הבא: סימן י' בענין גבול הדרום מזרחי של ארץ ישראל <<
שביעית סימן ט'
השכרת כלים חקלאיים בשביעית ולפני שביעית
לכבוד
הרב…
אחדשכת"ר
אודות יהודי יר"ש שומר שמיטה אשר מתפרנס גם מהשכרת כלים חקלאיים, והנה קרבה שנת השבע ושאל אם מותר לו להשכיר לגוי את הכלים, והגוי יעבוד בהם בכל מקום שיזדמן לו, עכת"ד.
ובטרם אכתוב את ההוראות אשר הורה מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בנידון זה נזכיר יסודות הדברים. בשביעית (פ"ה מ"ו) תנן "אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה, העול והמזרה וכו'. זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור, לאסור ולהתר מותר" (ויעויין עוד שם במכירת כלים לפירות, ובמחלוקת לגבי פרה חורשת, ובמשנה ט שם אודות דרכי שלום ועוד).
מכל מקום ממשנה דידן אנו למדים, דבשביעית במשך כל השנה הותרה רק מכירת כלים שניתן לתלות שנעשית בהם מלאכת היתר, ובפשטות הכוונה שאפשר לתלות שבכלל לא יעשה בהם איסור.
אולם בשו"ת אגר"מ (יור"ד ח"א סי' עב) יצא לחדש, על סמך דברי המהר"י בן מלכי צדק (במ"ח במכירת פרה חורשת) שאם עיקר המלאכה להיתר (ואולי אפילו סגי אם ניתן לומר כך) אף שאני יודע שהחשוד יעשה בזה גם דבר איסור מותר. אמנם נדמה דפשטות הדברים היא דבמקום שוודאי יעשה איסור יש לפנ"ע, ורק בספק לא אסרו.
ומדברי הריטב"א (ע"ז סג) גבי הא דשרי ליתן מעות לפועלים החשודים על השביעית ואין חוששים שיקנו עם המעות דבר איסור, שהקשה "ואם תאמר ולמה אינו חושש בעמי הארץ אלו משום לפני עור לא תתן מכשול מיהת, וי"ל דמהכא שמעינן דכל שאין אנו נותנין לו האיסור עצמו והדבר ספק אם יקח איסור אם לאו אין בו משום לפני עור אפילו לגבי ישראל". ומכאן אנו למדים שאם יתנו לו האיסור עצמו אף אם יש ספק אם יעשה בזה איסור מ"מ יש בזה משום לפני עור, ורק בדאיכא תרתי לטיבותא שאין הדבר איסור בעצמו, ועוד דיש ספק אם יקח בזה דבר איסור רק אז מותר.
ועפ"ז צריך לומר שגם במשנתינו אין הכלים חשובים חפצא דאיסור ולכן בספק מותר.
והנה בתורת זרעים דקדק ממשנתנו ד"אלו כלים שאין האומן רשאי למכור בשביעית" – דקודם שביעית ליכא איסור, ודימה זאת למוכר לחשוד גידולי הארץ קודם עונת המעשרות, אולם בקהלות יעקב (שביעית סי' יא במהדורה החדשה וסי' ט במהדורה הישנה) כתב טעם אחר להגדיר במה יש איסור לפנ"ע ובמה אפ"ל שאין בזה לפני עור "דלא מקרי לפני עור אא"כ נותן לו דבר שכמו שהוא עכשיו ראוי לעבור בו על מצות התורה" ואם כן דבר שכמו שהוא עכשיו אין "ראוי לעבור בו על מצות התורה" אלא המקבל צריך להוסיף בו דבר או שהוא ניתן לפני היותו איסור אין בזה לפנ"ע, נמצא לפי זה שמכירת מחרישה בכ"ט אלול לפני שביעית מותרת שהרי איננה חפצא של איסור, מחמת שטרם הגיע מועד שנת השמיטה (כמו שכתב התורת זרעים) אולם יהא אסור למכור או להשכיר מחרישה לפני שביעית לפי דברי הריטב"א דבעינן תרתי לטיבותא וליכא.
ובחזו"א (שביעית סי' יב סק"ט ד"ה ונראה) העיר דכמו דספק מכשול ודאי אסור ליתן לפני עור א"כ היה ראוי להחמיר בספיקות, וחידש מרן החזו"א דחז"ל שקלו בפלס עד כמה עלולה מניעת המכירה לגרום להם מכשולות גדולים כגון שיעברו החשודים על לאו דלא תשנא, "והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה ולהתיר בספק, וזו דרך הממוצעת והישרה", ובכלל זה גם הסביר שם ענין של ההיתר קודם שביעית.
ומעתה בנידון דידן שהשאלה היתה אם להשכיר לגוי עוד קודם שביעית כלים חקלאיים המיועדים לעבודה בשדה, והחשש שהגוי יבצע מלאכות אלו בשדה ישראל. השבנו אחרי שזכינו להיוועץ במרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כדלהלן.
א. בכלים המיועדים למלאכות דרבנן מותר ובפרט שיכול לתלות שיבוצעו בכלים אלו מלאכות היתר כמו מלאכות דרבנן במקום פסידא וכד'.
ב. אף בכלים אשר עושים בהם מלאכות האסורות מדאורייתא, אם משכיר את הכלים לגוי לפני שנת השמיטה, והוא מקבל סכום קבוע בלא תלות ברווח הגוי יש מקום להתיר. וטעם הדבר דעבודת כליו אצל הגוי לא מצאנו שאסור, וגדולה מזו, התירו האחרונים אף להשכיר בהמתו לגוי כל שאינו נהנה מיבול השדה, וכמבואר בתשובות המבי"ט (חלק ב סימן סד) ובשו"ת מהרי"ט צהלון החדשים (ח"ב סימן קכט).
ג. ולגבי איסור לפני עור שיש לחשוש שיהודי ישכור את הגוי לעבוד בשדותיו, ואם יש לאסור ככל דין לפני עור שיוכשל היהודי באיסור עבודה, הנה מלבד שלא מצאנו בשביעית שאסרו למכור לגוי (ראה במשנה שם, ומותר לגוי בארץ ואכמ"ל) הרי מכיון שהדבר בספק דאפשר שיעבוד הגוי רק בשדות גויים, ואף אם ישכרוהו יהודים, הרי בכה"ג באיסור לפני דלפני דאפשר שיש בזה חד עברא דנהרא (ואכמ"ל), יש מקום להתיר.
