במאמר הקודם עסקנו בנידון האם יש חיוב הפרשת חלה באטריות ובפסטות שאין להן תואר לחם. והזכרנו שאפילו לשיטת רבינו תם וסיעתו שעיסה העומדת לתבשיל חייבת בחלה, מכל מקום יש אומרים שעיסת אטריות פטורה, כיון שאין לה תואר לחם, ולהלכה יש מחמירים ומפרישים ממנה חלה בלא ברכה.
הפוסקים דנו האם קוגל אטריות חייב בחלה, משום שלאחר בישול האטריות אופים אותן בתנור או על גבי אש בלא נוזלים שזה נחשב אפייה.
למעשה, נחלקו בדין זה פוסקי דורנו, וישנן כמה נקודות במחלוקת זו כדלהלן:
א. האם הקוגל לאחר אפייתו נחשב מאפה או תבשיל.
ב. האם נחשב שיש על הקוגל לאחר האפייה תוריתא דנהמא – תואר לחם.
ג. האם יש אפייה לאחר בישול.
ד. האם ההפרשה שהפרישו במפעל לאטריות מועילה גם לקוגל.
ונרחיב בנקודות הנ"ל.
א. הנידון הראשון הוא האם הקוגל נחשב אפוי או מבושל.
אופן עשיית הקוגל הוא שתחילה מבשלים את האטריות עד שהן ראויות לאכילה, ואחר כך מסננים את המים ואופים את הקוגל בתנור או בסיר ללא משקים. השאלה היא האם הקוגל נחשב לאפוי או שמא לתבשיל, שהרי רק דבר אפוי חייב בחלה [יש לציין שגם מאכל הנעשה בסיר, כל עוד אין בו משקה, אלא מעט כדי שלא יישרף, אינו נחשב תבשיל אלא מאפה].
ולמעשה, נחלקו הפוסקים האם קוגל אטריות נחשב אפוי או מבושל.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל נקט שקוגל נחשב תבשיל, כפי שהובא בשמו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (ח"ג בהערות לפרק נד, הערה סה). הנידון שם הוא האם להחשיב את אכילת העוגות או הקוגל שנוהגים לאכול בבית בקידוש שנוהגים לעשות אחר התפילה בשבת לקביעות סעודה לחייב בברכת המזון או שאין לצרף את הקוגל לשיעור קביעות סעודה מכיון שזוהי אכילה בדרך ארעי. ודעת הגרש"ז שאין הקוגל מצטרף לשיעור קביעות סעודה, וכלשונו "כי קוגל הוא תבשיל". וממילא אפשר לאכול ממנו כמות גדולה בלא חשש קביעות סעודה, כמבואר בהלכות ברכות (או"ח סימן קסח) לגבי אטריות שאפילו אוכל כמות גדולה אינו נחשב קביעות סעודה לברכת המזון.
אמנם לא נזכר שם הטעם מדוע הקוגל נחשב תבשיל ולא מאפה, ובשו"ת אבן ישראל (חלק ז סימן מד) כתב כי מאחר שמוסיפין הרבה שמן לקוגל, דינו כתבשיל ולא כמאפה. לעומת זאת, בשו"ת ישא יוסף (ח"ב זרעים סימן יג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שמה ששמים מעט שמן בקוגל אין בכך כדי להחשיבו לתבשיל, אלא כמאפה, ורק כשהשמן מרובה עד שהוא 'זב' מהקוגל – דינו כתבשיל.
ב. הנידון השני הוא האם לקוגל יש 'תוריתא דנהמא', דהיינו תואר לחם שהוא המחייב בחלה.
יש שמסרו בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, כי הטעם שפטר את הקוגל מחיוב חלה, הוא משום שאין לו 'תוריתא דנהמא'. טעם זה הובא בשו"ת ישא יוסף הנ"ל וביאר שתוריתא דנהמא פירושו עיסה אחת אחידה, ואילו בקוגל ניכרות האיטריות כל אחת לעצמה גם לאחר האפייה. אמנם כפי שמבואר שם, דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היא שיש לקוגל תוריתא דנהמא [יש שאמרו בשמו, כי הטעם לכך הוא מאחר שהקוגל נאפה לגוש אחד, עד שצריך לחתכו בסכין. ויש שאמרו שלשיטתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל הדבר תלוי גם בצבע המאפה, וכשהביאו לפניו את המאכל הנקרא 'לזניה' – אטריות בחלב ובגבינות – אמר שאין על זה שם תוריתא דנהמא, משום שצבעו נראה כתבשיל, ואילו הקוגל צבעו דומה למאפה, ועל כן יש לו תוריתא דנהמא].
