או"ח א סימן פ'

תיקון העיר ע"י צורת הפתח

רבים נבוכים בשאלת הטלטול בערים בהם מותקן עירוב אם ראוי להימנע מלטלטל בהם. ולהלן הבאנו כמה טעמים לכך שהרבה יראים ושלמים אינם מטלטלים אף במקום שיש בו עירוב צוה"פ.

א. צוה"פ במקום רשות הרבים

הלכה פסוקה בשו"ע (או"ח סי' שסד ס"ב) שתיקון צוה"פ אינו מועיל ברה"ר, שרה"ר ניתרת רק בדלתות. ונחלקו רבותינו הראשונים ברחובות ושווקים המפולשים ורחבים ט"ז אמה, אם נחשבים רה"ר או דבעינן גם ששים רבוא עוברים שם (בכל יום) כדי שיקרא רה"ר, כדאיתא בשו"ע או"ח (סימן שמה ס"ז), איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים וכו', ויש אומרים שכל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים, ע"כ.

וכבר כתבו הראשונים דדין רה"ר לשבת נלמד מדגלי מדבר, ולפיכך בעינן שיהיו רחבים ט"ז אמה, דמקום הילוך העגלות בדגלי המדבר החזיק ט"ז אמה, ושלא יהיו מקורים משום דדגלי מדבר לא היו מקורים. ובבאר הגולה ציין כי מקור השיטה שכל שאין שישים רבוא עוברים בו אינו רה"ר, הוא מדברי רש"י עירובין (דף ו ע"א ד"ה ר"ה) שכתב, רה"ר משמע רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה וכו' דומה לדגלי מדבר. וכן מבואר ממה שפירש"י (שם נט ע"א ד"ה עיר), לענין עיר של יחיד, שהיא עיר שלא היו נכנסין בה תמיד שישים ריבוא של בני אדם, ולא חשיבא רה"ר, דלא דמיא לדגלי מדבר.

והנה הראשונים הביאו שיטה זו דבעינן שיהיו מצויין בה שישים ריבוא בשם הבה"ג, וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף ו ע"א ד"ה כיצד), וכן הביא הר"ן בסוגיא דשבת (דף ו ע"ב). וכבר העירו האחרונים שבבה"ג שלפנינו לא נמצאו הדברים, וכמו שכתב בביאור הלכה שם.

ובשו"ת בית אפרים (סימן כו ד"ה ועתה נדבר בענין), הביא בשם הבה"ג וז"ל: "ולא מיבעי' דרך רשות הרבים דאורח מלכא הוא ואסור לטלטולי בגווה ארבע אמות וכו'", ופי' בעל בית אפרים דאורח מלכא כוונתו לדרך המלך שאין לה שיעור וכמו ששנינו במסכת ב"ב (דף צט ע"ב), דדרך המלך ודרך הקבר אין להן שיעור, ודרך הקבר ודאי מחזקת שישים ריבוא, וכדאיתא בכתובות (דף יז ע"א), דכנתינתה כך נטילתה, מה נתינתה בשישים ריבוא אף נטילתה בשישים ריבוא. ולדעתו לכך כיוון הבה"ג במש"כ דאורח מלכא היא, ומשום כך נקטו הראשונים דמקור שיטה זו בבה"ג.

ב. בבירור שיטה זו

בביאור הלכה (שם ד"ה שאין), הקשה דאי נימא דכל שאין ששים ריבוא בוקעין בו לא הוי רשות הרבים, א"כ למה גזרו חז"ל לענין תקיעת שופר ולולב וביטלו מצוות עשה מכלל ישראל, בכדי שלא יבואו לידי חילול שבת כשילך אצל חכם שילמדנו, דהא אינו מצוי כלל שיהא בעיר שישים ריבוא, כי אם באיזו עיר יחידה, ואמאי חששו לכך חכמים, והא ברוב המקומות אין חשש שיבוא לידי איסור תורה לשיטה זו. בזה שמעתי מפי מרן הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל ליישב, דעיקר גזירתם היתה במקום שיש בו רה"ר כבירושלים, דמבואר בגמ' דדינה היתה כרשות הרבים גמורה, ומשום הכי גזרו אף בשאר מקומות.

