הבא: סימן ק' דין אתרוג שישית הנכנס לשביעית <<
שביעית סימן צ"ט
אכילת ירק שנלקט בשביעית על ידי בית דין
בדבר השאלה אם לדעת מרן רבינו זצוק"ל ראוי ליטול ירקות מאוצר בי"ד שנעשה כדין – בירק שנזרע בשישית ונלקט בשביעית.
הנה בענין ירקות שנזרעו בשישית ורוב גידולם היה בשביעית ונלקטו בשביעית, פליגי הראשונים, דהר"ש כתב (בפ"ט מ"א) "בירק אזלינן בתר לקיטה כדפרישית, אבל לענין איסור ספיחים דנפקא לן מדכתיב בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף, משמע דתחילת גידול בעינן בשביעית, אבל ירק שגדל בשישית והוסיף בשביעית, הני ספיחי שישית מיקרו ולא ספיחי שביעית". ובהמשך שם כתב "ומיהו משכחת ליה שהתחילו לצאת בשישית ונגמר רוב גידולם בשביעית דלא מיתסרי משום ספיחים כדפרישית, דקרינן ביה גדל בשביעית כיון דרוב גידולם בשביעית". וכעין זה כתב הרמב"ן בפי' לתורה (ויקרא פכ"ה פסוק ה) "והספיחים האלו הם הגדלים בזמן האסור וכו' וכן הירקות כל שצמחו בשביעית אסורין מן התורה לדברי ר'"ע, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים וכו' אבל הירקות שצמחו בשישית ונלקטו בשביעית יש בהן משום קדו"ש לכל דיניה וכו' מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בשישית צמחו, ואפי' הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים". ומחילוק הלשונות בין הר"ש לרמב"ן למד בפאת השולחן (סי' כב ה"ב) דלדעת הר"ש סגי בתחילת גידול בשנה השישית, ולדעת הרמב"ן בעינן שיגיע בשישית לשלב מסויים של הגידול. לעומת זאת לדעת הרמב"ם אזלינן בתר לקיטה בירק גם לענין איסור ספיחים ולכן כל ירק שנלקט בשביעית אפי' אם רוב גידולו היה בשישית אסור באיסור ספיחים (וכמש"כ בפ"ד משמו"י הל' ב, ג, והל' יא, יב).
והכרעת מרן החזו"א היא דכל שנבט בשישית אין בו משום איסור ספיחים, (ומפורסם המעשה שנד' בספר נתיב השמיטה להגר"מ פלס זצ"ל, שסמוך לר"ה בשמיטה תשי"ב, הטריח עצמו מרן החזו"א למקומם (לנתיבה) בכדי לבדוק ולקבוע אם נחשבו הזריעות שנבטו קודם ר"ה).
והיו שעוררו שעל אחינו בני ספרד להחמיר ולנהוג כדעת הרמב"ם הואיל ובמקום שאין הכרעת מרן הב"י נהגו לפסוק כדעת הרמב"ם. וע"ז באו דברי מרן החזו"א (סי' כג סק"ה) שאפשר להקל בדרבנן ולסמוך על הפוסקים החולקים על הרמב"ם, אעפ"י שנזכר בדברי האחרונים שהרמב"ם הוא רבם של בני ארץ ישראל "שאין הדבר כן עכשיו היו אמנם ימים שהיו נוהגים עפ"י ספרי הרמב"ם, אבל מפני הבלבול שהעיירות חרבו וחזרו ונתישבו, נתבטל הדבר שהחדשים היו נגררים אחר פוסקים אחרים". ובמסקנת דבריו כתב, "סוף דבר שדין מצוות התלויות בארץ כשאר ההלכות שהולכים בתר רוב הפוסקים בדאורייתא ובשל סופרים להקל אף בשקולים". ומשו"כ הכריע החזו"א כהר"ש והרמב"ן גם לבני ספרד. וכידוע שהיה מעודד הקמת אוצרות בי"ד אף לירקות (ראה אורחות רבינו ח"ב עמוד שכא ובהוספות לח"ב עמ' כג).
ובספר אור לציון להגרב"צ אבא שאול זצ"ל האריך בדבר החיוב לבני ספרד לנהוג כהכרעת הרמב"ם במקום שלא הכריע מרן השו"ע.
ובכמה וכמה שמיטות שאלנו למרן רבינו זצוק"ל אודות חלוקת ירקות דרך אוצר בי"ד, והשיב שודאי לדעתו מעיקר הדין יש לנהוג כהכרעת החזו"א כדעת הר"ש והרמב"ן, וודאי שאפשר להקים אוצר בי"ד לירקות שנזרעו והתחילו לגדול בשישית ונלקטו בשביעית ונטה לדעה שגם אליבא דהספרדים לא ברירא להו שאזלינן בספיחין כדעת הרמב"ם, ופעמים שהי' מוסיף שהרי ספיחין היא גזירה דרבנן, וה"ז ספק בגזירה דרבנן, ופעמים היה מוסיף שגם מסתבר שגזרו על הזריעה ולא על הלקיטה, אבל היה מוסיף שאם יבוא אברך בן תורה ספרדי ויבקש להימנע משימוש באוצר בית דין של ירקות מפני שחושש לדעת הרמב"ם הרי "אין מזניחים אותו". (ואזכרה כי פעם אחת היו אצל מרן רבינו זצוק"ל מהישובים שומרי שביעית וביקשו לידע דעתו אודות אוצר בי"ד כזה והשיב דעתו (כמובא לעיל), אך הוסיף במתק לשונו שהוא יכול רק להתפלל שאף אחד לא יבוא לשאול אודות דעת הרמב"ם, ופעם אחת אף דיבר שבני תורה מאחב"י הספרדים ראוי להם להחמיר – אולם באופן כללי דעתו היתה שאפשר לאחב"י הספרדים לאכול מאוצר בית דין של ירקות.
ועוד שאלתי למרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, אם להכניס תפוחי אדמה מאוצר בי"ד לחנויות ולמלונות בגלל החשש של ספיחין אליבא דהרמב"ם, והשיב שאפשר להכניס. (כידוע מרן הי' מורה להכניס מאוצר בי"ד למלונות בירושלים להצילם מאכילת איסור שביעית).
וזאת תורת העולה, דלדעת מרן, להלכה פסקינן כהר"ש וכהכרעת מרן החזו"א. אמנם לא היה מזניח ידי מי שס"ל להחמיר כדעת הרמב"ם.