הבא: סימן כ"א לשמש כעו"ד בערכאות <<
חושן משפט סימן כ'
איום בהליכה לערכאות
ושימוש בערכאות בתור איום
נשאלה שאלה קדם מרן רבינו זצוק"ל, האם מותר לאיים בפניה לערכאות, ואם מותר רק בשברים בעלמא שאומר אתבע אותך במקום פלוני, או אף בעשיית מעשה, כגון לשלוח מכתב מעורך דין וכדו'. דמצד אחד אין כאן דין ודברים בפני הערכאות בפועל, ולא הרים יד בתורת משה, ומאידך בעצם האיום יש בזה לכאורה יקור שם הערכאות ואויבינו פלילים.
והשיב מרן רבינו זצוק"ל דכיון שאין כאן אלא איום בעלמא ולא דין ממש בפניהם, אכתי אין בכך איסור, ומותר לו לאיים על חבירו, אך פשוט וברור שאסור לו לממש את איומו ולילך לבית משפט בלא הסכמה של בית דין קבוע, וכנ"ל.
וכך מבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין (פסקים קצרים אות כ) דמי שהזמין את חבירו ע"י עורך דין לבוא לפני בית משפט, כל זמן שלא תבעו שם בפועל לא מקרי שהלך לערכאות של גוים דלא עשה מאומה אלא דיבורא בעלמא.
ומעשה שהיה בדירה שרכש ראובן משמעון ולוי היה שוכר את הדירה משמעון ופקע זמן שכירותו, ולא רצה לוי לפנות את הדירה על אף שלא היו לו טענות ממוניות כל שהן, אלא שחשקה נפשו לישב בדירה זו עד שתהא דירה אחרת שהיתה בבניה עבורו ראויה למגורים. והתיר מרן רבינו זצוק"ל (כמדומני שהביא מנאות דשא, ועי"ש בסי' נב דתובע שתבע בערכאות נתבע שסירב לדון בדיני ישראל, אף שלא קיבל התובע רשות מבית דין, מ"מ כיון שהנתבע סירב לדון בדיני ישראל, אין התובע חייב לפצותו על הנזק שנגרם לו מחמת התביעה בערכאות, ואכמ"ל) לקונה לפנות לערכאות מתוך כוונה להטיל אימת הערכאות על השוכר, ומתוך כך יפנה לוי את הדירה ויניח מידו ממון שאינו שלו. ובתביעה אף נכתבו תביעות לפצויים, וכל זה נעשה רק כדי לאיים על לוי, ומיד כשלוי פינה את הדירה משך ראובן את התביעה מהערכאות.
אמנם פשוט וברור הוא שאין לעשות כן אלא בגביית חוב שחייבים לו על פי דיני התורה, אבל כשבא לפני רבינו זצוק"ל מקרה שנגנבו מבנק פנקסי שיקים ועקב כך היתה עגמת נפש לבעל החשבון היות והגנב השתמש בשיקים והמקבלים שניזוקו מחמת כך הטרידו את בעל החשבון (לא היה לו נזק ממשי מהענין), ורצה בעל החשבון לתבוע את הבנק על עגמת נפש, ובמקום לתבוע בערכאות סבר לשלוח מכתב מעורך דין ולאיים עליהם ובכך לקבל פצוי על עגמת הנפש. ואמר לו רבינו זצוק"ל דהיות והבנק אינו חייב על פי דין לפצותו על עגמת נפשו, הרי מעשה כזה הוא בגדר "סחיטה" ובודאי שאסור לעשות כן.