חלוקת פירות אוצר בית דין כדרך מכירה רגילה, בשקילה ומדידה

שאלה:

האם מותר לאוצר בית דין לחלק פירות שביעית כדרך מכירת פירות הרגילה, בשקילה ובמדידה או שעליהם לחלק באומדן בלבד?

תשובה:

אוצר בית הדין רשאי לחלק את הפירות גם במידה ובמשקל. אך יש שהחמירו שגם אוצר בית דין לא יחלק אלא באומדן, ולא במידה ובמשקל. להרחבת התשובה לחץ כאן
פירות נכרי שהיו בזמן הביעור ברשות ישראל שאינו נוהג בהם קדושת שביעית

שאלה:

התארחתי אצל ידידי, והלה הציג בפני בקבוק של יין משובח מיבול שביעית. לשאלתי, האם ביער את היין, השיב ידידי שהיין נעשה מענבים של יבול נכרי, והוא אינו נוהג קדושת שביעית ביבול נכרי. הסתפקתי, האם עבורי, שאני נוהג קדושת שביעית ביבול נכרי, יין זה מותר בשתיה או לא?

תשובה:

כפי שביארנו כאן, הנוהגים קדושת שביעית בפירות של נכרים, אכן חייבים גם לבערם. אך אם בזמן הביעור היו הפירות ברשות הנכרי, לא נאסרו הפירות, והקונה יבערם ביום הקניה. אולם פירות נכרים, שהיו בזמן הביעור ברשות ישראל, ולא נתבערו, אסורים הם לאחר הביעור, ואפילו אם היו אצל ישראל שאינו נוהג בהם קדושת שביעית. ויש אומרים שגם במקרה זה, כשבאו לידי מי שנוהג בהם קדושת שביעית, יבערם מיד ויוכל להשתמש בהם. להרחבת התשובה לחץ כאן
תשלום על פירות אוצר בית דין

שאלה:

נגשתי לתחנת חלוקה של פירות אוצר בי"ד, ולהפתעתי גיליתי שמחיר הפירות שם לא היה זול במיוחד יחסית למחירם בחנות הסמוכה. התפלאתי מאד, שהרי כפי הידוע לי פירות האוצר הינם הפקר, ובית הדין רשאי לגבות תשלום אך ורק לכיסוי ההוצאות?

תשובה:

על אף שבית הדין אינו גובה תשלום בעד הפירות עצמם, אלא לכיסוי ההוצאות בלבד, קורה לפעמים שמחיר הפירות אינו נופל בהרבה ממחיר הפירות בשוק. וזאת משום שלפעמים הוצאות בית הדין הן מרובות מאד. ומכל מקום על בית הדין לחלק את הפירות במחיר זול ממחיר השוק, כדי שיהיה ניכר שהפירות הינם הפקר. להרחבת התשובה לחץ כאן
פתיחת שער החצר

שאלה:

בחצרי כמה עצי פרי. הפקרתי את הפירות כדין וכל הרוצה רשאי לבוא ולקטוף. האם עלי להשאיר את שער החצר פתוח כל הזמן? וכן גינה שמאחורי הבית, והכניסה אליה היא דרך הבית, האם צריך להשאיר את הבית פתוח כל הזמן כדי שיוכלו להכנס ולקטוף מן הפירות?

תשובה:

מעיקר הדין יש להשאיר את שער החצר פתוח, אמנם בשעת הצורך כגון שחושש פן ייגנבו חפצים הנמצאים בחצר, רשאי לנעול את השער, ויתלה במקום בולט שלט  המודיע היכן ניתן לקבל את המפתח. וכך גם הדין לגבי גינה שמאחורי הבית, אין צורך להשאיר את הבית פתוח, אלא יתלה שלט המודיע שהכניסה לגינה תתאפשר בתיאום עם בעלי הבית. להרחבת התשובה לחץ כאן
הפקרת עצי ערלה ורבעי בשנת השמיטה

שאלה:

קרבה שנת השמיטה. כרגיל אני מפקיר את פירותי, פותח את שער החצר וכל הרוצה ליטול בא ונוטל. אך הפעם איני יודע מה לעשות, שכן לעצי הפרי שבחצרי נוספו כמה עצים צעירים, חלקם עדיין בשנות הערלה וחלקם בשנת נטע רבעי. אני חושש שמא יכשלו המלקטים באיסור ערלה או באכילת פירות רבעי בלא פדיון. האם בהפקרת החצר איני גורם ח"ו מכשול לאחרים?

