הבא: סימן קמ"ו בענין זכר לחורבן בדירה שכורה <<
או"ח ג' סימן קמ"ה
אמירת קינות על חורבן יהדות אירופה בתשעה באב
אודות ששאלת כיצד לנהוג בבית הכנסת בו נתמנית לרב האם לומר קינה על חורבן יהודי אירופה בתשעה באב, שכידוע מרן רבינו זצוק"ל הי' נוהג להוסיף קינה על חורבן זה. ונדמה כי יש לברר דעת מרן רבינו זצוק"ל בזה עוד בטרם נבוא לשאלתך, לכן אבוא מעט בארוכה.
א. לאחר חורבן יהדות אירופה בשנים ת"ש-תש"ה היו שבקשו לקבוע תענית על חורבן זה, אולם רובם של גדולי ישראל התנגדו לכך בכל תוקף. הגרי"א הרצוג זצ"ל נמנה על אותם המבקשים לקבוע תענית, ומתוך תשובה שכתב להגרי"ח מישקובסקי (היכל יצחק או"ח סי' סא) למדנו טעמם של המתנגדים, שהגרי"ח מישקובסקי [הנודע כהרב מקריניק זצ"ל אשר פקיע שמיה במסירות נפשו להצלת אחינו בנ"י ברוחניות ובגשמיות בשנות הזעם ובשנים שלאחר מכן], שימש להם כשליח ואף המכתב שכתב להגריא"ה הרצוג היה בשליחותם של גדולי ישראל.
מכותלי תשובתו של בעל ההיכל יצחק אנו למדים כי הגריח"מ הביא כסיבה להתנגדות את דברי הרמב"ן עה"ת בפרשת ואתחנן (פרק ד פסוק ב) שבכלל איסור "בל תוסיף" הוא גם "שעשה חג בחודש שבדה מלבו כירבעם", והוסיף וציין לדברי המשכנות יעקב (אהע"ז סי' א) המובאים בפ"ת (שם ס"ק יט) לבאר השיטה שרגמ"ה לא גזר איסור על נישואי שתי נשים אלא עד סוף האלף החמישי, הואיל ואין בידינו לתקן תקנה לעולם.
אולם גדולי ישראל התנגדו לתקנה הזו לא רק מן הטעם שאין לתקן תקנה לדורות, אלא גם מחמת טעמים אחרים – יש שהתנגדו באופן מיוחד לקבוע תענית בנוסף לתעניות הקיימות בציינם להקינה הנאמרת בתשעה באב על חורבן קהילות שו"ם במסעי הצלב, המתחילה "מי יתן ראשי מים" בה אומר הפייטן "ואין להוסיף מועד ושבר ותבערה", וביאור הדברים דהמקונן מסביר דלא נקבע צום מיוחד על חורבן הקהילות מפני שאין להוסיף מועד, ולכן לא תקנו יום תענית מיוחד אלא הסתפקו בקינות על גזירות אלו בתשעה באב, טעם זה נמסר גם בשם מרנן הרב מבריסק והאדמו"ר מבעלזא זצוק"ל.
והנה גם הגאון בעל האגרות משה זצוק"ל כתב טעם זה שאין להוסיף תעניות על שבר וחורבן בכלל ישראל מלבד התעניות שנקבעו על חורבן הבית, אלא שהוא נתקשה כי כידוע בארצות מזרח אירופה נקבע להלכה (ראה ט"ז סי' תקסו סק"ב ומג"א סי' תקסח) להתענות ביום כ בסיון על גזירות ת"ח ות"ט, וכתב האגר"מ (יו"ד ח"ד סי' נז אות יא) ליישב "ולא דמי לגזירות ה"א ת"ח ות"ט, ע"י חמעלניצקי ראש הקאזקין שנהגו באוקריינא וחלק מפולין שקבעו שם יום תענית ואמירת סליחות לעשרים בסיון, משום (נדפס באותיות אחרות: לא היתה זו גזירה כללית כגזירת הגלות והחורבן אלא) הוו רק בחלק מדינה אחת שהיתה גזירה נוספת על אותן המקומות, וגם גזירה זו דשנת ת"ח ות"ט לא היתה ע"י המלכויות (נדפס באותיות אחרות: וממילא לא נמשכה מעצם הגלות והחורבן) אלא (נדפס באותיות אחרות: היתה) ע"י המורדים בהמלכות, שלא שייך זה כ"כ למה שהיה זה בגלות מאחר שגם המלכות דאומות העולם הגינה על ישראל, במה שהיה אפשר בידם וכו' אבל גזירות דהיטלער דהיו על כלל ישראל וכו' הוא גזירת כל ישראל ושייך לחורבן שנמצינו בגלות שאין קובעים עוד יום תענית ובכיה כדאיתא בקינות", נמצא מבואר בדבריו דאכן בגזירה שאינה מענין הגלות והחורבן שפיר יש מקום לקבוע בעבורה יום תענית וכדקבעו בעשרים בסיון.
