הבא: סימן קפ"ב הדלקת נרות חנוכה בחדר אוכל של ישיבה <<
או"ח ג' סימן קפ"א
בענין עשיית מלאכה בזמן הדלקת נרות חנוכה
שאלת אודות מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת נרות חנוכה, באלו מלאכות אסורות, ועוד שאלת היאך תנהג בזה אשה העובדת במשרד וכדו' בזמן הדלקת הנרות, וגם איך תצא בהדלקה כשהיא אינה בביתה בזמן ההדלקה.
בשו"ע (סי' תרע סעי' א) כתב "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם", וביאר המ"ב (ס"ק ה) שאין להקל להם "דהוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאין להתיר בפניהם", והטעם דהאיסור הוא דוקא לנשים, כבר כתבו בזה רבותינו כמה דרכים ועיקרן שמכיון שנעשה הנס ע"י אשה, ומאידך הרי הן אינן מקיימות בעצמן מצות הדלקת נ"ח, ע"כ נהגו עכ"פ שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקות כדי לזכור הנס (ועי' מג"א וא"ר), ועי' בן איש חי (שנה א מקץ הל' חנוכה אות כז) דכתב דמנהג זה "קבלו עליהם מזמן קדמון".
ויש לדון אלו מלאכות בכלל המנהג, דהנה בראש חודש דמבואר דהנשים אינן עושות בו מלאכה נחלקו שם באלו מלאכות נאסרו, דהתשב"ץ (ח"ג סי' רמד) כתב דדוקא מלאכת טוויה, ובדעת תורה (סי' תיז) הוסיף אף מלאכת תפירה, אולם המ"ב (שם בבאה"ל ד"ה והנשים הנוהגות) כתב דאין להקל בשום מלאכה (ויש לעיין על איזה מלאכות קאי), אלא דיתכן דאין ללמוד מר"ח לחנוכה הואיל וטעמי האיסור שונים, דמבואר בתשב"ץ דהא דאסר בר"ח דוקא טוויה זהו משום דהרי הטעם דנאסרו הנשים במלאכה בר"ח הוא כפי המבואר בפרקי דר"א (פרק מב) שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לבעליהן בעגל, ולכן נתן להם הקב"ה שיהיו משמרות ר"ח יותר מהאנשים, והוסיף התשב"ץ טעם בזה, דלעומת "שהתעצלו" הנשים במעשה העגל, במלאכת המשכן הזדרזו יותר מהאנשים, כמש"כ "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה", נמצא, שהאנשים הזדרזו בעגל ונתעצלו במשכן, והנשים נתעצלו בעגל ונזדרזו במשכן, וע"כ ניטל ר"ח מהאנשים וניתן לנשים, ומטעם זה נאסרו דוקא במלאכות שהן עצמן התעסקו בהם במשכן, במלאכת הטויה, ובחנוכה הלא אין שייך טעם זה.
אולם מצאנו שיש מן הפוסקים דהשוו ר"ח לחנוכה, ובבא"ח (הנז' לעיל) ציין דאיסור מלאכה לנשים בר"ח ואיסור מלאכה בשעת הדלקת נ"ח שווים בשורשם. וראה בשו"ת משנה שכיר (בקונ' דבק טוב סי' ג ד"ה ואגב גררא) שכתב שבחנוכה עיקר האיסור הוא במלאכת הטוויה, ונימוקו כי זהו עיקר מלאכת הנשים, ותמך דבריו בדברי הר"מ (אישות פכ"א ה"א) שמנה את המלאכות שהאשה עושה לבעלה וכתב "הכל כמנהג המדינה, מקום שדרכה לארוג אורגת, לרקום רוקמת, לטוות צמר או פשתים טווה", ומסיים שם, "ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו, אינו כופה אלא לטוות צמר בלבד וכו' והטיווי היא המלאכה המיוחדת לנשים, שנא' וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
ולמעשה שמעתי מרבינו זצוק"ל שהמלאכות הכלולות במנהג שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים הם, תפירה, כיבוס, גיהוץ וכדו' שהם בכלל מלאכות הבית המוטלות על הנשים, וגם שמלאכות אלו נאסרו בחולו של מועד, אבל מלאכות הבית שהם מותרות בחוה"מ הרי מעיקר הדין מותרות גם כאן.
ועוד הוסיף רבינו שראוי להמנע מכל מלאכה שיש לה משך זמן, כגון, בישול ואפי' וכדו'. ולכאו' היה מקום לתמוה מפני מה ראוי להמנע בחנוכה בדברים שמותרים בחוה"מ, וביאר רבינו, דמכיון שיסוד האיסור הינו מנהג וכלשון התשב"ץ (בסוף הסי' שם) "וזו תורתם של נשים היא, נשאל מהם מהו מנהגם", ע"כ אין שייך לדמות ולהקשות מחוה"מ מכיון שהכל תלוי במנהג, ובפרט שטעם המנהג הוא כדי שלא להסיח דעת מהנס או כדי להכיר שאסור להשתמש לאור הנרות.
ובדבר השאלה, באשה שנמצאת במקום עבודתה בשעת ההדלקה, הורה רבינו שיכולה להמשיך לעבוד היות והיא משועבדת לעבודתה, ויוצאת י"ח בהדלקה שבעלה מדליק בביתם, אך אם היא יכולה להחליף את עבודתה עם עובד אחר למשך החצי שעה שאחר ההדלקה מן הראוי שתעשה זאת [דהרי המנהג נאמר בעיקרו לנשים], או שתחליף עם עובדת אחרת שבביתה מדליקים בזמן אחר, כגון אחר צאה"כ.