תשובה:

א. אם יש בחצירו גם עצי ערלה או רבעי, יפקיר את הפירות המותרים, ויציב שלט המפרט אלו הם הפירות המותרים ואלו האסורים. או שיציב שלט ברור על כל עץ מעצי הערלה שהפירות הם ערלה ואסורים באכילה, ועל עצי הרבעי שהפירות אסורים באכילה בלא פדיון. ב. בזמננו, רוב עצי הרבעי אינם 'ודאי רבעי' אלא 'ספק רבעי', כמבואר בביאורים, ולכן יש לציין בשלט שיפדו את הפירות בלא ברכה. ג. נחלקו האחרונים האם צריך להוסיף חומש בפדיון רבעי של שנת השמיטה, ומספק יש להוסיף חומש בין כשפודה פירות שגדלו בחצרו ובין כשפודה פירות שלקט מן ההפקר. אך כשפודה פירות רבעי שליקט אחר ונתן לו, לכו"ע אינו צריך להוסיף חומש. ד. בשנת השמיטה, יש המהדרים המחללים בכל יום את פירות הרבעי שנקטפו מחצרם, כדי להציל את הלוקטים מאיסור אכילת רבעי בלא פדיון. ויש להם לומר את החילול בנוסח מיוחד, כמבואר בביאורים. ומכל מקום יתלו גם הם שלט המודיע ללוקטים שהפירות של רבעי, שגם הלוקטים יחללו את הפירות בלא ברכה, כמבואר הטעם בביאורים. להרחבת התשובה לחץ כאן
ירקות 'עולי מצרים'

שאלה:

לאחרונה נכנסתי לחנות ירקות באחת הערים, וראיתי שעל אחד הדוכנים תלוי שלט מעניין: "אוצר בית דין - עולי מצרים". כשהבחין המוכר בפליאתי, הסביר לי שבירקות אלו אין איסור ספיחין. רציתי להבין מה הכוונה "אוצר בית דין – עולי מצרים", והאם באמת אין בהם איסור ספיחין?

תשובה:

כשכבשו ישראל את הארץ בימי יהושע, נתקדשה ארץ ישראל בקדושה ראשונה, וכשגלו ישראל בימי בית ראשון בטלה קדושתה. כשחזרו עולי בבל בימי עזרא, קידשו את הארץ קדושה שניה, וקדושה זו לא בטלה. אמנם, עולי בבל לא התיישבו בכל הארץ שנתקדשה בקדושה הראשונה, ויש מקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל. המקומות שקידשום עולי בבל, נוהגים בהם כל דיני שביעית. אולם המקומות שקידשום עולי מצרים ולא קידשום עולי בבל, נוהגת שם קדושת שביעית, אך לא גזרו חכמים שם איסור ספיחין. ולכן, אם זרעו שם ירקות לפני השמיטה, אף אם לא הספיקו לנבוט מעל הקרקע לפני השמיטה, מותרים הירקות באכילה, לפי שבאותם מקומות לא נוהג איסור ספיחין. אמנם יש בהם קדושת שביעית, והם אסורים בסחורה, ולכן עושים אוצר בית דין על ירקות אלו. וזהו פשר השלט 'אוצר בית דין – עולי מצרים'. אמנם, הוראת רבותינו זצוק"ל שלמעשה אין לסמוך על זה להלכה, מכיון שמקומות אלו שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל אינם ברורים כיום די הצורך, ולכן אין להתיר איסור ספיחין גם באיזורים שנחשבים כמקומות שלא כבשום עולי בבל. להרחבת התשובה לחץ כאן
ביעור בדמי שביעית

שאלה:

בחצרי גדל עץ רימונים, וכמובן הפקרתי את פירותיו כדין. לקראת ראש השנה קטפתי רימונים בכמות המותרת - עבור בני ביתי, ושלחתי מתוכם שני רימונים לשכן. שכני התעקש לשלם לי כמה מטבעות בעד הרימונים, ועתה מצויים בידי מטבעות שהן "דמי שביעית". ברצוני לדעת, האם חלה חובת ביעור גם על "דמי שביעית"? ואם כן, מתי הוא זמן הביעור שלהם?

