הבא: סימן מ"ג בדיני ועד הבית <<
חושן משפט סימן מ"ב
בענין גביית מיסים וערכאות
שוב קהלתי של כמה עשרות משפחות הוצרך להתמודד עם אי תשלום מס הישוב של מספר משפחות, ושלחו לשאול את פי רבינו זצוק"ל מספר שאלות לגבי הגביה והכפיה על אותם שאינם משלמים כדין.
א. האם מותר לפנות לערכאות לגביית חוב שאין עליו עוררין. ואם כן, מה הדין במקרה שיש ויכוח על החוב או על גובהו.
ב. עני שאין באפשרותו לשלם את המס האם מותר לוותר לו על חובו, ולעשות עמו צדקה בכספי הציבור, ומאידך אם אין היתר לוותר, האם מותר לפנות לגביו לערכאות ולהכריחו לשלם.
ג. האם חייבים לנקוט דין אחד לכל, או שיש מקום לחוס על חייב אחד ולא על אחר.
ד. האם מותר לגבות גם הצמדה וריבית או קנסות בכדי לכסות את הגרעונות בבנקים כתוצאה מאי התשלום, וכן את טירחת עורכי הדין וכו'.
ה. האם מותר לפרסם את החייבים לשם הפעלת לחץ לתשלום החוב.
וכך השיב להם רבינו זצוק"ל (בתוספת ביאור ומקורות הדברים):
א. לאחר פסק דין של רב הישוב שנבחר ע"י בני הישוב רשאים לפנות לערכאות, בין לצורך גביית חוב ברור, ובין לגבי חוב שחלוקים עליהם הדעות, וכן לגבי גברא אלמא דלאו ציית דינא, ובכל הני צריך פס"ד מרב המקום שמתיר להם לפנות לערכאות, אלא שדי בזה שיקרא לו לדון פעם אחת, ואם לא בא, וסובר הרב דהוא מחמת הזלזול בדין תורה יכול להתיר לפנות לערכאות מיד. ומשמעות דברי רבינו זצוק"ל שרב המקום יכול לדון יחידי, וטעמו דרב העיר נחשב כמי שקבלוהו רבים עליהם, ויכול לדון יחידי, וכדכתב הב"ח (ס"ס ג) והסכימו עמו כל נו"כ השו"ע, דמה שכתב הטור שם שאם קבלוהו הקהל ע"פ כתב המלך יכול לדון יחידי, בא ללמדנו דאפילו לא קבלוהו אלא מחמת כתב המלך מהני, אבל פשיטא וק"ו הוא דאם קבלוהו מרצונם דיכול לדון יחידי. וכלשון המכתם לדוד (חו"מ סי' ה) לגבי רב העיר, דהא נמי בכלל דכל שקבלוהו הצבור עליהם לראש ולקצין ואין עוד אחר בלעדו, הרי הוא להם כב"ד שלם של שמואל הרמתי. ובכנסת הגדולה (חו"מ סי' ג הגהות טור אות טו) הוכיח מדברי הירושלמי (סנהדרין פ"א ה"א) דכל שהוא יושב ובאים לדון לפניו מקרי שקבלוהו עליהם, ובכה"ג מהניא הקבלה לדון יחידי.
ב. עני חייב בכל המיסים הנהוגים בין אנשי המקום, אלא דחיובו אינו חמור מחוב ממון בעלמא המוטל עליו, ובחוב קיי"ל (חו"מ סי' צז סעי' כג ועי"ש סעי' כט) דמסדרין לבעל חוב, ואף הכא יש להתחשב במצב העני ולגבות ממנו משהו סמלי.
ג. במקרה שטובת הישוב היא שלא לגבות מפלוני אלא מאלמוני מותר לעשות כן.
ד. בדין הצמדה, כידוע שיטת המהרשד"ם (חו"מ סי' עה) דאם הוזל המטבע משלם לו כפי השווי שהיה בשעת ההתחייבות ומוסיף לו על התשלום עד שישוה למה שנתחייב. ומאידך החוות דעת (סי' קסה סק"א) כתב דמשלם לו את המטבע שהתחייב כפי שוויו השתא, וצריך לעשות פשרה בין הצדדיםד. ולגבי קנסות מחמת תשלום לעורכי דין וכיוצ"ב, לא ניתן לחייב למפרע את מי שלא שילם בזמן, אמנם ניתן לתקן ולהודיע דמכאן ולהבא כל מי שאינו משלם בזמן והדבר יטיל הוצאות שונות על קופת הציבור, יגבו ממנו את ההוצאות הנוספות מלבד עצם חובו.
ה. אם יצא פס"ד מלפני הרב (כנ"ל בתשובה א) שהם חייבים לשלם וגם הזהירו את החייבים שעתידים לפרסם את חובם, מותר לעשות כן.