הבא: סימן קמ"ד בענין טיסה בתשעת הימים <<
או"ח ג' סימן קמ"ג
בענין ברכת שהחיינו והטוב והמטיב בבין המצרים
א. פסק השו"ע (סי' תקנא סעי' יז) דטוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או מלבוש, ויש לדון לענין ברכת הטוב והמטיב אי שרי לברך.
הן נודע בשערים דהמחבר בהלכות בין המצרים דן רק בהלכות הנוהגות מר"ח מנ"א ובשבוע שחל בו ת"ב כמבואר בגמרא תענית (דף כו ע"ב), אמנם בסוף הסי' כתב הטור "ויש פרושים שמתענים מי"ז בתמוז ואילך, ויש מתענים מבשר ויין", וכן כתב המחבר (בסעי' ט) "יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו, ויש שמוסיפים מר"ח עד התענית, ויש שמוסיפים מי"ז בתמוז", ובהמשך (בסעי' טז) כתב "ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ת"ב".
והנה לענין הלכות אלו כתב המחבר "ויש נוהגים", אולם לענין ברכת שהחיינו כתב המחבר "טוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או על מלבוש", ומקור הדברים כמבואר בב"י (בסוף הסימן) דמצא בתשו' אשכנזית (מהרי"ל סי' לא) דהביא דברי הספר חסידים דאין מברכים. והמעיין בס"ח יראה דכתב שם "יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לת"ב כי אמרו איך נברך שהחיינו וכו' לזמן הזה", ואעפ"כ העתיק המחבר דין זה בלשון "טוב ליזהר" ולא בלשון "יש נוהגים" כדכתב לענין בשר ויין, וגם משמע דהיא הנהגה טובה לכו"ע ולא רק לפרושים וחסידים, אלא דבמהרי"ל -שזהו המקור לדברי השו"ע, הביא דינא דהספר חסידים כפי שהעתיק בשו"ע.
והנה הגר"א ס"ל דמותר לומר שהחיינו בימי בין המצרים, וחיליה דידיה מהא דאיתא בברכות (דף נד ע"א) דאבל שהניח לו אביו ירושה מברך שהחיינו, ואמנם במג"א (ס"ק מ"ב) כתב "וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורענויות אין לברך שהחיינו לזמן הזה, אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו דאבל אסור לברך שהחיינו", ונראה דביקש בזה ליישב הא דאבל מברך דיין האמת ושהחיינו בחדא מחתא, אולם הגר"א כתב "שאף שהמג"א דחק עצמו אינו כלום".
ולכאורה יש לעיין מה הראי' מאבל, הלוא הלכה פסוקה (בסעי' יז) בדברי הרמ"א דבפרי שלא ימצא אחר ת"ב מותר לברך שהחיינו, ומקורו מתשו' בנימין זאב, ומתשו' המהרי"ל הנז' לעיל דכתב בהמשך דבריו "ונראה לענ"ד כגון מלתא דאפשר לדחויי, כגון פרי או מלבוש, אבל אם מיקרי פדה"ב אין מחמיצין את המצוה או את הברכה וצ"ע", ונקט הרמ"א שה"ה לפרי שלא ימצא לאחר בין המצרים, וא"כ הרי המהרי"ל הוא מקור הלכה זו בב"י ואפשר דהמחבר מודה בזה להרמ"א, וא"כ מאי קשיא ליה להגר"א, הלא הירושה נפלה לו בזמן זה, ואם ימתין לאחר זמן אין טעם לברך שהחיינו ויפסיד הברכה, ודמיא למה שכ' המהרי"ל לענין פדה"ב, והרמ"א לענין פרי חדש שלא ימצא אחר ת"ב, דשפיר מברכים שהחיינו, אבל בסתם באמת אסור לברך ואין להוכיח מיורש.