אולם מרן החזו"א התנגד לקביעת התענית מחמת טעם עקרוני אחר והוא שאין כח לקבוע בדורנו יום תענית וז"ל (איגרות ח"א סי' צז) "והצעה להכנס ולקבוע ולעשות ולגזור ולקיים היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה, וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה" – כך פותח החזו"א את הדיון אודות שאלה נוספת שהיתה אם צריך לנהוג ימי אבלות על הצרות, והוא מדגיש שאין מקום לתקנות, אלא לדיון הלכתי אם בכהאי גוונא צריך לנהוג שבעה, ואז הוא ממשיך "כן קביעת תענית לדורות הוא בכלל מצוה דרבנן, ומה שיש בידינו הוא מזמן שהיתה עדיין נבואה, ואיך נעיז פנינו, דור שטוב לו השתיקה, להרהר כזאת לקבוע דברים לדורות, והרי ההצעה הזו מעידה עלינו כמתכחשים בכל חטאתנו ושפלנו, בזמן שאנו מלוכלכים בעונותינו ובפשעינו דלים וריקים מן התורה וערומים ממצוות, אל נא נעבור לגדולות ממנו נחפשה דרכינו ונשובה וזוהי חובתינו כמו שנאמר הלא זה צום וגו'".
והמעיין יראה שיש נפק"מ בין הטעמים כנגד קביעת התענית. שאם ההתנגדות לתענית על חורבן יהודי אירופה הינה מחמת שאי אפשר לתקן לדורות – עדיין יתכן ואפשר לתקן תקנה לזמן, ואם טעמה של ההתנגדות מפני שאין מקום לתקן תענית נוספת על מה שנקבע על חורבן הבית, עדיין יש לדון שמא מותר לתקן תקנות אחרות, אולם התנגדותו של מרן החזו"א היתה כי בדורות אלו אסור אפילו להציע תקנות כאלו [ואף שהחזו"א גם הוא מציין "תענית דורות"], ואכן ההצעה הזו ירדה מן הפרק.
ומרן רבינו זצוק"ל השתמש בדברי מרן החזו"א זצוק"ל בהשיבו להצעת האדמו"ר מקאליב שליט"א (בשנת תשנ"ה), שביקש לתקן "שכל המון בית ישראל יקבלו עליהם עול מלכות שמים באמירת פסוקי שמע ישראל כל יום אחרי תפילת עלינו לשבח ויתכוונו להתיחד עם הקדושים ששת המליונים שעלו על המוקד בשנות השואה". ועל סמך דברי מרן החזו"א הביע רבינו זצוק"ל התנגדות לדבר (קובץ תשובות ח"א סי' יח).
ב. בשנת תשמ"ה היו מן השרידים אשר נותרו מחורבן אירופה שביקשו להוסיף קינה ולאומרה בתשעה באב לזכר הקדושים שנספו בשנות הזעם, ופנו בזה לכמה וכמה מגדולי ישראל.
האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל כתב (שפע חיים מכתבים ח"ג סי' רו, ונדפס גם בהשמטות לשו"ת דברי יציב סי' מח) להסתייג מן הדבר הואיל ואין לנו מי אשר בכוחו לקונן כראוי, ולכן הגם שענין זה בודאי דבר גדול, אולם חסרים לנו מחברי קינות "גדולי ישראל האמיתיים שבכל דור הם שידעו לקונן ולקבוע הדבר לדורות, בגודל מעלתם ידעו לפעול הקינות בתוך תוכיות הנפש הישראלית", ומשום זה נמנע מלתמוך בהוספת הקינות. וכעין הדברים הללו כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל "הנני מבין יפה גם מצטרף ללב הסוער ע"ז שמחשים ואין קובעים לתקן קינה כללית ואחידה לכל הכלל ישראל לקונן ביום המר של חורבן בית מקדשינו על השואה האיומה והנוראה, אולם לדאבונינו לעת כזאת במצב הקשה שאנו נמצאים בו חושבני שזה כמעט בלתי אפשרי, ואפשר שקינתו של הגה"צ מוה"ר מיכאל דוב וייסמנדאל זצ"ל או חלקים ממנה שהם שוים לכל, אפשר שהיא תתקבל על כולם בגלל הזכויות המיוחדות שיש לאיש דגול זה", והגם שנסתפק אם יש אפשרות שתהא קינה כללית בכלל ישראל, הרי כפי הנמסר באותה שנה (תשמ"ה) עשה מרן הגרשז"א מעשה ובבית הכנסת שבשכונתו אמרו כל הציבור את הקינה של הגרמ"ד וייסמנדאל (הליכות שלמה פט"ו סעי' י בהערה וראה ישורון כרך יד עמוד תשצ).