עוד יש להעיר בזה, דהנה הקשו התוס' בריש מסכת שבת בשם ריב"א, למה לא שנה התנא דיני הוצאה גבי אבות מלאכות אחר פרק כלל גדול, דהתם קתני אבות מלאכות מ' חסר אחת וקתני הוצאה לבסוף, והו"ל להתחיל בדינים דמבעוד יום כגון לא יצא החייט במחטו וכו'. והביא (שם) התוס' דפירש ר"ת דדבר ההוה רגיל הש"ס לשנות תחילה, עיי"ש, וא"כ משמע דמלאכת הוצאה היא מלאכה שכיחא, ואי לרה"ר בעינן שישים ריבוא לא הוה דבר השכיח כלל.

וגם בזה שמעתי מפי מרן הגריש"א (שליט"א) זצוק"ל לבאר, דפי' דבר ההוה הוא, דפעולה זו של הוצאה והכנסה היא דבר הוה ושכיח, שכך הוא הסדר הרגיל שהכל מוציאים ומכניסים מרשות לרשות, משא"כ שאר המלאכות שאין כל בני האדם שכיחים כל כך בעשייתם, ולפיכך פירשה הש"ס תחילה, אך אין הכוונה שההוצאה שכיחה שתיעשה באופן של מלאכה דאורייתא בדוקא.

עוד צ"ב בזה דאי כל שאין שישים ריבוא בוקעים בו אינו רשות הרבים מן התורה, א"כ למה נמנע התנא להשמיענו זאת, דהוא תנאי מהותי המצמצם את רה"ר.

עוד יל"ע בהך ברייתא דשבת (דף ו ע"א), דלענין רשות היחיד מנה התנא תנאים האיך נעשית רה"י, בגובה או עומק עשרה וכו', אבל לענין רה"ר לא הזכיר התנא כלל שום תנאי האיך נעשית רה"ר, רק מנה דוגמאות של רה"ר, סרטיא (פירש"י: מסילה שהולכין בה מעיר לעיר) ופלטיא גדולה (פירש"י רחבה של עיר שמתקבצין לסחורה) ומבואות המפולשין, וצ"ב למה לא ביאר התנא כלל איזה תנאים נצרכו לדין רה"ר.

ג. גדר רה"ר

ואולי הי' אפשר לומר כי יסוד הדברים של רשות הרבים שונה משאר הרשויות ובדוקא נקט התנא הכי דרה"ר משמעותה היא רשות של רבים, ולפיכך לא נקט בה התנא שום תנאי. דדוקא רה"י נעשית ע"י תנאיה, אבל רה"ר כשמה כן היא, שהיא מקום הרבים, וכוונתו מקום כינוס לרבים. לכן דוקא הדרך ההולכת מעיר לעיר היא דרך הרבים, או מרכז הכרך שבה מתקבצין לסחורה, דהנך חשיבי רה"ר, כיון דהוו מקום הרבים. ולפ"ז יתכן דבאמת לא בעינן שיהיו שישים ריבוא בוקעין בה, אלא כדמשמע מלשון הברייתא, שכל מקום כינוס הרבים בעיר הוי רה"ר, ולא התנה כלל שיהא בו שישים ריבוא.

ויתכן דזו כוונת לשון הבה"ג, שהובא בשו"ת בית אפרים, במש"כ דרך המלך, שהיא הדרך הראשית והחשובה של העיר, דחשיבא רה"ר. ואם כנים אנו בהא, הרי לשיטה זו מיושב נמי מה שגזרו חז"ל על נטילת לולב ותקיעת שופר ביו"ט שחל להיות בשבת מחשש שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כשילך אצל חכם ללמוד דיני תקיעה ונטילה. משום דשפיר הוי דבר המצוי, דבכל עיר היה רשות רבים שהוא המקום שהתכנסו בו בני העיר למסחר, והוי דבר השכיח, ולכן גם פתח התנא במלאכת הוצאה – דהיא שכיחה.