ויתכן לומר דהב"י חילק בין פרי או מלבוש דאפשר לדחויי לבין פדה"ב "דאין מחמיצין את המצוה או הברכה", דדוקא פדה"ב דא"א לדחות המצוה ע"כ גם מברך שהחיינו, אולם פרי הרי אין מצוה לאוכלו אלא דרק יפסיד הברכה ובזה פליג על הרמ"א, והגר"א קאי על דברי הב"י שאין חילוק בין פרי חדש שיהיה אחר ת"ב לפרי שלא יהיה אחר ת"ב שבתרוייהו טוב ליזהר מלברך שהחיינו, ושפיר הוכיח מאבל שיכול לברך שהחיינו.
ודאתינא להכא הרי מבואר דהטעם דאין לברך שהחיינו זהו משום דא"א לומר נוסח הברכה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה בבין המצרים. אולם לענין ברכת הטוב והמטיב, וכגון שאחד קונה חפץ חדש כדוגמת מכונית, שהוא טוב גם לו וגם למשפחתו, סובר מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל דשפיר יכול לברך הטוב והמטיב, וכ"כ האגר"מ (או"ח ח"ג סי' פ).
אלא דהוסיף שם האגר"מ דלאחר ר"ח אסור לקנות מדין איסור בנין של שמחה, ועי"ש שהוסיף עוד דאם צריך את המכונית לצורך פרנסה מותר לקנות גם אחר ר"ח, דאין בזה ענין של בנין של שמחה, אלא רק של מיעוט משא ומתן דנוהגים להקל בזה"ז, אלא דכתב דשהחיינו יברך אחר ת"ב [וצ"ב איך ידחה השהחיינו לאחר ת"ב, והרי אין כאן כבר את ההנאה החדשה].
ובתשעת הימים – במקרה שקונה לצורך פרנסה שהתיר האגר"מ, יש לעיין אם יכול לברך הטוב והמטיב (כגון שקונה ביחד עם שותפו מכונית לצורך פרנסה), דמחד יתכן דיכול לברך דהא אינו מברך שהחיינו ל"זמן הזה", ומאידך, יתכן דבתשעת הימים יש להמנע אף מברכת הטוב והמטיב ולהמתין לאחר ת"ב וצ"ע. [ובזה לכאורה שפיר יכול לברך לאח"ז דהטוב והמטיב שייך גם לאח"ז משא"כ שהחיינו ודו"ק].
ב. כתב המ"ב (ס"ק צט) בשם האחרונים דאשה מעוברת יכולה לאכול בבין המצרים פרי חדש בלא שהחיינו שמא יגרם נזק לולד וה"ה בחולה, והקשה הגר"ש סובול זצ"ל להגרי"ח זוננפלד זצ"ל (שלמת חיים מהדו' קרן רא"ם סי' שז) דעל פרי חדש פסק המ"ב (סי' רכה ס"ק יג) שאם אינו מברך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך, וא"כ מפני מה מעוברת או חולה לא מברכים שהחיינו, ואמאי לא הוה כדינא דהרמ"א דבמקום שיפסיד השהחיינו אם ימתין, יכול לברך.
וכתב הגרי"ח "החילוק פשוט, אם לא יהיה הפרי מצוי יתבטל מהברכה מכל וכל אבל במעוברת הלא תוכל אם תרצה לשמוע ברכת שהחיינו אחר כך", ולא זכיתי להבין דבריו, דהרי הקשה לו דעל אכילה שני' אין מברכים וא"כ הפסידה כבר הברכה ומה תועלת יש שתצא י"ח בברכת שהחיינו של אחר, לאחר אכילתה.
וממרן (שליט"א) זצוק"ל שמעתי דמעוברת שפיר יכולה לברך שהחיינו על פרי חדש בבין המצרים, דהרי לדעת הגר"א בלאו הכי מותר לומר שהחיינו בבין המצרים, וכ"כ הכף החיים (ס"ק ריא) דאם אוכלת תברך שהחיינו.