והנה מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל השיב להצעה זו בכותבו "אין ספק כי הדבר נחוץ ונכון עד מאד", ואולם הוסיף וכתב דהואיל "ולא הגענו לאגודים לשפוך תחינה, ורחוק הדבר לחבר קינה שעליה תבוא הסכמת כל חכמי הדור, ולכן כל קהל יבחר לו את הנוסח המקובל עליו". ולמדנו מכאן שלדעת מרן רבינו אין דבר זה נוגד לדעת מרן החזו"א שהרי אם לא כן ודאי שלא הי' מסכים לכך כמו שהובאו דבריו לעיל.
ונראים הדברים כי בקינות בת"ב מותר ואף ראוי לקונן על כל הצרות וכמ"ש הט"ז בענין אמירת צדוק הדין בלווית מת בתשעה באב "דלא גרע משאר קינות ומאורעות" (ריש סימן תקנט) ובהמשך כתב עוד הט"ז (סק"ו) "נ"ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת וכו' דהא בלא"ה מספידין כל הקדושים בו ביום וכו' דכולי יומא ההוא קבוע לבכיה והספד", ולדעת מרן רבינו זצוק"ל אין בהוספת קינה בת"ב משום גדר של תקנה, וכמו שכתב רש"י (דברי הימים ב לה, כה) כי בתשעה באב מזכירים "קינות על ההרוגים בגזירות שאירעו בימינו", ויתכן כי תמך יתדותיו במה שכתב בספר המנהגים לר"א מלוניל (עמוד לד) ובפרט בספר סדר היום (בסדר ת"ב) "דמצוה על בן אדם לחבר קינים ונהי ולומר אותם ביום המר הזה וצדקה יחשב לו, ונקרא מאבלי ירושלים", מה עוד שלדעת מרן רבינו זצוק"ל אין הצעה לומר קינה אחת מסוימת לכל כלל ישראל, אלא שכל קהילה תבחר איזו קינה לומר הרי ודאי אין זה תיקון תקנה לכלל, ולא לזה התנגד מרן החזו"א.
ואכן כך היה מנהגו של רבינו זצוק"ל בבית מדרשו לומר הקינה שנתחברה ע"י האדמו"ר מבאבוב זצ"ל "זכרו נא וקוננו כל ישראל" לפני אמירת "אלי ציון ועריה" בתשעה באב בבוקר.
והנה מרן הגראמ"מ ש"ך זצוק"ל התנגד להוספת הקינות הללו, ובהספדו על מרן הסטייפלר זצוק"ל הביע התנגדותו לדבר, וטעמו הוא שאם באים לתקן לומר קינה בכל כלל ישראל יש בזה משום תקנה וזהו בכלל מה שגדולי ישראל התנגדו לקביעת יום תענית. וכבר ראיתי שיש שמסרו בשם מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל שחילק ואמר שאם קהילה בוחרת לעצמה לומר קינה אינו מתנגד לזה. ובחלוקה שבין אמירת קינות ע"י החלטה של רב פלוני בקהילה פלונית לבין תקנה כללית כבר עמד בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' של) אבל לא הבאתי הדברים דהלא המה בכלל סיפור דברים ושמועות. אלא שסמוך להדפסת הדברים מצאתי בחסדי השי"ת מכתב שכתב הגאון הגדול רמ"צ ברגמן שליט"א, חתנא דבי נשיאה דמרן הגראמ"מ שך זצוק"ל בכ"ב טבת תשמ"ו למי שעסק בענין הקינה על השואה ה"ה הרב ר"פ הערצקא, (ומקבל המכתב שלחו למרן הגרי"ש בי' שבט תשמ"ו) ושם מבוארת דעת מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל, ומחמת חשיבות הדבר הנני להעתיק כל המכתב.
"בס"ד כ"ב טבת תשמ"ו
לכבוד ידיד בית ישראל, הכואב כאב עמו. כש"ת מו"ה פנחס הערצקא שיחי' לאוי"ט.
רב שלום וכ"ט,
עשיתי שאלתו ובקשתו ושטחתי הדברים לפני מו"ר חמי מרן שליט"א, והצטער הרבה על צרתן של ישראל רח"ל, ואמר לי שאכתוב לכבודו כדלהלן בזה"ל: כל רב יכול לעשות בבית הכנסת שלו מה שמבין, אם לומר או לא לומר ומה לומר, אבל אי אפשר לתקן תקנה לכלל ישראל בדור יתום שלנו. עכ"ל.
והנני דו"ש ומצפה לישועה ולתחית מתי ישראל ברחמים, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מאיר צבי ברגמן"
ולפי זה לדעת מרן הגרא"מ שך זצוק"ל אין שום מניעה דכל רב בקהילתו וכל קהילה תוסיף קינה בת"ב על קדושי חורבן אירופה.
