הבא: סימן צ"ה חלוקת אוצר בית דין במוסדות ומחנות צבא <<
שביעית סימן צ"ד
בענין חלוקת בי"ד במידה במנין ובמשקל
בתחילת הנידון של אוצר בי"ד לפני מרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל (כמדומני בתשמ"ז), סבר מרן רבינו זצוק"ל דבי"ד המחלק תוצרת שביעית טוב יעשה אם יחלק פירות לפי אומדן והערכה ולא לפי משקל ומידה, כי סבר דגם עליהם יש את הגזירה שלא יחלקום במידה במשקל או במנין (כמבואר ברמב"ם פ"ו ה"ה לגבי פירות חו"ל), וכך כתב הגרב"צ ידלר בספרו בטוב ירושלים שכן נהגו בעיה"ק בשנת תר"ע בחלוקת אוצר בית דין. אולם כאשר התבררה הוראת מרן החזו"א זצוק"ל שמותר לחלק פירות אוצר בי"ד במידה במנין ובמשקל הנהיג מרן רבינו זצוק"ל לעשות כן.
ומכיון שרבים שואלים מפני מה מחלקים אוצר בי"ד כרגיל ואין מקפידין לחלק לפי אומדן, שלא במידה במנין או במשקל, נציין למקור את דברי החזו"א כמו שנמסרו בשמו בדבר זה.
הנה כך מסרו בשם מרן החזו"א וכן הוא ברשימות של הרה"ג הרב פלס זצ"ל (שכונסו אח"ז לספרו), וכן כתב בדרך אמונה (פ"ו סקי"ט) בהסתמך על רשימות אלו (כפי שהועתקו במשפטי ארץ מהדורת תשנד עמ' רנה). והגם שמקור השמועה מעדים נאמנים, הרי הלכה זו – ניתן ללמוד גם מפי כתבם, שהרי בנוסח הסכם אוצר בי"ד שנעשה במחיצת החזו"א, נכתב על ידי הכותב "צד ב יגבה את הסכום הנ"ל, מלבד כל ההוצאות אשר יהיו לו מאלה שלוקחים את הפירות" – ועל זה הוסיף החזו"א בכתי"ק (ניתן לראות זאת בכמה וכמה ספרים שצילמו נוסח השטר, בין היתר ראה במשפטי ארץ במהדורה הנ"ל עמ' רנו) "לכל מדה ומשקל כפי שיעלו ההוצאות" ע"כ כתי"ק. ועפ"י התיקונים שעשה מרן החזו"א נעתק שטר ההסכם עם הבי"ד, הרי לנו דברי מרן החזו"א בדבר זה דכשעושים אוצר בי"ד מותר לארוז ולמדוד כי אין כאן מכירה וכל מה שגזרו שלא ימכרו במידה ומשקל היינו דווקא במכירה.
וראיתי בכמה קונטרסים שכתבו כנגד מה שבי"ד מחלקים תוצרת במידה במנין ובמשקל, ובמק"א כתבו דדבר זה אי אפשר לקבל ואף אם מביאים דבר זה "מדברי הרב פלס (הרב של נתיבה בזמנו) ששמע הוראות אלו בזמנו מהחזו"א וכתב אותם לזכרון, ולמעשה קשה לסמוך על דברים שנאמרו ע"י השמועה לכוין הדברים אליבא דהלכתא". ומה שיש להשיב בזה, שהרי ענין חלוקת בית דין במידה במנין ובמשקל לא מפי השמועה בלבד אנו חיים, ששמועה זו מקורה אינו רק מדברי הרה"ג הרב פלס זצ"ל אלא אף מכתי"ק של מרן החזו"א וכפי שנתבאר.
ובעוניי חשבתי כי לא רק שמרן החזו"א – התיר לבית דין לחלק במידה במנין ובמשקל, אלא דס"ל דבדוקא יש לנהוג כן. דהנה יש להתבונן אם ישלח אדם שליח לקנות מן הנכרי תוצרת שביעית לכמה אנשים, וכשיבוא לחלקם יבקשו לחלק באומד, הרי לכאורה יתכן ואסור לו לעשות כן (אם לא שכל המשלחים יסכימו) שהרי באומד אינו מחלק ההוצאות כראוי, ויש מי שיקבל יותר תוצרת בתשלום פחות ויש מי שיקבל פחות תוצרת בתשלום יתר, ומעתה, הרי בי"ד אמור לחלק את התוצרת ביושר, ואף גביית ההוצאות צריכה להיעשות ביושר שיהיה כל נהנה משלם עבור חלקו בהוצאות במדויק.
ומשום כך לא מצאנו ענין אומד אלא במכירה שבה המוכר יכול לקבוע את המחיר אם רב או מעט ואז חז"ל גזרו שיהא באומד, כדי לשנות מדרכי המסחר או כדי שימכר בזול, אבל בדבר שמחולק על ידי בית דין כנגד גביית ההוצאות, ראוי שתהא החלוקה מדויקת.
