או"ח א' סימן ל"ג
בית הכנסת בשכירות אי שרי דיורין על גביו
אודות שאלתכם בדבר בעלים שהסכימו להקים בית כנסת ומעליו דירת מגורים, אם אפשר לעשות כן לכתחילה.
בשו"ע או"ח (סוף סימן קנא) איתא, יש להזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם, עכ"ל. וברמ"א (שם) הוסיף דכל זה דוקא בבהכנ"ס קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שלאחר שנבנה יחדוהו לבהכ"נ מותר לשכב עליו. ולכן הבאים להינצל מכל חשש של שימוש בעליה שעל גבי בית הכנסת, טוב יעשו אם לא יקדישו המקום לביהכנ"ס וישאר כדירה ביד הבעלים אשר נותנים רשות לציבור להתפלל בביתם, וכמ"ש הב"י באו"ח (ריש סי' קנד) בשם מהר"י בן חביב וז"ל בתי כנסיות שאנו מתפללין בהם תוך החצרות במלכות תוגרמה הם דומים לרחובה של עיר שאין בה משום קדושה [אף שמתפללים בה לפעמים] דאקראי בעלמא היא וכל דירתנו בבתיהם ובחצריהם ובטירותם הכל דרך עראי בשכירות לחודש או שנה, ואין בהם קדושה עכ"ל. וכעין זה באבקת רוכל (סי' קכב).
וראה במ"ב (סי' קנא סקמ"א) ובבה"ל (ריש סי' קנד ד"ה השוכרים), במה שדן אודות דברי המהר"י בן חביב, אם דווקא בתוגרמה שאימת המלכות עליהם אין קדושה בבתי כנסת ששוכרים לזמן כי היום או מחר יתוודע ויתבטל באמצע הזמן, משא"כ כששוכרים בגלוי, שעל אותו הזמן היא כאילו מכורה להם, או דילמא אין קדושה בכל בית כנסת השכור לזמן. ושמעתי מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל דבאופן שבעלי המקום נותנים רק רשות להתפלל במקום, ובידם בכל עת ושעה לסלק המתפללים, ודאי שאין קדושת בית הכנסת במקומות אלו, וממילא מותר לדור מעל המקום שמתפללים שם.
אמנם הט"ז (סי' קנא סק"ד) כתב עוד שאם דרים מעל מקום התפילה ומשתמשים שם תשמיש של בזיון, הרי דבר זה אינו מניח התפילה לעלות למעלה, ולפי זה אסורה תפילה גם במקום שאין קדושת בית כנסת, אם דרים מעליו. אולם עיין בשעה"צ (ס"ק כב) שדחה ראיתו, ובמה שכתב באבני-נזר (או"ח סי' לב). ולמעשה שמעתי ממרן (שליט"א) זצוק"ל דאפשר להקל להתפלל אף שדרים מעל מקום התפילה, וכמו שכתב בשעה"צ (שם) דכן עמא דבר להקל בזה. (וראה בזה עוד בקובץ תשובות ח"ג סי' כא). אולם יש לדאוג שהמקום מעל ארון הקודש לא יעשו בו שימוש של גנאי, שבזה החמיר בתשובות הרמב"ם פאר הדור (סי' עד), וראה עוד בזה בשו"ת חיים שאל (סי' נו).