אולם כנראה הואיל ומרן הגרא"מ שך זצוק"ל הביע התנגדות עקרונית לומר קינות בענין חורבן יהדות אירופה, היו רבים שבתחילה אמרו, אך הפסיקו, וכפי שפורסם בבית המדרש בו התפלל מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל אמרו קינות בשנה הראשונה שהתפרסם הענין ואחרי כן הפסיקו. ואילו בבית מדרשו של מרן רבינו זצוק"ל המשיכו ואמרו מידי שנה את הקינה של האדמו"ר מבאבוב.
וצריך להוסיף כי היו עוד רבים מגדולי ישראל שהסכימו להוסיף קינה בת"ב, והובאו דבריהם בכמה וכמה מקומות, ויש בנותן טעם להזכיר מה שהאריך בדבר הגאון רבי יששכר דב גולדשטיין זצ"ל מתלמידי מהרי"צ דושינסקי (מובא בקובץ מוריה שבט תש"נ ונדפס בספר אהל יששכר סי' מ ואילך וע"ש במה שכתב בזה הגרי"מ דושינסקי זצ"ל ומ"ש שם בענין שו"ת מהרי"צ ח"א סי' מז ואכמ"ל).
והנהגה זו של מרן לא נתפשטה בכל המקומות, ובאמתחתי מכתב שכתב אחד מן השרידים אשר פעל רבות בענין – ואחרי שנתפרסמה ההתנגדות כנגד אמירת הקינות כתב למרן רבינו זצוק"ל וז"ל "כמה רבנים וראשי ישיבות אמרו לי, שהם וגם יותר מן הצבור יקבלו את הענין אם יאמרו הקדמה קצרה לפני הקינות החדשות, דהיינו שהנוסחאות החדשות אינן במדרגה גבוהה כמו הקינות שחברו הקדמונים ז"ל, עכ"פ יאמרו אחת מהקינות שנתחברו עכשיו, כדי שלא ישתכחו מעשי עמלק של הרשעים ימ"ש, וגם שלא ימוש מלבנו זכרון קדושי אירופה שמסרו נפשם על קדושת השם", כלומר, דסבר הכותב שאם הציבור יעשה הבדל בין הקינות הרגילות לבין הקינה על השואה יקל לקבל את הדבר, ועוד הוסיף במכתבו וכתב "גם רואה אני מדבריהם שאם יסכימו הרבנים האלו שיאמרו קינות הנ"ל, אז עדיף להם לאומרה בליל תשעה באב בסוף, כדי שלא יתערבו הקינות החדשות עם הקינות שנתחברו ע"י הקדמונים ז"ל, לע"ד יש יתרון אם תנתן לקהילות ברירה לומר או בשחרית לפני "אלי ציון", או בליל תשעה באב, היות שיש הרבה בתי כנסיות בפרט בארה"ב אשר רבים מהמתפללים יוצאים מבית הכנסת כבר קודם "אלי ציון", אולם בליל תשעה באב אומרים את הכל בנחת ואינם ממהרים לצאת, ולכן כל אחד יאמר גם אחת מהקינות החדשות, שני רבנים אמרו לי שהמקום הנכון לומר הנ"ל בליל ת"ב, לפי דעתם, לפני "תרחם ציון", אני מבקש את כבוד הרב שליט"א שיכתוב נא לי מה דעתו בענין הנ"ל". ע"כ המכתב שנשלח למרן רבינו זצוק"ל.
ולפי הרשום אצלי מרן זצוק"ל אמר שאינו רואה צורך בכל הנ"ל, והוא המשיך ונהג לומר קינתו של האדמו"ר מבאבוב זצ"ל בת"ב בבוקר לפני "אלי ציון". אבל מהא דמרן רבינו זצוק"ל לא הוסיף לעסוק בענין, ואף לא קיבל ההצעות הנ"ל, הבנתי בעוניי כי במקום שלא רצו לומר הקינה מחמת חשש כזה או אחר ובפרט במקום שיש לחוש שיבואו לידי ויכוח וח"ו לידי מחלוקת אין להורות לומר הקינות. ומשום כך גם כשנתמנתי כרב בביהמ"ד שבשנים קודמות לא היו אומרים בו הקינות על חורבן יהדות אירופה אף אני לא שינתי לומר בפרהסיא – כי חששתי שח"ו זה יביא לויכוח ומחלוקת, וכך גם שמעתי מאחד מגדולי ישראל שליט"א, ולכשעצמי הנני נוהג בזה כפי שנהג מרן רבינו זצוק"ל לומר הקינה של האדמו"ר מבאבוב זצ"ל לפני "אלי ציון", והשי"ת יראנו בנחמת ירושלים.