תשובה:

כסף, או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, חלה עליהם קדושת שביעית, והם חייבים גם בביעור. זמן ביעורם, הוא בזמן הביעור של אותם הפירות שניתנו בעדם. (אך יש אומרים שזמן הביעור של דמי שביעית, דהיינו כסף או דברי מאכל שנתקבלו בעד פירות שביעית, הוא תמיד בראש השנה של השמינית). להרחבת התשובה לחץ כאן
תמיכת ענף שבור בשמיטה

שאלה:

בעקבות השלג, נסדק ענף באחד העצים שבגינתי, והחל להישבר. האם מותר לקשרו או לתומכו, כדי שלא יתרחב הסדק?

תשובה:

מותר לתמוך הענף שהחל להישבר, כדי שלא יתרחב הסדק עוד ולא ימשיך להישבר. אבל אסור לקשרו ולהדקו בחזרה למקומו על מנת שיתאחה מחדש. להרחבת התשובה לחץ כאן
אסיפת הפירות כדי לחלקם לציבור

שאלה:

אנו מתגוררים במושב מרוחק, בצפון הארץ, ובבעלותנו מטע של עצי פרי. את פירות המטע הפקרנו כדין, אך מחמת המרחק אף אחד לא מגיע לאספם. ענפי העצים כורעים תחת משא הפירות המשובחים, הקדושים בקדושת שביעית, אשר אם לא ייקטפו תוך יום או יומיים – ינשרו על הארץ או תקלקלו על העץ. אנו שואלים: האם גם במקרה כזה, שאף אחד אינו מתעניין בפירות, חובה להפקיר את הפירות? ואם יש להפקירם, האם מותר לנו לקטפם בעצמנו על מנת להביאם לחלוקה במרכז הארץ?

תשובה:

א] החובה להפקיר את הפירות היא גם באופן שאף אחד לא יבוא לקחתם. לבעל השדה אסור לאספם לעצמו אפילו במקרה שאם יפקירם ילכו לאיבוד. ב] בעל השדה אינו רשאי לשמור את פירותיו גם לא כדי לחלקם לעניים. אבל כשבעל השדה מפקיר את פירותיו, ורק משום שאיש לא בא לקחתם הוא רוצה לאספם ולחלקם, ועדיין אינו מונע מאף אחד לקחת, יש מהפוסקים שהורו להיתר. להרחבת התשובה לחץ כאן
ביעור על ידי שליח

שאלה:

בביתי כמה ארגזי יין של שביעית, שתכננתי לבערם בזמנם, בערב הפסח הבא עלינו לטובה. אלא שממש בהפתעה, קרובינו שבחו"ל הזמינו אותנו להתארח אצלם בחג הפסח, ואנו מתעתדים לטוס ממש בימים הקרובים. ברצוני לדעת, האם אוכל לבקש מאחד השכנים שיבער בשליחותי את היין בערב הפסח?

תשובה:

אי אפשר להפקיר על ידי שליח, ולפיכך לא יכול השכן לבער את הפירות בשליחות הבעלים. אבל ישנה עצה אחרת, לבקש מן השכן שיוציא בערב הפסח את הפירות לרשות הרבים, ויודיע לו על כך בטלפון, ואז יפקירם הוא בעצמו בפני שלושה, במקום שהוא נמצא. להרחבת התשובה לחץ כאן
פירות שנשמרו זמן מה במהלך השמיטה

שאלה:

באמצע שנת השבע זכיתי להתקרב ליהדות והתחלתי לשמור את מצוות השמיטה. כשחזרתי בתשובה - הפקרתי לאלתר את הפירות הגדלים בחצרי, אך בחודשים הראשונים של השמיטה היו הפירות שמורים. נודע לי שיש מחלוקת בין הפוסקים לגבי פירות שביעית שנשמרו באיסור, האם הם מותרים באכילה. ברצוני לשאול מה דין הפירות שבחצרי? האם לדעת האוסרים, פירות אלו אסורים באכילה?