וראיתי להגאון בעל ערוך השולחן (או"ח סי' שמה ס"כ) שכתב כעין הדברים לעיל, וז"ל: "ולכן נראה דענין רה"ר כן הוא דאין להיות בעיר רק רה"ר אחד לשני צדדי העיר מזרח ומערב, וכן רה"ר אחד לצפון ודרום, וכשמו כן הוא, שזה המקום הוא רשות שכל הרבים השוכנים בהמקום פונים לשם ולא למקום אחר וכו', אך באמצע העיר היתה סרטיא גדולה שכל המבואות פתוחות לה וכו' וכל מי שהיה צריך לילך לעיר אחרת בהכרח שהיה יוצא דרך סרטיא זו וכו' וכן היתה פלטיא גדולה שבשם כולם מתקבצים לסחורה וכו'". [ועיי"ש שסיים שאם אין העיר בנויה באופן זה אלא כל אחד יוצא לעיר אחרת מן הרחוב שהוא דר בו, ומי שדר ברחוב אחר יוצא דרך רחוב שלו, כולהו ל"ה רשות הרבים].

ד. שישים ריבוא עוברים בו

אכן דעת רש"י ודאי אינה כן, ולדעתו בעינן ברה"ר שישים ריבוא וכל שאין שישים ריבוא מצויין בה לא הויא רשות הרבים. אמנם נראה דאין כוונת רש"י שצריך שיהיו שישים ריבוא באותו רחוב, וכדמשמע מלשון רש"י עירובין (דף ו ע"א ד"ה רשות הרבים), שכתב שהוא רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין בה שישים ריבוא, עיי"ש, דמבואר דבעינן שיהיו מצויין ס' ריבוא בעיר, ולא באותו רחוב. וכן משמע מדברי רש"י (שם דף כו ע"א ד"ה ערסייתא), שכתב לענין עיר קטנה, שאינה דומה לדגלי מדבר של שישים ריבוא, עיי"ש. ולפ"ז בעיר שיש בה שישים רבוא הדרכים המפולשות בתוכה חשיבי רה"ר.

ולפ"ז יש ליישב הא דבשבת (דף ו ע"ב), מקשי אמאי לא חשיב נמי מדבר שהוא רשות הרבים, ומשני אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה. והקשו הראשונים דאם יש במדבר שישים ריבוא, א"כ מה חידוש יש בזה. וכתב הר"ן בפירושו השני שבזמן שישראל שרויין במדבר אף חוץ למחנה ישראל חשיב רשות הרבים כל שיש דרך לשישים ריבוא, עיי"ש. והדברים צ"ב, ולהנ"ל מיושב דאשמעינן דמקום שמצויין בו שישים ריבוא, הרי כל הדרכים המפולשות הרחבים ט"ז אמה שבו, חשיבי רשות הרבים.

ובזה יש ליישב מה שהקשה בשפת אמת. דהנה כתבו התוס' שבת (שם ד"ה כאן), דמשמע קצת דאינה רשות הרבים אלא א"כ מצויין שם שישים ריבוא כמו במדבר, ומשמע דהוכיחו התוס' מדין מדבר לכל רשות הרבים שצריך שיהיו מצויין שם שישים ריבוא. ותמה בשפ"א דאדרבה א"כ אין בין מדבר ליישוב כלום, כיון דרה"ר נמי בעינן שישים ריבוא, וא"כ הדרא קושית הגמ' למה לא חשיב נמי מדבר. ולהנ"ל א"ש דממדבר למדנו שאין צריך שיהיו הרבים מצויין בכל דרך, אלא כל שרבים מצויין בו, הרי כל דרכיו המפולשין והרחבים ט"ז אמה הוו רשות הרבים. אלא דלא חשיב ליה התנא כיון דמיירי בזמן הזה שאין ישראל מצויין בתוכו וממילא לא הוי רשות הרבים. (ועיין עוד אג"מ או"ח ח"ד סי' פז ואכמ"ל).

