, נחשב הדבר כהפסד למיץ ואסור לעשות כן במיץ של שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

פירעון חוב מדמי שביעית אסור, ועל כן יש להחזיר תפוזים של חו"ל או של שישית, ובאופן שאין חשש ריבית. אולם יש סוברים שמי שלוה פירות שביעית והתנה שיחזיר פירות שביעית, רשאי לפרוע תמורתם פירות שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

האיסור להפסיד פירות שביעית הוא רק שלא להפסידם בידים, אך כאשר מניחם והם נפסדים מאליהם, אין בכך איסור. ויש מן הפוסקים שהתירו אף לגרום להם הפסד, כל שאינו מפסידם בידים. ואף לדעות הסוברים שאסור לגרום הפסד לפירות שביעית, כל שהוא מכין לצורך אכילה - אינו נחשב אפילו לגרם הפסד. ולכן אין צורך לצמצם בהכנת המאכלים, ומותר להכינם בכמות הרגילה כפי שמכינים בשאר השנים. אכן יש להזהר שלא להשליך את השאריות לפח עד שייפסדו, אלא יניחום בפח של שמיטה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

פירות שגדלו ביד ישראל שלא הפקירם כדין, לדעת המבי"ט פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, ולדעת הבית יוסף חייבים. החזו"א הכריע להלכה כדעת המבי"ט, שהם פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, אך יש שנהגו להפריש מהם בלי ברכה, לצאת ידי שיטת הבית יוסף. פירות נכרים שנגמרה מלאכתם ביד ישראל, צריך להפריש מהם בלא ברכה. ואינם כדין פירות ישראל שאמרנו שיש שמפרישים מהם לחומרא בלבד, אלא יש להקפיד להפריש מהם, משום שלדעת הרבה פוסקים על זה החרימו חכמי צפת, שלא לאכול מפירות אלו בלא הפרשת תרומות ומעשרות. יש לציין עוד כי פירות וירקות שגדלו בעציצים שאינן נקובים בבית שבמקום הצורך אנו מקלים שאין בהם קדושת שביעית חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן אלא אם כן הופקרו לגמרי. וביחס לשאלה איזה מעשר יש להפריש מעשר שני או מעשר עני, מעיקר הדין צריך להפריש מהם מעשר עני. אמנם נהגו להפריש מספק גם מעשר שני, ולומר בנוסח ההפרשה כך: "ומעשר עני בדרומם של הפירות, ואם צריך מעשר שני יהא מעשר שני בדרומם". ויחלל את המעשר שני בלי ברכה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מותר לקדש על יין של שביעית, וכן מותר לקחתו לצאת בו ידי מצות ארבע כוסות בליל הסדר. (לענין לקחתו לכוס שני, עיין להלן תשובה ט). אך יש לזכור שזמן הביעור של הענבים הוא בערב פסח, ולכן יש להזהר להפקיר את היין קודם הפסח, ואם לא זכו אחרים ביין יוכל להכניסו לביתו ולהשתמש בו למצות ארבע כוסות. ואם אין ברשותו מן היין אלא כמות של מזון שלוש סעודות לכל אחד מבני ביתו, אינו צריך כלל לבער. ויכול לחשב בכלל זה גם את הכמות הנצרכת עבור בני הבית למצות ארבע כוסות בליל הסדר. (גם הנוהגים כשיטת הרמב"ם, שהביעור הוא כילוי הפירות כפשוטו, רשאים להשאיר לעצמם מן היין כשיעור מזון שלוש סעודות לכל אחד מבני הבית, ויכולים לחשב גם את כמות היין הנצרך לליל הסדר, ואת השאר יבערו). להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אדניות אלו, על אף שאינן נקובות, הן חמורות יותר מסתם עציץ שאינו נקוב העומד בבית. וכבר נתבאר כאן שלכתחילה אין לשתול פרחים אפילו בעציץ שאינו נקוב העומד הבית, אלא שאין למחות ביד המקילים. אך באדניות הקבועות ברצפה או בקירות הבנין, אין לזרוע גם לשיטת המתירים לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתוך הבית. שאדניות אלו דינם כמחוברות לקרקע, ואסור לשתול בהם. וכן אין לטפל באדניות בשאר מלאכות כרגיל בכל שנה. אבל מותר להשקותן כפי הצורך לקיום הצמחים, וכן מותר לבצע בהן מלאכות דרבנן, כאשר הן נצרכות לקיום הצמחים, כדי שלא ימותו או כדי שלא ינזקו נזק מרובה שלא יהיה ניתן לתקנו בקלות לאחר השמיטה. כמו כן, אדניות גדולות המחזיקות ארבעים סאה ויותר, נחשבות גם הן כקרקע ואין לזרוע ולשתול בהן אף בתוך הבית. ועיין בביאורים כמה הוא נפח של ארבעים סאה לענין זה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