תשובה:

נחלקו הראשונים האם פירות שביעית שלא הופקרו כדין נאסרו באכילה או לא. והעיקר לדינא ש'שמור' מותר באכילה, אבל יש רבים שנמנעים ואינם אוכלים מן ה'שמור', לחוש לדעת הראשונים המחמירים. בשיטת האוסרים 'שמור' באכילה, מצאנו דיון בין הפוסקים מה הדין ב'שמור לזמן', כלומר: פירות שלא היו מופקרים במשך כל שנת השמיטה, אלא במקצתה נשתמרו ובמקצתה הופקרו, האם נחשבים הם ל'שמור' או לא. והעיקר לדינא, שאם היו הפירות מופקרים בזמן הבצירה והקטיף - מותר להקל ולאוכלם. להרחבת התשובה לחץ כאן
טיפול בגינה בערב שביעית

שאלה:

מסביב לביתי גינה מטופחת ובה עצים ושיחים שונים. ברצוני לברר האם ישנם הלכות מיוחדות הנוגעות לטיפול בגינה בשנה השישית, ערב השמיטה, או שמותר לטפל בגינה כרגיל עד תחילת שנת השבע - שנת השמיטה?

תשובה:

ניתן לטפל בגינה כרגיל עד ערב ראש השנה של שנת השמיטה, סמוך לשקיעת החמה, ומותר לבצע בה את כל העבודות, בין העבודות שמטרתן לשימור הגינה, ובין העבודות שמטרתן להוסיף שבח ונוי לגינה. ברם, נטיעת עצי מאכל מותרת בשנה השישית רק באופן ששנות הערלה ימנו מלפני שנת השמיטה. ויש מחמירים גם בנטיעת עצי סרק, להקדים את נטיעתם כך שיקלטו לפני השמיטה. עוד יש לדעת שירקות, אפילו אם נזרעו לפני שמיטה, אם לא הוציאו תחילת גבעול מעל לפני האדמה לפני ראש השנה של שנת השמיטה, אף שמותר לזורעם מראש השנה של שנת השמיטה הם אסורים באיסור ספיחין וחובה לעקרם.   להרחבת השאלה לחץ כאן
ספיחין בבננות

שאלה:

בחצרי עץ בננות, וברצוני לשאול האם מותר לאכול את הבננות שצמחו בו בשנת השמיטה, או שיש בהן חשש ספיחין?

תשובה:

לדעת פוסקים רבים אין איסור ספיחין בבננות, וזאת מכמה טעמים שנפרט להלן בביאורים. ויש מי שחשש לאיסור ספיחין בבננות, כבשאר הירקות. להרחבה התשובה לחץ כאן
פירות שביעית שיצאו לחוץ לארץ והגיע זמן ביעורם

שאלה:

אני מתגורר בחו"ל, ושלחו אלי ארגז של יין הקדוש בקדושת שביעית. מה עלי לעשות בזמן הביעור, האם עלי למצוא דרך להחזירו לארץ ישראל, או שאפשר גם לבערו בחוץ לארץ. אם מותר לבערו בחוץ לארץ, מתי הוא זמן ביעורו, האם בערב הפסח של שמינית, כשכלה היין בארץ ישראל, או שעלי לברר מתי כלים הענבים במקומי.

