הבא: סימן צ"ד מכירת חמץ המונח במקום שהגוי אינו יכול להיכנס אליו <<
או"ח ג' סימן צ"ג
בענין מצא חמץ בפסח ובענין גזל עכו"ם
הלכה פסוקה (ריש סי' תמו) דהמוצא חמץ בביתו בחול המועד של פסח יוציאנו ויבערנו מיד, אלא שיש לדון מה הדין במקרה שמצא חמץ אחרי שמכר כל חמצו לגוי כנהוג.
בדברי האחרונים שדנו בשאלה זו יש שני מהלכים, יש שכתבו שמכיון שמכר כל חמצו לגוי, הרי החמץ הינו של הגוי, וא"כ כדי למנוע מכשול ומעוד טעמים, עליו להכניסו למקום שמושכר לגוי יחד עם שאר החמץ המונח שם.
ואעפ"י שהבה"ל (שם) הביא מתשו' הריב"ש דמצא חמץ ברה"ר אסור לו להגביהו הואיל ומשעה שמגביהו קנאו, היינו דוקא בחמץ של הפקר, משא"כ הכא שהוא של הגוי. אמנם הוסיף הביה"ל שם וכתב דאפי' אין דעתו לזכות בו אלא רק מגביהו כדי לסלקו "ממקום שרבים עוברים עליו כדי שלא יכשלו בו, נמי אסור, עיי"ש טעמו", ובתשובת הריב"ש מבואר דהוא מחמת איסור מוקצה.
ואם כן בימי חוה"מ כשמדובר בחמץ של גוי שאינו מתכוון לקנותו – יגביהו ויניחו עם שאר החמץ של הגוי, וראיתי שכן העלה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' נג).
אמנם רבים מורים לקיים דין ביעור בחמץ זה. והנה לכאורה יש להימנע מדרך זו, דאף שהוא מתכוון לאבד את החמץ הרי הוא בכלל גזלן שגוזל את החמץ מן הגוי וגזל עכו"ם אסור.
אמנם בענין גזל עכו"ם שמענו כמה וכמה פעמים ממרן רבינו זצוק"ל דדעתו היתה כהני פוסקים (עי' שו"ע הרב או"ח סי' תמ וקונ"א שם סקי"א ובעוד אחרונים) דגזילת עכו"ם אסורה רק אם מתכוין שלא להחזיר דמי הגזילה אבל אם רוצה לשלם דמיה הרי הוא עובר משום לא תחמוד, ולא תחמוד לא נאסר בגוי.
ובהא דינא שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל אודות בהמות מבכירות שמכרו קנה וושט שלהם לגוי כדי שלא יתקדש הבכור (עי' שו"ע יור"ד סי' שם), ובקשו לשוב ולזכות בבהמות אלו כדי שיוכלו להקנותם לכהן להאכיל את הבהמות תרומת מעשר, והיה קשה למצוא את הגוי שהיה הבעלים על הקנה וושט, והורה רבינו עד"ז, שניתן ליטול מן הגוי הקנה וושט, וסגי בכך שמקבל ע"ע לשלם לגוי בעבור הקנה וושט דאין כאן גזל עכו"ם (ופ"א אמר שירשום הלוקח לעצמו התחייבות זו ולענ"ד הי' זה רק כדי לחזק הדבר). ולכן הבא לבער את החמץ – יקבל ע"ע שישיב לו דמיו כדי שלא יבוא לידי גזל.