מפרשים רבים מזהים את קנה הסוכר, הצמח ממנו מופק הסוכר כצמח המוזכר בנביא: "וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו") שמואל א, יד פסוק כז וברש"י שם).
קנה הסוכר הוא צמח רב שנתי שגזעו קשה, אי לכך לכאורה ברכתו 'בורא פרי העץ' ונוהג בו איסור ערלה.
ברכת הסוכר
אמנם מצינו מחלוקת ראשונים לענין ברכת הסוכר שמופק מקני הסוכר, וזה לשונו של הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ח, הלכה ה): "הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהם עד שיקפא וידמה למלח, כל הגאונים אומרים שמברכים עליו בורא פרי האדמה, ומקצתם אמרו בורא פרי העץ. ואני אומר שאין זה פרי, ואין מברכין עליו אלא שהכל".
ובביאור הלכה (סימן רב סעיף טו ד"ה על הסוקא"ר) ביאר את ג' השיטות:
א. בורא פרי העץ: דעת הבה"ג, רבנו חננאל, הרא"ש ועוד, שמשום שקנה הסוכר הוא עץ, ונוטעים אותו אדעתא דהכי שימצצו ויוציאו מיץ מן הקנים שלו, לכן ברכתו 'בורא פרי העץ'.
ב. בורא פרי האדמה: דעת רוב הגאונים שמברכים על קני הסוכר 'בורא פרי האדמה', וטעמם שעל אף שהקנים הם עץ, מכל מקום הסוכר המופק מהם לא נקרא פרי, ולכן מברכים עליו 'בורא פרי האדמה', כפי שמברכים על עלי צלף הנקראים 'שותא דפרחא' (או"ח סימן רב, סעיף ו).
ג. שהכל: הרמב"ם כתב סברא חדשה שהסוכר אינו פרי ומברכים עליו שהכל. ובטעם הדבר כתב: "ואני אומר שאין זה פרי, ואין מברכין עליו אלא שהכל, שלא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי אור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה על ידי האור ומברכין עליו שהכל".
והביא ה'ביאור הלכה' את דברי הטור שהשיג על דברי הרמב"ם, שכן הסוכר אינו דומה לדבש תמרים, היות שאת התמרים נוטעים לשם הפרי, וכשסוחטים אותם משתנים לגריעותא, ולכן מברכים על דבש התמרים 'שהכל', אבל קני הסוכר, שאינם ראויים לאכילה אלא רק על ידי שסוחטים מהם את הסוכר, ואם כן הסוכר הוא פריים, ומשום כך יש לברך עליו 'בורא פרי העץ'.
והבית יוסף כתב שאם כי דברי הטור דברי טעם הם, לחומרא טוב לחוש לדעת הרמב"ם ולברך ברכת 'שהכל' שפוטרת הכול ולא 'בורא פרי העץ', ובזה לצאת לכו"ע.
אמנם בכסף משנה חזר בו וכתב וז"ל: "ואני אומר, שאילו היו קנים הללו נמצאים בארצות של הטור לא היה טוען כן, שבמקום שנמצאים מוכרים מהם לאלפים ולרבבות למצוץ אותם, והרי המים היוצאים מהם כשאר מי פירות". פירוש כוונתו, שבזמנם מלבד סחיטת הקנים להפקת סוכר, היו מוצצים את הקנים עצמם מחמת מתיקותם, ולכן נחשבו הקנים לפרי כיון שעומדים לאכילה.
עיין בביאור הלכה (שם) בכל אריכות דבריו בביאור כל השיטות.
ערלה בסוכר
כל הנידון הנ"ל הוא לגבי הברכה על קנה הסוכר, ויש מקום לדון אף לענין דין ערלה, האם להחשיב את קני הסוכר כאילן או כירק.
הכפתור ופרח (מהדורת בית המדרש, פרק נו, עמ' רנט), לאחר שכתב שמסתברא כדעת כל הגאונים שמברכים על קני הסוכר בורא פרי האדמה, הוסיף, שהרי עליו עולין משורשו. דהיינו שהוא ירק כיון שאין לו גזע, ולפי זה הדין הוא שאינו חייב בערלה.
