או"ח א' סימן פ"א
שכירות מגוי בעירובי חצרות
א. למרות כל מה שכתבנו לעיל אודות העירוב הרי מפני דוחקא דציבורא נוהגים לעשות עירוב צורת הפתח (בכל אותם מקומות שהדבר נעשה בהוראת חכמים, כי כידוע יש מקומות שגדולי ישראל יצאו כנגד עשית עירוב באותו מקום). אלא דעדיין יש לדון בבעי' נוספת דאף אם מהני לעשות את העיר או את המקום המוקף לרה"י, עדיין אסור לטלטל מרשות היחיד אחת לרשות יחיד אחרת השייכת לבעלים אחרים ואפילו אין כרמלית ביניהם, אא"כ יעשו עירוב חצרות כסדר המבואר בשו"ע (ריש סי' שסו). והנה תקנו חז"ל שבמקום שגר שם גוי או מי שאינו מודה בעירוב צריך שישכרו מהם את מקומם כמבואר בשו"ע (סימן שפב). דא עקא, שלשכור מכל גוי או מכל מי שאינו מודה בעירוב זהו קושי גדול, על כן דנו הפוסקים באפשרויות שונות של שכירות ממנהל או אחראי על המקום שישכיר את הרשות של הגויים אנשי המקום. אחת מן האפשרויות היא שישכרו את הרשות משר העיר, אשר מבואר בשו"ע (סימן שצא) דמהני במקום שכל צרכי העיר נעשים ע"פ השר או הממונה שלו, ואז השכירות ממנו או משכירו ולקיטו מהני, שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם. ובבה"ל (ד"ה שלא), הביא מהחכם צבי (בסי' ו) שמקשה בזה, דמאי מהני בזמן שלום לשכור ממי שיש לו רשות להניח כלים בשעת מלחמה, הרי עתה עכ"פ אינו שעת מלחמה, וממילא אין לו עתה שום רשות, וא"כ איך יכולים לשכור ממנו. ותירץ החכם צבי דדברי המחבר אמורים בשר העיר שבידו לעורר מדנים ומלחמות עם שכניו בכל שעה שירצה ואין בני המדינה מעכבין עליו ולכן יפה כוחו להשכיר. ומכאן ברור שבזמננו שאין ביכולת שר העיר או שר הצבא לעורר מדנים ומלחמה בכל עת שירצה, ויתירה מזו שגם בעת מלחמה אינו נכנס בחופשיות ברשות היחיד, ודלא כנוהג בימים עברו שהיו חיילי הצבא מתאכסנים בבתי התושבים בכל מקום ומקום ואין פוצה פה ומצפצף, הרי דנפל פיתא בבירא, ולכאורה אין שכירות רשות משר העיר או שר הצבא מועילה.
אפשרות נוספת כתבו האחרונים, לשכור רשות משר המשטרה, כמו שכתב המ"ב (שם ס"ק יח) בשם החיי אדם, דמותר לשכור מהממונה של המלך שהרי יש רשות להמלך להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר שלא מדעתם מדינא דמלכותא, וכו'. ונראה לי דוקא מהממונה ע"ז כמו שקורין פאליציי"א (משטרה) שידוע שכל דבר המלכות נעשה על ידו ואפילו מהמשרתים שלהם, שהרי יש להם רשות ליקח משרתים שעל ידיהם נתקיים כל צוויי המלך, אבל מאנשי חיילותיו אפילו הראש שלהם לא מהני במקום שהוא אין ממונה על זה, עכ"ל. ולפי זה ברור, דבמקומותינו שאף לאנשי המשטרה אין רשות להכנס לבתים אלא אם כן ברור להם שיש במקום פעילות פלילית, א"א לשכור מהם רשות, ובפרט עפ"י החוק שהונהג כאן בא"י לאחרונה ובו חוזק תוקף הגנת הפרטיות ואין בידי השלטון להכנס ברשות הפרט אם לא בסיבות מיוחדות ובודאי שאין לנו ממי לשכור רשות.
אמנם כאן בארץ הקודש שוכרים משר הבטחון, ואפילו אם היה צד לומר שבידו להביא למצב מלחמה – הרי מאידך גיסא, אין ביכולתו להיכנס הוא או שליחיו לשום בית אם לא מחמת כורח בטחוני.
ב. אמנם לגודל הדחק, שמעתי מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל דאפשר דיש מקום להקל ולתת לקטנים פחות מי"ג שנים לטלטל ולהסתמך על עירוב צוה"פ אע"פ שאין כאן שכירות רשות כדין, וטעמו מהא דכתב בעל גינת ורדים (או"ח כלל ג סי' כב) וז"ל: ומה גם בזמנים אלו שאנו מעורבים עם הגוים שכל פרנסתינו מהם ואין לנו נחלת שדה וכרם, והלואי כשנתערב עמהם נמצא קצת חן בעיניהם והלואי נשיג פרנסתינו בצמצום, ונמצאת אומר שגזרת חכמים מרופה ורפופה היא בידינו ולכן אין להחמיר בכה"ג עכ"ל. הרי דלדעת הגינת ורדים עצם ענין גזירת שכירת המקום מן הנכרים רופפת, שהרי כל מטרת הגזירה שלא יגורו עם הגוים בשכנות ועתה בלא"ה אנו דרים עם הגוים בבת אחת. וחיליה דידיה מדברי התוס' ב"מ (דף ע ע"ב ד"ה תשיך), שכתבו להקל ליטול רבית מן הנכרים ולא חיישינן לגזירה שמא ילמוד ממעשיו, שאנו שרויין בין האומות ואין לנו אפשרות להשתכר אם לא נישא וניתן עמהם, והלכך אין לאסור רבית יותר משאר משא ומתן. ועל זה הוסיף הגינת ורדים וכתב וז"ל: ואגב אורחין למדנו להוסיף קולא על קולא בענין השכירות כיון שמן הדין לא היה צריך לשכור כלל, שכירת גוי אינו אוסרת וכו', עכ"ל. וסברא דומה כתב הבית מאיר (בסימן שפב), אך מבואר בדבריו דזה דוקא בגלל שהיתה בזמנו גזירת מלך שלא ידורו היהודים במבוי בפני עצמם והיו מוכרחים לדור עם העכו"ם, אבל בזמנינו אין גזירת מלך כזו, והגם שלפי הב"מ א"א להקל בזה, מכל מקום לדעת הגינת ורדים יתכן דאין בכלל צורך לשכור רשות מן הגוי בזה"ז, ועליו קא סמכינן להתיר לקטן לטלטל ולסמוך על תיקון שנעשה ע"י צוה"פ, הגם שעל הקנין או שכירות המקום מן העכו"ם יש לדון טובא.
תבנא לדינא:
א. בזמן הזה קשה להסתמך על השכירות שנעשית משר הבטחון או ראש העיר או שר המשטרה, כיון שאין להם זכות בבתי התושבים להכנס לשם מדעתם.
ב. אפשר להקל לקטן לטלטל, בצירוף דעת בעל הגינת ורדים שאין צורך בזמנינו בשכירות רשות מן הגוי.
ג. בהרבה שכונות נהגו לעשות עירובים שכונתיים מהודרים, אשר בהם אם ישנו דייר שאינו שומר תומ"צ שוכרים ממנו ממש, וכן ראוי לעשות.