הבא: סימן נ"ט בדבר חובה להרחיק אשה ה"נשואה" לגוי מניהול בי"ס יהודי <<
אבן העזר סימן נ"ח
בדבר נכרי הדר עם ישראלית ונתגייר אם צריכים ג"ח הבחנה
נשאל מרן רבינו זצוק"ל בנכרי הדר עם בת ישראל ורצונה לשוב בתשובה שלימה והגוי רוצה להתגייר כדת וכדין וישאנה כדת משה וישראל האם צריכים לפרוש ג' חודשי הבחנה כמבואר בשו"ע (סי' יג סעי' ה) "ואפי' גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה".
הנה כפי שהארכנו לעיל דין ג"ח הבחנה הוא כמבואר (שם סעי' א) בכל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה כדי "להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון". ובהמשך (סעי' ה) מבואר ד"שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו צריכות להמתין, ואפי' גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום כדי להבחין בין זרע הנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה", דגיורת וכדו' שנתעברה בגיותה הולד גוי, וכשנתעברה בגירותה הולד ישראל. הרי דבעינן הבחנה להבחין בין זרע פסול לכשר, ואם כן בנידו"ד יש להסתפק דקיי"ל (סי' ד סעי' יט) דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר וא"כ מאי זרע פסול איכא, אלא דהבת "פגומה" לכהונה כמבואר (שם), ואילו הנולדת אחר שנתגייר כשירה לכהונה ואפי' לכתחילה כמבואר (שם סעי' כא), ויש לדון אם גם משום זרע פסול לכהונה ולא לישראל יש דין הבחנה, ולכאורה ה"ה יהודיה שזרעה כשר.
ולכאו' כיון דהוא רק זנות בעלמא באנו למחלוקת השו"ע והרמ"א (סעי' ד) דהשו"ע היקל במפותה ושבויה והרמ"א החמיר. אך באמת לא דמי דהתם משום דמתהפכת אבל כאן דאין היא מחשיבה זאת לזנות אלא חיה עמו בקביעות ודאי נבעלה ואינה מתהפכת, ודמיא לדינא דפלגש (סעי' ז) דנפסק בפשיטות דצריכה הבחנה. ועיין תוספות יבמות (לה ע"א ד"ה חוץ), ושו"ת הריב"ש (סי' ריז בדין פילגש ובשו"ת עזרת כהן (סי' יד). אמנם העירני הרה"ג בנימין הלר שליט"א לתשובת הרדב"ז (ח"ז סי' יז) דלפי דבריו מבואר בפלגש לגוי דודאי מתהפכת ואינה צריכה הבחנה.
נשוב לנידון דידן, יש לציין דשבויה צריכה המתנה כשבאה להינשא לאדם אחר, אבל אם באה להינשא עם המזנה בעצמו אינה צריכה המתנה וכמ"ש בשו"ת בגדי יו"ט (ח"א אהע"ז סי' א – הוב"ד באוצר הפוסקים) אלא דיש לדון אם מצאנו גזירה בישראלית עם גוי, וכעין מש"כ בב"ש (שם) לענין הנולד מנדה דכתב השו"ע (סעי' יג) שהוא פגום וכתב ע"ז הב"ש "כתב בד"מ הוא פגום ואין משפחתו מיוחס וראוי להרחיק מהם, אבל אינו פגום מכח איסור, וכשירה אפי' לכהונה. וכ"כ בתשו' מהרש"ל (סי' ו) וכן הוא בתשו' הרא"ש (כלל לב), ובתשו' הרשב"א (סי' אלף רג)", ומסיים דבריו "ובזה ניחא מ"ש ביורה דעה (ס"ס קצו) אם שימשה תוך ז' נקיים לא אמרינן דתמתין ג"ח ואח"כ תטבול כמו בגר וגיורת כי ליכא חשש איסור כ"כ שצריך הבחנה, ובט"ז שם הניח בצ"ע ולק"מ". הרי דנקט הב"ש דהנולד מן הנדה שהוא פגום אינו נחשב זרע פסול בשביל להצריך ג"ח הבחנה. אמנם בתשו' מנחת יצחק (ח"ז סי' צא) כתב לחלק דבת הנדה אינה פגומה לכהונה משא"כ בת הגוי, דהיא פסולה לכהונה שהיא "פגומה" (לשון השו"ע סי' ד' סי"ט). ולכן כתב ד"בנוגע לימי הבחנה קשה להקל".
אולם יש לדון – דלטעמא דרבא דגזירה שמא ייבם אשת אחיו מאמו (יבמות מב ע"א) אכתי יש לחוש שהיתה מעוברת ממנו בטרם גיורו והתגייר ותלד, ויסברו שנזרע בקדושה ואינו כן, ושוב נולד בן והבן השני התחתן ומת בלא זרע, ויבוא אחיו לייבם אשתו והיא אינה אשת אחיו מאביו שהרי נתעברה כשהיה גוי ויש מהראשונים שהביאו גם טעם זה, ובאחרונים יש שכתבו שהלכה כרבא (ב"ש ס"ק א) ויש שכתבו שאין מחלוקת (ראה עה"ש סי' יג סעיף ה). ויש בנותן טעם להבין מפני מה חלק מהפוסקים האחרונים שעסקו בשאלה זו דנו רק בענין הבחנה מפגם כהונה ולא העירו בזה, ואולי דס"ל דמלשון השו"ע משמע דחיישינן רק להבחנה שהרי המנח"י (הנ"ל) כתב לשון שקשה להקל, ואם פסקינן כטעם השני הרי איכא גזירה דרבא – ואסור מדינא. ויעויי' בשו"ת אבני זכרון (ח"ג סי' לא) במה שהאריך בזה, ואכמ"ל.
אמנם רשום אצלי מדברי מרן רבינו בזה שאכן לא מצאנו מפורש הבחנה בדבר זה, ובשעת הצורך אם עשו בדיקה והוכח שאינה מעוברת אפשר להקל [ומסתמא אפשר לצרף דבדינא דפילגש יש מדמים דלא אמרינן לא פלוג וכמ"ש באוצה"פ סי' יג ס"ק לז בשם מלאת אבן].