אלא שיש להקשות על דבריו מדברי הרמב"ם בהלכות כלאים (פרק ה, הלכה יט) שהקנים אינם כלאים בכרם משום שנחשבים אילן. ואולי צריך לומר שהרמב"ם דיבר על סוג אחר של קנים וצ"ע.
ולשיטות שמברכים על קני הסוכר 'בורא פרי העץ', לכאורה היה צריך לחשוש לערלה. אמנם מצינו בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן תקסג וח"ג סימן תתקסו) סברא חדשה, שלדעת הכל אין בקני הסוכר איסור ערלה, משום שנאמר "וערלתם ערלתו את פריו" (ויקרא יט, כג), והקנה שסוחטים את מימיו הוא הצמח ולא הפרי [וכעין סברא זו כתב הביאור הלכה הנ"ל לבאר את הדעות שמברכים על קני הסוכר 'בורא פרי האדמה', שלא משום שסוברים שקנה הסוכר הוא ירק, אלא משום שאין הסוכר נחשב 'פרי'].
אלא שיש לדון בסברת הרדב"ז שיתכן שכל הדין שהתורה אסרה בערלה את הפרי ולא את העץ כמו שכתוב 'וערלתם ערלתו את פריו', זהו רק בעץ שעושה פרי, שהתורה אוסרת את הפרי ואף את הטפל לפרי, ואילו לא את העץ עצמו. ודוגמא לדבר, הדין המבואר במשנה (ערלה פרק א, משנה ז) שמותר לאכול עלי גפנים בשנות הערלה כיון שאינם 'פרי'. משא"כ בקני סוכר שכל ההנאה והאכילה הן המים המתוקים היוצאים מהקנים, הרי זה נחשב שפיר לפרי שהמים המתוקים הם תכלית כל נטיעת העצים הללו.
וכבר העירו כן בכרם ציון הלכות ערלה (פרק ד הערה ה), ועיין גם בדרך אמונה (תרומות פרק ב ביאור ההלכה ד"ה אדם) שדן בארוכה בכל דברי הרדב"ז לגבי חיוב תרומות ומעשרות בקני הסוכר.
והנה לפי המבואר במשנה ברורה (שם ס"ק עו) שהמחלוקת לגבי ברכת הסוכר לא הוכרעה האם הינה 'בורא פרי העץ' או 'פרי האדמה' [ולכן כתב שמי שבדיעבד בירך בין 'בורא פרי העץ' ובין 'בורא פרי האדמה' יצא ידי חובה], ולפי זה היה צריך לחשוש לאסור ערלה בקני סוכר, שכן כלל נקוט בידינו 'ספק דאורייתא לחומרא'. אם לא שנחלק בין פרי לענין ברכה לפרי לענין ערלה, כמבואר מהשו"ע (או"ח סימן רב סעיף ב) שלגבי ברכה חשוב 'פרי' כבר לפני שהגיע לעונת המעשרות, אף שאינו חשוב 'פרי' לדיני מעשר, וחזינן שיתכנו חילוקים בין הגדרת פרי לגבי ברכה, מהגדרת פרי לגבי מצוות התלויות בארץ.
להלכה נהגו שאין בקני סוכר ערלה, עיין בפתחי תשובה (סימן רצד ס"ק א) שהביא את דברי הרדב"ז שאין נוהג בקני סוכר דין ערלה. וכן מוכח בשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז, אות ה).
והנה לפי השיטות הסוברות (שו"ת הרדב"ז חלק ג סוף סימן תקל"א, שו"ת רב פעלים חלק ב סימן ל) שאם נותן פרי בשנתו הראשונה יש לו דין של ירק כמבואר במאמרים הקודמים לענין חצילים ופפאיה, יש להוסיף סברא שגם בקני סוכר נקל כיון שהמציאות היא שניתן להפיק מהקנים סוכר כבר בשנה הראשונה, שלדבריהם מורה סימן זה על היות הצמח ירק ולא עץ, וממילא גם אם נתייחס לסוכר כפרי הקנים האלו, עדין הוא מוגדר כירק, ולכן אין נוהג בקני סוכר איסור ערלה.
המאמר מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש אלול תשפ"ד
