הבא: סימן צ"ה בענין מכירת חמץ ביום י"ג בניסן והמסתעף <<
או"ח ג' סימן צ"ד
מכירת חמץ המונח במקום שהגוי אינו יכול להיכנס אליו
אודות שאלתו בדבר מכירת חמץ לגוי כאשר החמץ מונח במקום שלא יתנו לגוי להיכנס (כגון מחנה צבאי או מקום שרק לממונים מאפשרים להכנס אליו).
הנה עיקר השאלה היתה אודות האפשרות למכור חמץ במקרה שלא יוכל הגוי ליטול חמצו לכשירצה, אולם לכאורה יש לעיין דבמכירה זו יש חסרון נוסף, והוא, דאי אפשר לו להשכיר את הקרקע, ואף אם נאמר דלגבי היהודי העובד שם חשיב כמושכר לו הרי אינו יכול להשכירו לגוי.
והנה שכירות הקרקע במכירת חמץ נעשית גם כדי להוציא החמץ מרשות היהודי (עיין מ"ב תמח סקי"ב) וגם ע"מ להקנות החמץ בקנין חצר ע"י השכרת הקרקע לגוי, ואף בקנין אגב (אמנם קנין אגב לא בעי שיהיה דווקא הקרקע שעליה מונח החמץ). ולכאורה בכל הרשאה למכירת חמץ שנעשית על ידי מי ששוכר דירה יש לדון אם השוכר יוכל להשכיר הדירה לאחר כאשר אין הבעלים יודעים מזה, ובענין זה נקטו הפוסקים (חו"מ ריש סי' שטז) כי כאשר אין השוכר האחר מוסיף דיורים אפשר להשכיר המקום, ועיין במה שהביא השיבת ציון (סי' י) בשם אביו הנוב"י, דגם אם אינו רשאי להשכיר לגוי הרי רשאי השוכר להשכיר לצורך הנחת כליו ומטלטליו של הנכרי (עיין במ"ב ובשעה"צ ס"ק יט), וראה עוד בשו"ת דברי מלכיאל אשר הרחיב לבאר יסודות שטר ההרשאה והמכירה (ח"ד סי' כב אות ט). אמנם מ"ש דבשוכר מישראל י"ל דאדעתא דמכירת חמץ השכיר לו, יש לעיין אם דבר זה נכון כהיום, ובפרט בנידון דידן שעסקינן במקום שהבעלים מקפיד לא רק על שכירות לאחר אלא אפילו על נתינת רשות לכניסה ארעית של זרים, והרי זה דומה לחוזה שכירות בו הותנה שאין השוכר יכול להשכיר הקרקע. וגדולה מזו כתבו מפרשי המשנה במסכת מעשר שני (פ"ה מ"ט) במעשה דר"ג וזקנים שהשכיר רבי יהושע מקום ששכר מרבן גמליאל ברשות, אבל בלא רשות לא סגי (עיין תוספות רעק"א שם), וקל וחומר בנידו"ד שיש הקפדה שלא יעשה כן.
ולכן כשמדובר באיש צבא שיש לו חמץ בבעלותו הנמצא במקום סגור שלא יאפשרו לגוי להכנס לשם, ולא נראה שניתן להשכיר המקום לגוי, הרי צריך לצרף מה דכתב המ"ב (סקי"ב) דהא דבעינן שכירות לגוי כדי שיהא החמץ מחוץ לרשות ישראל הוא רק לכתחילה, ולגבי קנין אגב יעשה בקרקע שלו, וגם בדיעבד סגי בקנינים אחרים (מ"ב שם סקי"ז).
ולמעשה שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל דאפשר למכור החמץ, ולמדנו מכך דלענין השכירות הקל כהמ"ב.
ולענין שאלתך שהחמץ נמצא במקום שהגוי לא יוכל להגיע אליו אמר רבינו דכשירצה הגוי את החמץ היהודי יוציא לגוי את חמצו, ואע"פ שבפסח אין היהודי יכול לטלטל החמץ של הגוי כמבואר בשו"ע (סי' תמו סעיף ג) דאסור ליגע בו בידים דלמא אתי למיכל מיניה [ורק בחמץ שלו שמטלטלו לשורפו בחוה"מ מותר דכיון שהוא מחזר עליו לשורפו לא חיישינן שמא ישכח ויאכלנו (מ"ב סק"י)], הרי מכיון שאחרי החג יוכל להוציא החמץ וליתנו לגוי די בזה כדי להחשיב החמץ ברשות הגוי ע"י מכירה זו.