תשובה:

יין שיצא לחוץ לארץ חייב בביעור, ומותר לבערו במקומו, ואין צריך להחזירו לארץ ישראל. זמן הביעור, הוא בזמן שכלה המין בארץ ישראל, ולכן גם בחוץ לארץ יש לבערו בערב הפסח. אמנם, לא טוב עשו ששלחו את הארגז לחוץ לארץ, שכן אסור להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית לחוץ לארץ. וגם לאחר שיצאו, אין להעבירם ממקום למקום בחוץ לארץ. ולהחזירם לארץ ישראל מותר, אלא שאין חובה בדבר, וניתן לבערו במקומו. להרחבת התשובה לחץ כאן
ביעור בפירות נכרי

שאלה:

בביתנו מקפידים לנהוג קדושת שביעית ביבול נכרי. ברצוננו לברר האם לפי מנהגנו, צריך גם לבער יבול נכרי כשמגיע זמן הביעור? וכן, האם מותר לנו לקנות פירות נכרים לאחר זמן ביעורם?

תשובה:

פירות וירקות שגדלו אצל נכרים, לשיטות שנוהגת בהם קדושת שביעית, הרי הם חייבים גם בביעור. אולם יש הסוברים שאף לאותם שיטות הם פטורים מביעור. ואף לסוברים שפירות נכרים חייבים בביעור, אם היו בזמן הביעור ביד הנכרי ולא נתבערו, לא נאסרו באכילה. ולכן מותר לקנות אותם מן הנכרי גם לאחר זמן הביעור. אמנם כשקונים אותם מן הגוי לאחר זמן הביעור - יש לבערם ביום הקניה. להרחבת התשובה לחץ כאן
פירות שזמן ביעורם מסופק

שאלה:

ברשותי נותרו די הרבה ראשי שום הקדושים בקדושת שביעית, והם מונחים אצלי לייבוש. בלוח זמני הביעור שקיבלתי כתוב שזמן הביעור של השום, לשנת השמיטה הזו, הוא בין תחילת חודש תמוז לאמצע חודש אב. מתי וכיצד עלי לבער את השום שברשותי?

תשובה:

מי שיש ברשותו פירות שביעית שיש ספק לגבי זמן ביעורם המדויק, עליו להפקירם במשך כל תקופת הספק, מידי יום, ומיד לאחר שהפקירם יכול לחזור ולזכות בהם, אך למחרת עליו להפקירם שוב, עד שתעבור תקופת הספק, ואז יכול לזכות בהם ולהשאירם אצלו. וישנה עצה נוספת, שיפקירם ביום הראשון של תקופת הספק, ולאחר מכן יכניסם לרשותו ויכוין שאינו רוצה לזכות בהם, וישאירם מופקרים עד עבור תקופת הספק. וטוב שיאמר לאנשים שהפקיר בפניהם שאינו מתכוון לזכות בפירות, הגם שמכניסם לביתו. ויש שסוברים שבדווקא יעשה כך, שישאירם מופקרים כל תקופת הספק, ולא יזכה בהם במהלכה כלל. להרחבה תשובה לחץ כאן >>
האם חובה לבער גם טעם של פירות שביעית?

שאלה:

כבשנו בצנצנת, בצל, ירקות ופלפלים מתוצרת חו"ל, ביחד עם מעט זיתים של שביעית. לקראת זמן הביעור של הזיתים, הוצאנו אותם מהצנצנת ואכלנו את כולם, אבל עדיין נשארה כמות מרובה של ציר, וכן ירקות רבים. האם מותר להשאיר את הציר והירקות לאחר זמן ביעורם של הזיתים?

תשובה:

כאשר מגיע זמן הביעור של הזיתים, חייבת כל התערובת בביעור. אמנם אם הזיתים מועטים מאד ויש בשאר התערובת שיעור לבטל את טעמם, אין התערובת חייבת בביעור. להרחבת התשובה לחץ כאן
האם רשאי אבי המשפחה לשמור בעצמו מזון שלוש סעודות עבור כל בני הבית?

שאלה:

הגיע זמן הביעור וברשותי נותרה כמות לא מעטה של פירות, יותר משיעור של מזון שלוש סעודות עבורי, אלא שמשפחתי היא משפחה גדולה מרובת נפשות בלי עין רעה, ואין בכמות שנשארה כדי שלוש סעודות לכל בני ביתי. האם עלי לבער את הפירות הללו? האם אני רשאי להשאיר את כולם בבעלותי או שעלי להקנות לכל אחד מבני הבית את חלקו?

