ערלה בפרי הצבר – סברס

מאמרנו זה עוסק בדינו של פרי הצבר המכונה סברס, לגבי ברכתו ולגבי דין ערלה בו.

הראשון שעסק בהגדרת פרי הסברס, הן לענין ברכתו והן לענין ערלה, הוא רבי רפאל מיוחס זצ"ל [מחכמי ירושלים, כיהן כראשון לציון בזמן החיד"א].

בספרו 'פרי האדמה' (הלכות תשובה פרק ח אות א) הוא מביא שיש מנהגים חלוקים האם לברך על פרי הסברס ברכת 'שהכל נהיה בדברו' או ברכת 'בורא פרי האדמה'. מנהגים אלו התבססו על העובדה שעץ הסברס אינו חשוב כשאר העצים, כיון שהעץ ופירותיו קוצניים, ומחמת כך יש הנמנעים לאכול פרי זה, או משום שבזמנם עיקר גידול עץ זה היה לשם גדר וסייג ולא לפירות.

הרב בעל 'פרי האדמה' דחה שתי דעות אלו, ונקט שהוא פרי גמור, וברכתו 'בורא פרי העץ. [אך לגבי איסור ערלה הדברים שונים כדלהלן]. ונרחיב בדבריו

הטעם שאין ברכתו 'שהכל'

כתב ה'פרי האדמה' על אותם שנהגו לברך על הסברס 'שהכל' משום שהחשיבו אותו כעץ סרק, שאע"פ שהשו"ע (או"ח סימן רג סעיף ד) כתב שעל פירות שמוציאים אילני סרק מברכים 'שהכל', מכל מקום אין זה כלל שכל עץ שגדל מעצמו או שגדל ביערות נקרא עץ 'סרק', ומביא לדוגמא את הצלף שגדל מעצמו במקומות רבים, ובכל זאת מדינא דגמרא מברכים על פירותיו 'בורא פרי העץ', ויש בו איסור ערלה.

והכלל הוא שכל פרי שהוא חשוב, ויש בו טעם טוב אינו נחשב עץ סרק, ולכן גם על פרי הסברס שהוא חשוב וטעים יש לברך 'בורא פרי העץ'. והוסיף בעל 'פרי האדמה' שאף יש לברך עליו ברכת 'שהחיינו', כיון שהוא פרי חשוב המתחדש משנה לשנה.

ואף שיש באילן זה קוצים הרבה, מכל מקום לא משום זה נחשב הוא עץ סרק, שאין לך אילן שכולו קוצים כמו תותי הסנה, ואפילו הכי מברכים על פירותיו 'בורא פרי העץ'. וכמו שכתב הט"ז (או"ח סימן רג, ס"ק א) שלא אמרו באילנות סרק שמברכים על פירותיהם 'שהכל' אלא במינים הגרועים הרגילים להיות בעצי היער, כגון תפוחים קטנים וכן בני אסא [ענבי ההדס], אבל תותים ששוהים על הסנה זמן רב ומתבשלים והם טובים לאכלם חיים, מברכים עליהם בורא פרי העץ, עיי"ש.

הטעם שאין ברכתו 'בורא פרי האדמה'

על אותם שנהגו לברך על פרי הסברס 'בורא פרי האדמה', דן שם ה'פרי אדמה' שסברתם שפרי זה הוא ירק כיון שמוציא את עליו מהשורשים ואינם צומחים על ענפים היוצאים מגזע. וכתב על טענתם זו, שאין המציאות כך, אלא הפירות גדלים כל שנה כפירות עץ רגיל, דהיינו על העלים שכבר יצאו, ונמצא שהעלים הללו הם עץ גמור. ואף שאין זה כמו אילן רגיל שיש בו גזע וענפים ועלים. מכל מקום אין תנאי שחייבים להיות כל חלקי אילן אלו כדי להיחשב עץ, וכל שאין צריך לזורעו כל שנה, והפירות גדלים על ענפיו או על העלים הקיימים, הרי הוא אילן גמור ומברכים על פירותיו 'בורא פרי העץ'.

עוד דן שם ה'פרי האדמה' בדברי התוס' בברכות (מ, ע"א ד"ה איתא) בשם הרב מנחם, שעל כל מיני אטדין מברכין 'בורא פרי האדמה', ומביא ראיה מהירושלמי בכלאים שלענין ברכה, האטדין הם מין ירק. ועל זה כתב ה'פרי האדמה' שלא אמרו כן אלא באטדין שאין הענפים מתקיימים. אבל על עץ הסברס צומחים בהמשך ענפים חדשים שנראים כמו עלים גדולים, ומתקיימים שנים הרבה, וממילא הרי הוא כשאר אילנות. ומכח זה העלה ה'פרי האדמה' שברכת הסברס היא 'בורא פרי העץ'.

ובסוף התשובה הביא את דעת המהר"י נבון, שגם הוא העלה כך [ותשובתו הודפסה גם בספרו קרית מלך רב (ח"א סימן י)], ואף הברכי יוסף (סימן ר"ב אות א) נקט כמותם להלכה.