דין הישוב עין יהב, וכל איזור הערבה הצפונית, שנוי במחלוקת. יש אומרים שהוא נחשב כחוץ לארץ ואין שם קדושת שביעית ולא איסור ספיחין, ויש אומרים שיש לחשוש שמא הוא מארץ ישראל, וכן היתה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ולפי זה יש לנהוג קדושת שביעית בפירות שגדלו שם, ויש לנהוג איסור ספיחין בירקות שנזרעו שם. איזור הערבה הדרומית, מן המעלה ה-30 ולדרום, נחשב בוודאות כחוץ לארץ. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

לדעת רוב הפוסקים, וכך נקט החזו"א, אין מצוה לאכול פירות שביעית, והמצוה היא רק שלא להפסידם. אך יש הסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

עציצים וכדים שנמצאים במרפסת שאינה מקורה, דינם כקרקע לענין שמיטה. הטיפול בהם ייעשה אך ורק לפי כללי הטיפול בצמחי הגינה, ההשקיה מותרת לצורך קיום הצמחים בלבד, וכן מלאכות דרבנן מותרות רק להצלת הצמחים ממוות, או מנזק חמור. לגבי עציצים וכדים הנמצאים במרפסת מקורה, או בתוך הבית, קרא כאן. להרחבת התשובה לחץ כאן .

תשובה:

יש אומרים שמותר להעביר את השתיל כרגיל מהמשתלה הביתה, ויש אומרים שמכיון שמצוי מאד שתוך כדי ההעברה מתנתק העציץ מיניקתו, על ידי שיעבירנו דרך מקום מרוצף וכיוצא בזה, ואחר כך ישוב ויעבור מעל הקרקע ויתחבר מחדש, על כן צריך לעטפו בניילון, או להניחו במהלך כל ההעברה על גבי דבר המפסיק, כך שיהיה הפסק בין העציץ ובין הקרקע במשך כל זמן ההעברה. וכאשר מביאו הביתה, לכל הדעות יש להניח אותו על גבי דבר המפסיק, באופן שישאר עציץ שאינו נקוב. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

יש הסוברים שהמרצפות הרגילות (בלטות) אינן חוצצות, והמונח על גבן כמונח על גבי הקרקע. ויש מחמירים בזה גם בקומות עליונות, כדוגמת המקרה שבשאלה, משום שהבית כולו נחשב מחובר לקרקע. אך אם הריצוף בבית עשוי משיש או מקרמיקה, נחשב העציץ כאינו נקוב. וכן אם שטחו מתחת לעציץ יריעת פי. וי. סי. נחשב העציץ כאינו נקוב. ויש שכתבו שלפי המחמירים שרצפה בקומה העליונה אינה חוצצת, אזי גם אם העציץ עצמו מונח על גבי דבר המפסיק כגון יריעת פי. וי. סי. אלא שנופו נוטה חוץ מן היריעה ומאהיל על הרצפה, נחשב גם כן כעציץ שאינו נקוב. אמנם יש אומרים שבכל אופן הריצוף הוי הפסק, ודינו כעציץ שאינו נקוב. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אם יריעת ההצללה אינה מונעת את חדירת הגשם או קרני השמש, אין להחשיבה כבית, ואין להקל בעציצים אלו כבעציצים שבתוך הבית. אך אם יריעת ההצללה מונעת את חדירת הגשם והשמש, והיא מפריעה לגידול הצמחים, דינם כעציצים שבתוך הבית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

