שאלה: מי שעשתה עיסה מקמח בשיעור החייב בהפרשת חלה כדי לבשלה האם צריך להפריש חלה מעיסה זו, או שכיון שהיא עומדת לתבשיל אינה חייבת בחלה?
תשובה: נחלקו הראשונים האם עיסה שעומדת לבישול ולא לאפיה חייבת בחלה כיון שבתחילה היתה עיסה קשה או שהיא פטורה כיון שלבסוף לא נאפתה אלא התבשלה, ולדעת השולחן ערוך עיסה זו פטורה מחלה כלל. אמנם הש"ך כתב להחמיר כשיטה המחייבת, וכך נוהגים להפריש חלה בלא ברכה. [במקומות ציבוריים מצוי שמכינים עיסה של קציצות בשיעור קמח החייב בחלה ויש להפריש מעיסה זו חלה בלא ברכה].
שאלה זו קיימת גם בסופגניות שמטוגנות בשמן עמוק ולכן יש להפריש מהם חלה בלא ברכה וכן באטריות למרק. [אמנם בסופגניות ישנם פרטי דינים ובעז"ה במאמר לחודש כסלו נעסוק בהם].
ביאורים: המשנה בחלה (פרק א משנה ה) אומרת "כל שתחילתו עיסה וסופו סופגנין חייבין בחלה, וכל שתחילתו סופגנין וסופו נמי סופגנין פטור מן החלה".
וכתבו התוספות במסכת ברכות (לז, ב ד"ה לחם) וז"ל "ופסק ר"ת א"כ בניבלי"ש ורישולא"ש [מאפים מבושלים] דתחילתן עיסה, מברכין עליהם המוציא, וחייבים בחלה אע"פ שסופן סופגנין".
והוסיפו התוספות "ומתחילה היה רוצה לומר רבינו תם דדוקא חייבין בחלה אבל מן המוציא פטורים דעכשיו הם סופגנין, ולא נראה דהא לעיל קתני נטלן לאכלן מברך עליהם המוציא גבי מנחה אע"פ דעכשיו הם סופגנין שהמנחות מטוגנין בשמן", עכ"ד.
וכן כתבו התוספות בפסחים (לז, א ד"ה דכולי עלמא) שמה שמצינו בגמ' שם מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש האם מעשה אילפס חייבים בחלה הוא דוקא כשבלילתו רכה אבל אם היא בלילה בעיסה שבלילתו עבה כולי עלמא מודו דחייב בחלה. והוסיפו גם לענין ברכת המוציא "ונראה לר"ת דהכי נמי מברכין עליו המוציא".
אמנם הר"ש במשנה בחלה (פרק א משנה ה) והרמב"ן הלכות חלה) ורבינו דוד בפסחים שם וכן נקט הטור בדעת הרא"ש (סימן שכט) למסקנא שאף עיסה שבלילתה עבה כיון שעשאה על דעת לבשלה או לטגנה, היא בכלל תחילת וסופה סופגנין שפטורה מן החלה, ורק אם חשב מתחילה לאפות ואחר כך נמלך לבשל חייבת.
נמצינו למדים שנחלקו הראשונים האם עיסה מבושלת חייבת בחלה כיון שמתחילתה הייתה עיסה עבה או שכיון שעתה היא מבושלת ולא אפייה היא פטורה.
והנה השו"ע בהלכות חלה (יו"ד סימן שכט סעיף ג) פסק כדעה זו, וז"ל עיסה שבלילתה (רכה) [צ"ל: עבה] וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה ועשה כן פטורה. עיי"ש. והיינו שפסק כדעת הרמב"ן והר"ש.
אמנם הש"ך (שכט ס"ק ד) כתב "מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא שבלילתה עבה אפילו גלגלה על דעת לבשלה חייבת בחלה, דמיד נתחייבה משעת גלגול כדאיתא בב"י, לכן יש להחמיר להפריש חלה בלא ברכה, או לאפות מעט ממנה שעל ידי כן תתחייב כולה בחלה וכו'.
גם בדעת השולחן ערוך הסתפקו הפוסקים מה סברתו, שהרי בהלכות ברכות (או"ח סימן קסח סעיף יג) הביא את המחלוקת הראשונים הנ"ל מה מברכים על עיסה שבישלה האם ברכת המוציא או בורא מיני מזונות, וכתב שירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה. הרי שהשו"ע חשש לשיטת רבינו תם, ומאידך בהלכות חלה לא הזכיר את שיטת רבינו תם.
מכח קושיה זו כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ב תשובה ה בהערות) שנראה שהשו"ע חזר בו ונקט להלכה כדעת הראשונים שהיא פטורה מן החלה. אמנם בספר בן איש חי (שנה שניה שמיני חלה אות ד) כתב לחוש לשיטת ר"ת ופסק שהעושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה מפרישין ממנה חלה בלא ברכה.
ולהלכה נוקטים הפוסקים כדעת הש"ך שעיסה מבושלת שנעשית מקמח יש להפריש ממנה חלה בלא ברכה.
יש להעיר שיש והקמח שניתן בעיסה של קציצות הוא ניתן כדי לדבק ויש להסתפק האם קמח שבא לדבק הוא פטור מחיוב חלה כמו שמצינו לגבי ברכות או שאין חילוק וכל שיש שיעור קמח החייב בחלה יש להפריש חלה, ויש לעיין.
יש לציין שמחלוקת הראשונים הנ"ל היא קיימת גם בסופגניות המטוגנות בשמן עמוק, אמנם בסופגניות יש פרטי דינים שונים גם לענין הפרשת חלה כיון שאם בדעתו לאפות אפילו חתיכה קטנה מהעיסה, כל עיסה זו חייבת בחלה. ובעז"ה בעדכון לחודש כסלו הבעל"ט נעסוק בזה.