ה. שישים ריבוא עוברים בכל יום

והנה במה שכתב השו"ע שצריך שעוברים בו בכל יום כבר העיר במ"ב (ס"ק כד) דלא מצא מקור לשיטה זו דבעינן שישים ריבוא בכל יום – ולא נזכר רק שיהיו מצויים שישים ריבוא (ועיין אג"מ או"ח ח"א סי' קלט ענף ה). אמנם ברמב"ן (שבת דף נז ע"א) כתב ליישב המנהג שבני אדם יוצאים בטבעת, והביא מספר התרומה שעכשיו אין בהם רה"ר גמורה מפני שאין רחבים ט"ז אמה, ועוד שאין עוברים בהן ס' ריבוא בכל יום, והר"ן בשבת שם גם כתב כן בשם ספר התרומה. וכן הוא במאירי (שם) בשם חכמי צרפת, ואף השו"ע (בסי' שג סעיף יח) כבר הזכיר דעה זו. והמעיין בספר התרומה שלפנינו לא ימצא לשון זו שצריך שיעברו בכל יום.

אכן להלכה כתב המ"ב (ס"ק כג) כדעה ראשונה בשו"ע דלא בעינן שישים ריבוא, כיון שהמחבר כתב דעה שניה רק בשם י"א, משמע דלהלכה לא ס"ל כן, ומ"מ כתב שם שאין למחות ביד הסומכים להקל על דעה זו. ואף לשיטתם לא נוכל להקל ולהחשיב רה"ר להתחייב רק כשעוברים בו בכל יום ס' ריבוא. ועי' שעה"צ (ס"ק כד) שכתב אבל אין הכרח שיהיה צריך להס' ריבוא שיעברו בכל יום. וע"ע מ"ב (סי' שסד סק"ח) שכתב שאין למחות ביד המקילים הנ"ל מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לטלטל ע"י צורת הפתח לבד. וכ"כ בביאור הלכה (סי' שמה ד"ה שאין ששים ריבוא) אבל כל יר"ש בודאי יש להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ רה"ר מן התורה.

אמנם האריכו האחרונים לדון אף לדעת השו"ע שכל שרחב ט"ז אמה ואינו מקורה חשוב רה"ר, למעשה אין לנו רה"ר מטעמים אחרים, וכמו שחידש בחזו"א או"ח (סי' קז ס"ק ה-ח), שכאשר הרחובות מתחברים זה עם זה, וברחובות יש עומד מרובה על הפרוץ משלוש רוחות חשיב כרה"י, ומה שרבים בוקעים בה לא מבטלי מחיצות. וכיון שרחוב אחד חשיב רה"י גם הרחובות האחרים שעוברים בו חשיבי רה"י. ויצא מזה שבזה"ז כל השווקים והרחובות הן רה"י מהתורה. וכבר שקלו וטרו בחידושו של מרן החזו"א, ומדברי המ"ב משמע דלא ס"ל הכי – ואכמ"ל.

ו. הקשיים בעשיית צורת הפתח

אולם אף לשיטות דלא חשיב רה"ר מהתורה, הרי בעינן צורת הפתח, והרי לדעת הרמב"ם אין עירוב צורת פתח מועיל כשבין קנה לקנה יותר מי' אמות אם לא שעומד מרובה על הפרוץ, ובתיקוני עירובין בערים – יש בין קנה לקנה יותר מי' אמות, ובמ"ב (סי' שסב ס"ק נט) כתב דנכון לחוש לדעת הרמב"ם. עוד כמה וכמה דיחוקים יש לפעמים בדרך עשיית העירוב – כגון שקנה העליון מונח בשיפוע כמבואר במ"ב (סי' שסב ס"ק ס), ובשער הציון (שם ס"ק מו). או שהחוט העליון נכפף למטה בעיגול שכתב המשכנות יעקב (בסי' קיא) שיש ליזהר לתקנו. או כשמתנדנד מהרוח שכתב המ"ב (שם ס"ק סו) שיש מהאחרונים שמחמירין בזה, וכהנה רבות (מאחרי גדר, תל המתלקט ועוד). וראה בזה עוד להלן.