תשובה:

יכול אדם להשאיר ברשותו כמות של מזון שלוש סעודות עבור כל אחד מבני הבית, ואינו צריך להקנות להם את חלקם קודם הביעור. הנחשבים כבני ביתו לענין זה, הם אלו המצויים בביתו וסמוכים על שלחנו, או אפילו אורחים שנמצאים בימים אלו בביתו ואוכלים משלחנו. אבל בנים שנמצאים בישיבה ואוכלים בישיבה, אינם נחשבים כבני ביתו לענין זה. להרחבת התשובה לחץ כאן
פירות שלא נתבערו בזמן הביעור

שאלה:

באחד ממשלוחי המנות שקיבלתי, מצאתי קופסת שימורים של יבול הקדוש בקדושת שביעית, וכבר עבר זמן הביעור. מבירור שערכתי אצל השולח התברר שהוא קנה את השימורים בחנות ששייכת לאדם שאינו מודע כלל למצות הביעור, וברור הדבר שבעל החנות לא הפקיר את קופסת השימורים בזמן הביעור. ברצוני לדעת האם מותר להשתמש בקופסת שימורים הזו?

תשובה:

פירות שביעית שלא התבערו בזמנם, נאסרו באכילה, ואפילו אם לא התבערו מפני אונס או שגגה. אך יש אומרים שבאופן זה לא נאסרו, ולדעתם עליו להפקירם מיד, ורשאי לשוב ולזכות בהם ולאכלם. אמנם פירות שהיו בזמן הביעור בידי מי שאינו שומר מצוות, ולא נתבערו, דינם כפירות שלא נתבערו במזיד, והם אסורים באכילה לכל הדעות. פירות שזמן ביעורם אינו ברור, ויש ספק האם חלף זמן הביעור, ולא נתבערו מחמת אונס או שגגה, יש להתיר לבערם עתה ולהשתמש בהם. להרחבת התשובה לחץ כאן
מה היא הכמות הנחשבת ל'מזון שלוש סעודות'?

שאלה:

בידי נותרו כמה פירות מכמה מינים, (כגון רימונים ואפרסקים), אשר זמן הביעור של כולם הוא היום. האם מותר להשאיר כשיעור מזון שלוש סעודות מכל מין ומין, או שאסור להשאיר יותר משיעור מזון שלוש סעודות בסך הכל, מכולם יחד, ואת כל היתר עלי לבער? ושאלה נוספת, כמה פירות נחשבים ל'מזון שלוש סעודות'? האם הכוונה לכמות שהייתי אוכל אילו הייתי אוכל בכל הסעודה רק פירות, או לכמות הנאכלת במהלך סעודה שיש בה גם לחם ומזונות אחרים?

תשובה:

אינו רשאי להשאיר בידו אלא כשיעור מזון שלוש סעודות מכל המינים הללו ביחד, או שישאיר מזון שלוש סעודות ממין אחד ואת השני יבער לגמרי. ושיעור מזון שלוש סעודות י"א שהוא השיעור שהדרך לאכול ממין זה בתוך שלוש סעודות רגילות שאוכל בהם גם פת ושאר תבשילים, ויש אומרים שרשאי להשאיר אף כמות של שלוש סעודות של פירות בלבד. להרחבת התשובה לחץ כאן
עבודות הכנה לזריעה בשמינית

שאלה:

במהלך שנת השמיטה לא טיפלתי כלל בגינה, אך עתה לקראת סוף שנת השמיטה חשבתי לבצע בגינה עבודות הכנה לצורך השנה השמינית, כך שמיד לאחר ראש השנה אוכל להתחיל לזרוע ולנטוע בגינה, האם יש אופן שמותר לעשות זאת?

