הבא: סימן כ"ז הנהגת מרן רבינו זצוק"ל לקיים מצוות שמיטת כספים <<
חושן משפט סימן כ"ו
מה עושים כששוכחים לעשות פרוזבול?
אשוב בכתב על מה שדברנו בע"פ, בדבר מי שבא לביהכנ"ס בערב ר"ה של מוצאי שביעית סמוך לשקיעה ונזכר שלא עשה פרוזבול ואין העט והזמן שימצא ג' אנשים לעשות בפניהם פרוזבול בכתב, שיכול לומר לשון של דחיית זמן הפרעון, וכמו שנתפרסמה בערב ר"ה (שנת תשמ"ח מוצאי שביעית) מודעה על דעתו של מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל שנועדה לצורך מי שחשש שמא בערב ר"ה נכנסה לו משכורת לבנק (והיא בחלקה הלוואה ממנו לבנק עפ"י העיסקא) שיכול לומר בפני שניים (אנשים או נשים) בלשון הזה "אני מצהיר/ה שכל החובות המגיעים לי שהגיע זמן פרעונם קודם ראש השנה אני מבטל/ת את זכות הפרעון עד לד' תשרי תשמ"ח" ואשה תאמר כן על דעת בעלה. וכן יכול לעשות אותו מי שנזכר סמוך לשקיעה.
ובזמנו כשהבאנו לשון ההודעה קדם מרן רבינו זצוק"ל טרם הפרסום ברבים. אמר שמסתבר דסגי אם יאמר דברים אלו אף בפני אדם אחד, ולא בעי שנים, אבל לא שינה את לשון המודעה ונתפרסמו הדברים שיאמר הצהרה זו בפני שנים.
וביאור הדבר הוא, שע"י הצהרה זו נהפכים כל ההלואות שנתן להיות הלוואות שאינם בכלל "לא יגוש", כדין המלוה לעשר שנים.
והנה בספר "קבא דקשייתא" (קושיא מ"ו) הקשה דלשיטת הרא"ה שהביא הר"ן (כתובות נג ע"א ד"ה מוחלת) דמחילה בעל כרחו של הלוה מהני א"כ למה הוצרך הלל לתקן פרוזבול הרי בידו של המלוה בערב ראש השנה של מוצאי שמיטה להרויח לו זמן עד אחר ר"ה ואז אינו משמט כמו מלוה את חבירו לעשר שנים, וכבר קדמו בקושיא זו בחידושי הרי"ם (גיטין לו ע"א) ועוד אחרונים, ויש מהם שהאריכו לבאר אמאי הרווחת זמן לא תועיל. וראה בזה בקבא דקשייתא שי"ל עם הערות מדברי האחרונים (כרך ב).
ומהוראות מרן רבינו זצוק"ל שהובא לעיל עולה דלדעתו ניתן לנהוג כן למעשה ואכן הרווחת זמן זו תועיל שלא ישמט החוב.