הבא: סימן קמ"ח חובת קריעה במקום המקדש למי שהוא דר בירושלים <<
או"ח ג' סימן קמ"ז
דין קריעה ברואה ערי יהודה ומקום המקדש
א. קי"ל (שו"ע סי' תקסא) דהרואה ערי יהודה בחורבנן וכן הרואה ירושלים בחורבנה וכן כשרואה בית המקדש בחורבנו חייב לקרוע, ועי' במ"ב שכשקורע (עכ"פ על בית המקדש) מברך דיין האמת בלא שם ומלכות.
עוד כתב השו"ע (סעי' ד) "וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו", והוא מהרמב"ם (תענית פ"ה הי"ז), ומה שכיום אין נוהגים לקרוע כל כסותו, שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל שאפשר לסמוך על שיטת הראב"ד (שם) וכפי שהביא (שם) המגיד משנה שכן דעת הרמב"ן, דאין צריך לקרוע כל בגדיו וע"כ אפשר להקל ולקרוע רק בגד אחד.
ב. עוד הורה רבינו זצוק"ל דגם כשרואה מקום המקדש בערש"ק אחרי חצות צריך לקרוע, וכן נקט בפשטות גם באגרות משה (יור"ד ח"ג סי' נב אות ד) וכתב "אינני יודע שום מקור שבערב ש"ק אפילו אחר חצות לא יקרע", והוסיף וכתב שאם יש מנהג שלא לקרוע לא יקרע, או אם הוא לבוש בגדי שבת ואם יקרעם לא יהיו לו בגדים לש"ק, ע"ש. וראיתי שבחלק שיצא לאור אחרי פטירתו (או"ח ח"ה סי' לז) שב לדון בדבר, אבל הוסיף שאולי הטעם שיש נוהגים שאין קורעין אחרי חצות היום בערש"ק הוא מפני שהקריעה תגרום צער שיבטל ממנו עונג שבת, אבל נדמה שכתב זה רק למצוא איזה לימוד זכות על הנוהגים כן, עי"ש.
ג. והנה רבים נוהגים כשלא ראו מקום המקדש שלושים יום, שהולכים בשבת לראות מקום המקדש, ובשבת אסור לקרוע, ובזה נפטרים מקריעה.
ובאגר"מ (שם יו"ד ח"ג) כתב "ואף אם יאמרו איזה אינשי שיש מנהג שלא לקרוע כה"ג הוא טעות ואינו מנהג אף אם האמת שנהגו כן", והוסיף לבאר שם שאין זה דומה למה שכתב המג"א (תקסא ס"ק ו) במי שנולד בירושלים, דבקטנותו פטור מלקרוע, דפטור גם כשהגדיל משום דראה אותן תוך ל', דדוקא בקטן פטר המג"א, אולם "בשבת שהיה אסור לקרוע אינו פוטרו וכשיראה למחר ואיזה ימים אח"כ צריך לקרוע".
אולם לדעת רבינו זהו מנהג טוב וכשר, וכך הורה לשואלים, ואף נהג כן למעשה, דמנהגו היה לפקוד את הכותל המערבי אחת לשלושים יום, וכשנבצר ממנו מסיבות שונות להגיע לכותל היה נוהג ללכת בשבת קודש למקום סמוך לביתו אשר ניתן לראות משם את מקום המקדש וסבר שבכך נפטר מקריעה כשיראה מקום המקדש בחול תוך שלושים יום לראיה זו, דהרי לא עברו עליו שלושים יום שלא ראה, וגדולה מזו עי' בברכי יוסף (שם ס"ק ב) דהביא דעת הרדב"ז דהדר בירושלים ועברו ל' יום שלא ראה מקום המקדש חייב לקרוע, וכתב שלא נהגו כך ואף הרדב"ז ציין דלא זהירי בזה.
ד. ועוד שמעתי מרבינו דהחיוב קריעה אינו דוקא אם רואה מקום המקדש אלא גם אם רואה את הכיפה של המסגד שעל הר הבית חייב לקרוע, וכמו שכתב בפאת השולחן (סי' ג סעי' ב) "וכשרואה הקובה שעל מקום המקדש אומר וכו' ויקרע את בגדיו", וכן נהג למעשה, ומהמקום שהלך לראות מקום המקדש בשב"ק היה ניתן לראות רק את הכיפה ולא את מקום המקדש ממש.