תשובה:

עבודות הכנת הקרקע הן בכלל מלאכת החרישה האסורה בשביעית, ולכן אסור לעשות מלאכות הכנה בקרקע אפילו לצורך מוצאי השביעית. ויש אופנים שאף קנסו חז"ל את מי שעשאן, אף שעשאן לצורך מוצאי שביעית, וכפי שיבואר בביאורים. ומכל מקום מותר לבצע בשמיטה עבודות שאינן מכשירות את הקרקע לזריעה, כגון להביא לגינה אדמה, או זבל לדישון, מבלי לפזרן בגינה, אלא רק להכינם כך שיוכל להשתמש בהם מיד במוצאי שביעית. ויש לעשותם באופן שניכר שמכין לצורך מוצאי שביעית, ולא לשביעית עצמה, וזאת על ידי שיצברם בערימות גדולות כפי שיפורט בביאורים, שעל ידי זה נראה שאינו עושה כן לצורך השביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן
גיזום שיח לשמירת עיצוב מיוחד

שאלה:

בחצר ביתי גדל שיח בעל מראה מיוחד, ולטענת הגנן אם לא יבצע גיזום בשמיטה, יאבד השיח את המראה הייחודי שלו. האם כדי למנוע נזק כזה מותר לבצע גיזום של השיח בשמיטה?

תשובה:

רק במקרה שהשיח יאבד את המראה הייחודי שלו ולא יהיה ניתן להשיבו למראהו הרגיל לאחר השמיטה, או שיצטרכו להוציא לאחר השמיטה הוצאה גדולה כדי להשיבו למצבו המקורי, מותר לבצע גיזום אף כדי שלא יתקלקל מראהו של השיח. ויש מקילים במקרה של צורך גדול לגזום גם כדי למנוע את הפסד הנוי במשך שנת השמיטה עצמה, אם כעת הקלקול גדול וניכר, אפילו שהפסד הנוי הוא רק זמני ואחר שנת השמיטה יהיה ניתן להשיב את הצמח לקדמותו. ומכל מקום המחמיר בדבר תבוא עליו ברכה. להרחבת התשובה לחץ כאן
הפקרת הפירות בפועל בפני שלושה אנשים

שאלה:

בחצרי ישנם כמה עצי פרי. על שער החצר תליתי שלט המודיע שכל הרוצה לקטוף מפירותיהם - רשאי להכנס. האם די בכך, או שעלי להפקיר את הפירות בפני שלושה אנשים?

תשובה:

נחלקו הפוסקים מה היא מצוות 'ונטשתה': האם הכוונה שהבעלים בעצמו צריך להפקיר את פירותיו, או שההפקר חל מאליו, והבעלים מצווה רק לנהוג בהם כהפקר, כלומר להניח לכל מי שרוצה לבוא וליטול מהם. להלכה ראוי לצאת ידי שתי השיטות, ולהפקיר את הפירות בפועל, לפני שלשה אנשים. אמנם הורו הפוסקים שאם תלה שלט על שער החצר שהפירות הינם הפקר וניתן לקחתם - הרי זה כמו שהפקירם בפירוש, ויוצא בזה ידי מצות ההפקר לכל הדעות. להרחבת התשובה לחץ כאן
חשש ספיחין בשיחי ירקות שנמצאו ביער

שאלה:

במהלך טיול שערכנו בשנת השמיטה ביער ירושלים, מצאנו לפתע שיח עגבניות שניכר שצמח שם מעצמו. האם עגבניות אלו אסורים באיסור ספיחין?

תשובה:

אין בעגבניות אלו איסור ספיחין, והן מותרות באכילה, אך יש לנהוג בהן קדושת שביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן
הלואת מאכל

שאלה:

באחד הימים שלאחר ראש השנה, נזכרה שכנתי שלפני כמה שבועות לוותה מאיתנו מספר ביצים, ומיד באה להחזירם. התעוררה לנו שאלה האם השמיטה משמטת את החוב הזה או לא.

תשובה:

אכן, גם חוב זה נשמט בשביעית (אם לא נכתב עליו פרוזבול), ועל המלוה לומר 'משמט אני'. והלווה רשאי להחזיר את הביצים בתנאים שנתבארו לעיל . להרחבת התשובה לחץ כאן
הלואה על משכון

שאלה:

מנהגי שכאשר אני מלוה סכום כסף משמעותי, הנני לוקח מן הלווה משכון על חלק מסכום ההלואה. האם ההלואות הללו נשמטות?

