או"ח א' סימן קכ"ה
אכילת פת לפני התקיעות
בס"ד, כ"א אלול התשמ"ג
במענה למכתבך למרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל הנני להודיעך תשובת מרן (שליט"א) זצוק"ל:
הנה בשו"ע (סי' רפו) כתוב "מותר לטעום קודם תפילת המוספין דהיינו אפי' פירות או אפי' פת מותר" (פת עד כביצה) וכן (בסימן רלב) "הא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה אבל לטעום דהיינו אפי' פירות מותר וה"ה לאכול כביצה".
אך במקום אחר (בסימן תרנב) לענין לאכול קודם נטילת לולב כתוב בשו"ע "אסור לאכול קודם שיטלנו", ולא הזכיר דטעימה מותר, אלא שהמג"א שם בסק"ד כתב "משמע דטעימה בעלמא שרי" אך הוסיף דמדברי התוס' בסוכה מוכח דטעימה אסור, ומ"ש לדחות הראי' מהתוס' דחה הא"ר ע"ש. ובח"א כלל קמח לא התיר טעימה אלא במי שחלש לבו ואינו יכול להמתין וכ"כ המ"ב בסי' תרנב דדוקא לצורך גדול אפשר להתיר טעימה.
ובבית מאיר כתב "דביו"ט א' אסור נמי טעימה וכה"ג בר"ה קודם תקיעת שופר". ובשו"ת בשמים ראש סי' עד (הוב"ד בשד"ח מער' ד' מינים אות כב) כתב "באדם חלוש שא"א לו להמתין עד שיגיע לידו הד' מינים מותר לשתות ולטעום דבר מועט אבל לא פת". והנה הכס"מ בפ"ו מהל' תפילה כ' וז"ל "ונראה כדעת רבינו דדוקא טעימה הוא דשרינן אבל סעודה אפי' של זית אסורה ונ"ל דאפי' פירות כביצה הוי טעימה אבל כזית מפת אכילת עראי מיקרי ואסור" עכ"ל וכן בשו"ת השיב משה (סי' מט) לא התיר במצטער אלא לשתות.
ובכן, אף שהמנהג הוא בישיבות שמקדשים וטועמים לפני התקיעות, לפי האמור לא אריך למיעבד הכי אא"כ הוא לצורך גדול וכנ"ל ואף למי שחלש ליבי' אין לו לאכול פת כי מצטרף לזה דעת הכ"מ (ובש"ר כמש"ל) והבו דלא להוסיף עלה. ורק אם הוא בגדר חולה שרי, גם באכילת פת אם הוא זקוק לזה. אכן ביום ב' דר"ה יש להקל – במי שחלש לבו – לאכול עד כביצה פת אם הוא צריך לזה.
והוסיף מרן דלכאורה יש לעיין, במה שכתב המ"ב (או"ח סי' רלה סקט"ז) אודות הדין בשו"ע לאסור להתחיל לאכול בחצי שעה הסמוכה לזמן קר"ש "ומ"מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו בכביצה שרי" – והרי קר"ש הוי מצוה דאוריתא.