על אף שמדובר בעציץ שאינו נקוב, אין לשתול בו פרחים חדשים בשנת השמיטה, ומכל מקום המקיל בזה יש לו על מה לסמוך. ולענין הטיפול בעציץ, כגון השקייה ושאר מלאכות דרבנן, אפשר להקל ולבצען גם כשאין חשש מיתה או נזק גדול במניעתן. אך יש מחמירים שלא לבצע גם מלאכות דרבנן אלא כפי הנצרך לקיום הפרחים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

נחלקו הראשונים בדבר, ולהלכה אנו נוקטים כדעת רוב הראשונים, שאם הירקות התחילו לגדול בשנה השישית - אין בהם איסור ספיחין. והחזון איש נוקט שלדעה זו, כל שנבטו הירקות בשישית מעל פני הקרקע, אפילו מעט, אין בהם איסור ספיחין. אמנם, יש בירקות אלו קדושת שביעית לכל דבר, אסור להפסידם ואסור לסחור בהם. להרחבה התשובה לחץ כאן

תשובה:

לימונים שהחלו לצמוח בשביעית, יש להחמיר ולנהוג בהם קדושת שביעית החל מתחילת צמיחתם, וכן להפקירם משעה זו. לימונים שהתחילו לצמוח בשישית, אך הגיעו לשליש גידולם בשביעית, יש לנהוג בהם קדושת שביעית, ויש להפקירם מאז שהגיעו לשליש גידולם. אבל לימונים שהגיעו לשליש גידולם בשישית, אינם שייכים לשנת השביעית ואין חובה להפקירם. והגם שאתרוגים שהגיעו לשליש גידולם בשישית ונלקטו בשביעית יש להחמיר ולנהוג בהם קדושת שביעית, מפני שנלקטו בשביעית, אין הלימונים בכלל זה אלא דינם כשאר הפירות, שאין מתחשבים כלל בשעת הלקיטה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מי שנטע עץ פרי בשישית בזמן האסור לנטיעה, כאשר נודע לו הדבר עליו לעקור את העץ, אף אם הנטיעה היתה בשוגג, ואפילו אם כבר עברה שנת השמיטה. אולם הפירות שגדלו על העץ לפני שעקר אותו, אף שגדלו באיסור, מותרים באכילה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אם נשפך ממנו הרבה עפר, או שהתרופפה אחיזת השורשים בגוש האדמה באופן שאינו יכול לחיות כלל במצב כזה, אסור להחזירו ולהעמידו על מקומו. אם שורשי הצמח לא התנתקו מן האדמה, ולא נשפך הרבה עפר, והצמח היה יכול להמשיך ולחיות כך כמות שהוא הפוך ושפוך לפחות במשך שבועיים, מותר לחזור ולהעמידו על מקומו. אבל אסור להחזיר את העפר לעציץ. אמנם אם יכול לחיות כך במשך שבועיים, אבל לא יוכל להמשיך לחיות כך לאורך זמן, מותר להחזיר גם את העפר כדי שהצמח לא ימות. ויש שכתבו שאם נחסר מהעפר שמסביבו, קשה לשער אם יכול לחיות במצבו הקיים, ולכן יש להחמיר ולא להחזיר את העפר. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

דעת כמה פוסקים שאם מתכנת את מערכת ההשקיה לפני השמיטה, והיא ממשיכה ופועלת בשמיטה על ידי שעון, רשאי לכוונה שתשקה את השדה בכמויות ובתדירויות הרגילות בכל שנה, אף על פי שכמויות אלו מועילות גם להרווחת השדה, ולא רק לקיום הצמחים. אך יש אוסרים. ולכל הדעות, אם הושבתה המערכת בשמיטה ובא להפעילה מחדש, או שרוצה לערוך בשמיטה שינויים במערכת, עליו לתכנת את המערכת רק כפי ההשקיה המותרת בשמיטה. כללי ההשקיה בשמיטה: מותר להשקות בשביעית רק כדי שלא ייפסדו הצמחים, אבל לא כדי שיפרחו וישגשגו. שלא התירו חכמים השקיה אלא משום פסידא, אך לא לשם הרווחה. צמחים שאין חשש שיינזקו ממניעת ההשקיה,  אין להשקותם כלל. צמחים הזקוקים להשקיה לשם מניעת הפסדם, דעת כמה פוסקים שצריך לצמצם להשקותם רק כפי השיעור הנדרש לקיומם שלא ייפסדו, ויש אומרים שבשעה שהם זקוקים להשקיה למניעת הפסדם - מותר להשקותם בשפע, ואין צריך לצמצם בכמות המים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

