או"ח ב' סימן קכ"ז
בענין נטילת תרופות ביו"ט
אודות שאלתך אם מותר למי שמצטער ליטול תרופה ביו"ט.
הנה ענין זה לא נתפרש בש"ס, ועיין במג"א ובפרמ"ג (סי' תקלב ס"ב) הפוסקים שגזירת שחיקת סממנים נוהגת ביו"ט, וכבר הקשה בדעת תורה למהרש"ם (שם) למה תאסר נטילת תרופות ביו"ט שהרי כל הגזירה בשבת היא משום שחיקת סממנים, וביו"ט מותר בתנאים מסוימים לפרר האוכל לצורך אוכל נפש כמבואר בהלכות יו"ט (סי' תקד), ואם כן יש מקום לדון בשעת הצורך להתיר שימוש בתרופה ביו"ט מן הטעם שהותרה המלאכה, ומתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך.
והנה באחד מביקורי כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א אצל מרן שליט"א, הוזכרו תשובות האבני נזר (שצד – שצה) לבעל השפת אמת וציין האדמו"ר מגור שהשפ"א כתב דביו"ט הוי גזירה לגזירה (עיין אוצר מכתבים ומאמרים מבעל השפ"א עמ' כג). ומרן שליט"א דיבר אודות ראיית האחרונים לאסור נטילת תרופות, מהתוספתא (מו"ק פ"ב) דמבואר שם שהותרה שתית מי זבלים ומי דקלים וכוס של עקרים במועד, משמע שביו"ט אסור, והוא המקור לדינו של המג"א בהל' יו"ט (סי' תקלב סק"ב) שביו"ט אסור לשתות דבר שהוא לרפואה, ועוד כתב האבנ"ז שאין להקשות מהא דטחינה ושחיקה מותרות ביו"ט, הואיל דבסממנים דאינו שווה לכל נפש לא אמרינן מתוך.
אמנם לדעת מרן שליט"א יש מקום בשעת הצורך לסמוך על מסקנת הדברים של הגרא"מ הורביץ (שבת קלד ע"א) שאין גזירה של רפואה ביו"ט, ולהתיר בשעת הצורך נטילת תרופה המועילה להסיר המיחוש ביו"ט. אולם אין ליטול תרופה שתועיל רק לאחר זמן אחרי יום טוב. ובהא ארווחנא גם ליישב מה שהתוספתא לא התירה שתיית מי דקלים ביו"ט, משום שהיא עוסקת בכה"ג שהצער לא יסולק ביו"ט אבל אם יסולק הצער ביו"ט גופא מותר ליטול תרופה.