ג. הנידון השלישי הוא שאין להחשיב את הקוגל כמאפה כיון שעובר תחילה בישול.
דרך עשיית הקוגל שמבשלים תחילה את האטריות במים, ורק אחרי שהן מבושלות מסננים את המים ואופים את הקוגל, וכיון שבתחילה התבשלו, דינן כעיסה מבושלת שפטורה מחלה מעיקר הדין.
אלא שמצינו מחלוקת בראשונים האם יש אפייה לאחר בישול. דעת הרמב"ן בספר מלחמות ה' (פסחים דף לז, א) היא שכל דבר שנתבשל אין האפייה שלאחר מכן עושה כלום וחשיב כתבשיל. וכן כתב רבינו דוד בפסחים שם, וזה לשונו, "הואיל ונתבשל בחליטה, אין האפייה שבתנור עושה אותו לחם, שבישלו ואחר כך אפאו דין בישול יש בו שאין אופין על האפוי ואין מבשלין על המבושל", עכ"ל.
אמנם כידוע דעת היראים שהביאו השולחן ערוך בסימן שיח (סעיף ה), שיש בישול אחר אפייה, והוא הדין אפייה אחר בישול. ומשום זה פסק הגרי"ש אלישיב שיש לחוש לשיטת היראים ולהפריש חלה מקוגל.
ד. הנידון הרביעי הוא האם ההפרשה שהפרישו במפעל מהאטריות מועילה גם לקוגל.
הנה בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן קח) כתב שגם אם ננקוט שקוגל חייב בהפרשת חלה – מכל מקום, ההפרשה שהפרישו מעיסת האטריות במפעל הועילה ופטרה גם את הקוגל. הטעם לכך, משום שבירושלמי בחלה נאמר שגם עיסה שבישלה ופטורה מן החלה – אם אפה ממנה חתיכה, העיסה כולה מתחייבת בחלה. אם כן גם אטריות שעומדות בעיקר לבישול, מכל מקום מאחר שחלקן נמכר על דעת שייאפו, הרי דינן כעיסה החייבת בחלה, וההפרשה שהפרישו במפעל מהאטריות פטרה גם את הקוגל.
לעומת זאת, בשו"ת ישא יוסף הנ"ל העיר על זה, שכל מה שמצינו בפוסקים הוא דווקא בעיסה שנעשתה על דעת לבשלה, ולקח ממנה חתיכה לאפייה – שאז כל העיסה מתחייבת בחלה. אבל בנידון דידן, הרי כל העיסה מיועדת לבישול, ואף אותו חלק שבשלב הסופי נאפה – הרי בתחילתו עובר בישול, ולא מצינו שעיסה שנעשתה על דעת לבשלה ואכן בושלה, תועיל בה הפרשת החלה שהפרישו ממנה בעודה מבושלת לפטור את האפייה של אחר כך.
דהיינו, מכיון שההפרשה הראשונה היתה רק הפרשה לחומרא כדי לצאת ידי שיטת רבינו תם הסובר שעיסה מבושלת חייבת בחלה, אין בכוחה של ההפרשה לחומרא לפטור את המאפה שנעשה לאחר מכן מעיסה זו, שכן הוא חייב בחלה מעיקר הדין.
לאחרונה, התברר שבמפעלים החלו לייצר אטריות המיועדות במיוחד להכנת קוגל, ולכן ההפרשה שנעשית שם על האטריות מועילה גם לקוגל. ואם כן, לפי זה יוצא שגם לדעת המחייבים להפריש חלה מקוגל, אין צורך להפריש חלה ממנו מחדש מקוגל שנעשה מאטריות אלו כיון שכבר הפרישו במפעלים.