ניתן לטפל בגינה כרגיל עד ערב ראש השנה של שנת השמיטה, סמוך לשקיעת החמה, ומותר לבצע בה את כל העבודות, בין העבודות שמטרתן לשימור הגינה, ובין העבודות שמטרתן להוסיף שבח ונוי לגינה. ברם, נטיעת עצי מאכל מותרת בשנה השישית רק באופן ששנות הערלה ימנו מלפני שנת השמיטה. ויש מחמירים גם בנטיעת עצי סרק. עוד יש לדעת שירקות, אפילו אם נזרעו לפני שמיטה, אם לא הוציאו תחילת גבעול מעל לפני האדמה לפני ראש השנה של שנת השמיטה, אף שמותר לזורעם מראש השנה של שנת השמיטה הם אסורים באיסור ספיחין וחובה לעקרם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מכיון שכוונתו היא רק לסלק את הענפים המפריעים ולא להשבחת האילן, מותר לגזום אותם בשביעית. ורשאי לגזום אותם כדרכו, אבל יגזום רק את הענפים המפריעים למעבר. מותר גם לשכור גנן שיעשה זאת, אבל אם הגוזם הוא גנן מקצועי, עליו לשנות מדרך הקציצה והזמירה הנהוגה בכללי הגיזום המקצועיים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אוצר בית הדין רשאי לחלק את הפירות גם במידה ובמשקל. אך יש שהחמירו שגם אוצר בית דין לא יחלק אלא באומדן, ולא במידה ובמשקל. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

כפי שביארנו כאן, הנוהגים קדושת שביעית בפירות של נכרים, אכן חייבים גם לבערם. אך אם בזמן הביעור היו הפירות ברשות הנכרי, לא נאסרו הפירות, והקונה יבערם ביום הקניה. אולם פירות נכרים, שהיו בזמן הביעור ברשות ישראל, ולא נתבערו, אסורים הם לאחר הביעור, ואפילו אם היו אצל ישראל שאינו נוהג בהם קדושת שביעית. ויש אומרים שגם במקרה זה, כשבאו לידי מי שנוהג בהם קדושת שביעית, יבערם מיד ויוכל להשתמש בהם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

על אף שבית הדין אינו גובה תשלום בעד הפירות עצמם, אלא לכיסוי ההוצאות בלבד, קורה לפעמים שמחיר הפירות אינו נופל בהרבה ממחיר הפירות בשוק. וזאת משום שלפעמים הוצאות בית הדין הן מרובות מאד. ומכל מקום על בית הדין לחלק את הפירות במחיר זול ממחיר השוק, כדי שיהיה ניכר שהפירות הינם הפקר. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מעיקר הדין יש להשאיר את שער החצר פתוח, אמנם בשעת הצורך כגון שחושש פן ייגנבו חפצים הנמצאים בחצר, רשאי לנעול את השער, ויתלה במקום בולט שלט  המודיע היכן ניתן לקבל את המפתח. וכך גם הדין לגבי גינה שמאחורי הבית, אין צורך להשאיר את הבית פתוח, אלא יתלה שלט המודיע שהכניסה לגינה תתאפשר בתיאום עם בעלי הבית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