אך כפי הנראה עדיין המנהגים היו חלוקים, ולכן בראש ספר ציר נאמן (עמוד ח) הובאה הוראתו של המהרי"ל דיסקין לברך על הסברס 'בורא פרי העץ', וגם בקובץ כרם ציון (חלק ו עמוד ח בהערות אות ב') הביאו הוראה זו, והוסיפו בצדה "ופלא גדול על שקצת נוהגים לברך עליהם 'בורא פרי האדמה'".

ולמעשה, כיום המנהג המקובל אצל כולם שמברכים על הסברס 'בורא פרי העץ'.

האם נוהג בסברס דין ערלה

אע"פ שלענין ברכה הסברס הוא אילן, מכל מקום כתב ה'פרי האדמה' שאין נוהג בו ערלה. והטעם שהדרך בזמנם היתה לנטוע אותו לגדר ולסייג, וכלשונו בתשובה: 'כל נטיעותם היינו לגדר ולסייג'. והיתר זה עולה מדברי המשנה ריש ערלה (פרק א משנה א) שהנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, וכן פסק השו"ע (סימן רצד סעי' כג): "הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה אלא להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשורפן או לבנין פטור". ומכיון שעצי הסברס ניטעו לגדר ולסייג, אין בהם דין ערלה, גם אם יאכלו את פירותיהם.

אמנם יש אומרים שכדי להתיר את איסור ערלה בעצים שעומדים לגדר, צריך דוקא שיהיה ניכר שניטעו לצורך גדר, דהיינו שהעצים נטועים במקום שצריך לגדר, כגון שהם מקיפים מטע של עצים וכיו"ב, שאז ניכר בבירור שלשם כך נטעום.

ולפי זה עצי הסברס שמקיפים את המטעים של הפירות שניכר שעיקר נטיעתם הוא בשביל גדר, אין נוהג בהם דין ערלה, אפילו כשאוכלים באקראי את פריו. אכן בעץ סברס הגדל באמצע השדה יש לנהוג דין ערלה.

ואע"פ שיש חולקים בזה, מכל מקום כתב החזון איש (בדיני ערלה אות יג) שנוהגים להחמיר [ודעת ה'מנחת חינוך' שאם לא ניכר שנטעו לשם גדר, אע"פ שאינו אסור מדאורייתא, מכל מקום יש בו איסור דרבנן].

יש להוסיף עוד שהחזו"א (דיני ערלה אות יא) כתב בזה שתי שיטות:

א. שהנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה, ודוקא כשאין דעתו ללקוט הפירות [אף שאוכל מהם אח"כ באקראי, או שנמלך לאוכלם אחר שכבר נתבשלו], אבל אם מראש דעתו גם ללקוט הפירות, וגם לסייג חייב בערלה.

ב. שאם עיקר נטיעתו לסייג, ופירותיו אינם חשובים לו כ"כ, אף שדעתו ללוקטן, פטור מערלה. ומסיים, והדבר צריך הכרע.

גם אילן שניטע לשם גדר, אם בתוך ג' שנים לנטיעתו נמלך להשתמש בפירות, הרי הפירות שיגדלו משעה שנמלך חייבים בערלה, ומונים את שנות הערלה משעת הנטיעה ולא משעה שנמלך לאוכלם.

ולגבי הפירות שהתחילו לגדול קודם שנמלך, יש אומרים שהנם אסורים, ויש אומרים שהם מותרים (עיין בספר משפטי ארץ פרק ז הערה 10).

הסברס בזמננו

כל האמור הוא בזמנם, שעיקר נטיעת עץ הסברס היתה לשם גדר. ובזמננו כמעט שלא מצוי שמשתמשים בו לגדר, והרי הוא ככל העצים שנוהג בהם דין ערלה, וכנזכר לעיל שאין בכל השינויים שיש בעץ זה משאר העצים לבטל ממנו את הגדרת אילן מאכל.

ולכן על מגדלי עצי הסברס להשגיח מאד בגידולו, היות שדרך עץ זה שנושרים ממנו עלים, והעלים משרישים ומגדלים עץ חדש. כך שעצים חדשים משתרשים כל הזמן, ובלא פיקוח נאות תהיה תערובת ערלה בפירות.

והסימן לדעת האם העץ עבר את שנות ערלה הוא גובהו, שכן בכל שנת גידול  הסברס הוא גדל בערך בעלה וחצי לגובה, שאורכו הוא כ30 ס"מ. ונמצא שאם העץ הוא בגובה מטר וחצי עברו שנות ערלה על הפירות ומותר לאוכלם.

אמנם כיון שגדלים עצים חדשים מהעלים שנפלו, הרי גם כשהעץ גבוה מאד, החלקים הנמוכים שבו עלולים להיות מעצים חדשים, וקשה להבחין האם הפירות גדלים על העץ הישן או החדש. לכן אפשר וצריך לקטוף רק פירות הגדלים על העץ בגובה מעל מטר וחצי.

כמו כן החקלאים המגדלים סברס לשיווק ומקפידים על איסור ערלה, עוקרים כל שנה את כל הצמחים שגדלו מהעלים שנפלו, דבר הכרוך במאמץ ובעבודה קשה, ולכן אין לקנות סברס אלא כשיש פיקוח של ועד כשרות מוסמך שהצמח טופל כדין.

המאמר מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש תמוז תשפ"ד