תשובה:

אם המשכון שוה ככל סכום ההלואה, אין השביעית משמטתה. אך אם המשכון שוה פחות מסכום ההלואה, השביעית משמטת את הסכום העודף על שווי המשכון. ויש אומרים שגם הסכום העודף על שווי המשכון אינו נשמט. ולהלכה על המלוה לכתוב פרוזבול על חובות אלו. להרחבת התשובה לחץ כאן
מלוה שטוען שכתב פרוזבול ואבד

שאלה:

בתקופה האחרונה הלויתי סכומי כסף לכמה מתושבי השכונה. לקראת ראש השנה ערכתי כמובן פרוזבול כדת וכדין, אך למרבה הצער אבד לי הפרוזבול. אחד הלווים ממאן לפרוע את חובו. הוא טוען שאינו מאמין שכתבתי פרוזבול, ומכיון שהוא המוחזק, עלי להוכיח לו שכתבתי פרוזבול. האם הדין עמו?

תשובה:

אין ממש בטענת הלווה. המלוה נאמן לומר שהיה לו פרוזבול ואבד, והלווה חייב לפרוע לו. להרחבת התשובה לחץ כאן
הלואה כנגד שיק

שאלה:

הלויתי סכום כסף לחברי, והלה נתן לי תמורתו שיק דחוי. האם הלואה זו נשמטת בשמיטה?

תשובה:

יש הסוברים שהלואה כנגד שיק אינה נשמטת, אך לדעת הרבה פוסקים גם הלואה זו נשמטת בשביעית. ולכן יש להחמיר ולכתוב פרוזבול. ואם התאריך הכתוב בשיק הוא לאחר ראש השנה של השמינית, אין ההלוואה נשמטת. להרחבת התשובה לחץ כאן
הקפה במכולת

שאלה:

בבעלותי חנות מכולת. לקוחות רבים נוהגים לקנות אצלי בהקפה, אני רושם את החוב בחשבונם, ומידי כמה שבועות הם מסלקים את חובותיהם. האם יש לכתוב פרוזבול על חובות אלו כדי שהשביעית לא תשמטם?

תשובה:

המוכר בהקפה, ולא קבע לקונה זמן מתי עליו לשלם, אין השביעית משמטת את חובו. אך אם קבע לקונה זמן לפירעון, נעשה החוב כמלוה, והשביעית משמטתו. חנות מכולת שמנהגה למכור בהקפה, והלקוחות פורעים את חובותיהם לאחר זמן, אין החובות הרשומים בה נשמטים. אך אם תבע המוכר את הלוקח שיפרע את החובות שהצטברו בחשבונו, נעשה חובו כחוב רגיל והשביעית משמטתו. ויש אומרים שאפילו לא תבעו שישלם, רק ערך סיכום של כל החובות הקיימים בחשבונו נעשה החוב כמלוה והשביעית משמטתו. אך יש שכתבו שזה רק כשסיכם את החובות על מנת לתבוע את הלוקח, אבל מה שמצוי בזמננו שהמחשב מסכם מאליו בכל קניה את כל החובות שבחשבון - זה אינו נחשב כסיכום החובות. ויש אומרים שאם התחיל הקונה לשלם ופרע חלק מן החוב, נעשה שאר החוב כמלוה והשביעית משמטתו. להרחבת התשובה לחץ כאן
נדרים ונדבות לבית הכנסת

שאלה:

אני משמש כגבאי בבית כנסת. מאחר ואנשים רבים נדבו בעת עלייתם לתורה והתחייבו לתרום לבית הכנסת ועדיין לא שלמו את נדריהם, ברצוני לשאול האם עלי לכתוב פרוזבול עבור בית הכנסת?

תשובה:

נדרים ונדבות שאנשים נודרים ונודבים לבית הכנסת, אינם נשמטים, ואין צורך לכתוב עליהם פרוזבול. להרחבת התשובה לחץ כאן

אולי יעניין אותך גם...