א. אם יש בחצירו גם עצי ערלה או רבעי, יפקיר את הפירות המותרים, ויציב שלט המפרט אלו הם הפירות המותרים ואלו האסורים. או שיציב שלט ברור על כל עץ מעצי הערלה שהפירות הם ערלה ואסורים באכילה, ועל עצי הרבעי שהפירות אסורים באכילה בלא פדיון. ב. בזמננו, רוב עצי הרבעי אינם 'ודאי רבעי' אלא 'ספק רבעי', כמבואר בביאורים, ולכן יש לציין בשלט שיפדו את הפירות בלא ברכה. ג. נחלקו האחרונים האם צריך להוסיף חומש בפדיון רבעי של שנת השמיטה, ומספק יש להוסיף חומש בין כשפודה פירות שגדלו בחצרו ובין כשפודה פירות שלקט מן ההפקר. אך כשפודה פירות רבעי שליקט אחר ונתן לו, לכו"ע אינו צריך להוסיף חומש. ד. בשנת השמיטה, יש המהדרים המחללים בכל יום את פירות הרבעי שנקטפו מחצרם, כדי להציל את הלוקטים מאיסור אכילת רבעי בלא פדיון. ויש להם לומר את החילול בנוסח מיוחד, כמבואר בביאורים. ומכל מקום יתלו גם הם שלט המודיע ללוקטים שהפירות של רבעי, שגם הלוקטים יחללו את הפירות בלא ברכה, כמבואר הטעם בביאורים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

כשכבשו ישראל את הארץ בימי יהושע, נתקדשה ארץ ישראל בקדושה ראשונה, וכשגלו ישראל בימי בית ראשון בטלה קדושתה. כשחזרו עולי בבל בימי עזרא, קידשו את הארץ קדושה שניה, וקדושה זו לא בטלה. אמנם, עולי בבל לא התיישבו בכל הארץ שנתקדשה בקדושה הראשונה, ויש מקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל. המקומות שקידשום עולי בבל, נוהגים בהם כל דיני שביעית. אולם המקומות שקידשום עולי מצרים ולא קידשום עולי בבל, נוהגת שם קדושת שביעית, אך לא גזרו חכמים שם איסור ספיחין. ולכן, אם זרעו שם ירקות לפני השמיטה, אף אם לא הספיקו לנבוט מעל הקרקע לפני השמיטה, מותרים הירקות באכילה, לפי שבאותם מקומות לא נוהג איסור ספיחין. אמנם יש בהם קדושת שביעית, והם אסורים בסחורה, ולכן עושים אוצר בית דין על ירקות אלו. וזהו פשר השלט 'אוצר בית דין – עולי מצרים'. אמנם, הוראת רבותינו זצוק"ל שלמעשה אין לסמוך על זה להלכה, מכיון שמקומות אלו שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל אינם ברורים כיום די הצורך, ולכן אין להתיר איסור ספיחין גם באיזורים שנחשבים כמקומות שלא כבשום עולי בבל. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

כסף, או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, חלה עליהם קדושת שביעית, והם חייבים גם בביעור. זמן ביעורם, הוא בזמן הביעור של אותם הפירות שניתנו בעדם. (אך יש אומרים שזמן הביעור של דמי שביעית, דהיינו כסף או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, הוא תמיד בראש השנה של השמינית). להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מותר לתמוך הענף שהחל להישבר, כדי שלא יתרחב הסדק עוד ולא ימשיך להישבר. אבל אסור לקשרו ולהדקו בחזרה למקומו על מנת שיתאחה מחדש. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

א] החובה להפקיר את הפירות היא גם באופן שאף אחד לא יבוא לקחתם. לבעל השדה אסור לאספם לעצמו אפילו במקרה שאם יפקירם ילכו לאיבוד. ב] בעל השדה אינו רשאי לשמור את פירותיו גם לא כדי לחלקם לעניים. אבל כשבעל השדה מפקיר את פירותיו, ורק משום שאיש לא בא לקחתם הוא רוצה לאספם ולחלקם, ועדיין אינו מונע מאף אחד לקחת, יש מהפוסקים שהורו להיתר. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

אי אפשר להפקיר על ידי שליח, ולפיכך לא יכול השכן לבער את הפירות בשליחות הבעלים. אבל ישנה עצה אחרת, לבקש מן השכן שיוציא בערב הפסח את הפירות לרשות הרבים, ויודיע לו על כך בטלפון, ואז יפקירם הוא בעצמו בפני שלושה, במקום שהוא נמצא. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

נחלקו הראשונים האם פירות שביעית שלא הופקרו כדין נאסרו באכילה או לא. והעיקר לדינא ש'שמור' מותר באכילה, אבל יש רבים שנמנעים ואינם אוכלים מן ה'שמור', לחוש לדעת הראשונים המחמירים. בשיטת האוסרים 'שמור' באכילה, מצאנו דיון בין הפוסקים מה הדין ב'שמור לזמן', כלומר: פירות שלא היו מופקרים במשך כל שנת השמיטה, אלא במקצתה נשתמרו ובמקצתה הופקרו, האם נחשבים הם ל'שמור' או לא. והעיקר לדינא, שאם היו הפירות מופקרים בזמן הבצירה והקטיף - מותר להקל ולאוכלם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

ניתן לטפל בגינה כרגיל עד ערב ראש השנה של שנת השמיטה, סמוך לשקיעת החמה, ומותר לבצע בה את כל העבודות, בין העבודות שמטרתן לשימור הגינה, ובין העבודות שמטרתן להוסיף שבח ונוי לגינה. ברם, נטיעת עצי מאכל מותרת בשנה השישית רק באופן ששנות הערלה ימנו מלפני שנת השמיטה. ויש מחמירים גם בנטיעת עצי סרק, להקדים את נטיעתם כך שיקלטו לפני השמיטה. עוד יש לדעת שירקות, אפילו אם נזרעו לפני שמיטה, אם לא הוציאו תחילת גבעול מעל לפני האדמה לפני ראש השנה של שנת השמיטה, אף שמותר לזורעם מראש השנה של שנת השמיטה הם אסורים באיסור ספיחין וחובה לעקרם.   להרחבת השאלה לחץ כאן

תשובה:

לדעת פוסקים רבים אין איסור ספיחין בבננות, וזאת מכמה טעמים שנפרט להלן בביאורים. ויש מי שחשש לאיסור ספיחין בבננות, כבשאר הירקות. להרחבה התשובה לחץ כאן

תשובה:

יין שיצא לחוץ לארץ חייב בביעור, ומותר לבערו במקומו, ואין צריך להחזירו לארץ ישראל. זמן הביעור, הוא בזמן שכלה המין בארץ ישראל, ולכן גם בחוץ לארץ יש לבערו בערב הפסח. אמנם, לא טוב עשו ששלחו את הארגז לחוץ לארץ, שכן אסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית לחוץ לארץ. וגם לאחר שיצאו, אין להעבירם ממקום למקום בחוץ לארץ. ולהחזירם לארץ ישראל מותר, אלא שאין חובה בדבר, וניתן לבערו במקומו. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

פירות וירקות שגדלו אצל נכרים, לשיטות שנוהגת בהם קדושת שביעית, הרי הם חייבים גם בביעור. אולם יש הסוברים שאף לאותם שיטות הם פטורים מביעור. ואף לסוברים שפירות נכרים חייבים בביעור, אם היו בזמן הביעור ביד הנכרי ולא נתבערו, לא נאסרו באכילה. ולכן מותר לקנות אותם מן הנכרי גם לאחר זמן הביעור. אמנם כשקונים אותם מן הגוי לאחר זמן הביעור - יש לבערם ביום הקניה. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

מי שיש ברשותו פירות שביעית שיש ספק לגבי זמן ביעורם המדויק, עליו להפקירם במשך כל תקופת הספק, מידי יום, ומיד לאחר שהפקירם יכול לחזור ולזכות בהם, אך למחרת עליו להפקירם שוב, עד שתעבור תקופת הספק, ואז יכול לזכות בהם ולהשאירם אצלו. וישנה עצה נוספת, שיפקירם ביום הראשון של תקופת הספק, ולאחר מכן יכניסם לרשותו ויכוין שאינו רוצה לזכות בהם, וישאירם מופקרים עד עבור תקופת הספק. וטוב שיאמר לאנשים שהפקיר בפניהם שאינו מתכוון לזכות בפירות, הגם שמכניסם לביתו. ויש שסוברים שבדווקא יעשה כך, שישאירם מופקרים כל תקופת הספק, ולא יזכה בהם במהלכה כלל. להרחבה תשובה לחץ כאן >>

תשובה:

כאשר מגיע זמן הביעור של הזיתים, חייבת כל התערובת בביעור. אמנם אם הזיתים מועטים מאד ויש בשאר התערובת שיעור לבטל את טעמם, אין התערובת חייבת בביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן