הבא: סימן ט"ז מסירת שיק בנקאי להוצאה לפועל <<

חושן משפט סימן ט"ו

זהירות בתביעה בערכאות של דבר
הפטור בדין תורה

בדבר מה ששאלת שקיבלת היתר מבי"ד לילך לערכאות, ועפ"י חוקי המדינה הינך יכול לקבל מהצד שכנגדך ממון הרבה שאינך זכאי עפ"י דין תוה"ק (שהם נותנים ומוסיפים דברים שאינם כדין, כגון: נזקי בור שפטור על הכלים, או ריביות הצמדה וגרם הפסד, ושאר דברים שאין התובע זכאי לקבלם עפ"י דין).

הנני להודיעך כי מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה מתריע ומעורר על כך שגם במקום שיש היתר לפנות לערכאות, יש להשמר שלא לתבוע וליקח ממון שאינו שלו.

ועיין בהגהות הרעק"א לשו"ע (חו"מ סי' כו סק"א) בשם שו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' רצ), דאם הוציא ממון ע"י דין ערכאות, שאין הדין כן בדיני ישראל הרי "הממון גזל בידו, ואם קידש בזה אשה אינה מקודשת והוא פסול לעדות כמו כל גזלן". לכן בנידון דידן שתובע את חברו בתביעת נזיקין וחלק מההיזק היה בגרמא שפטור בדיני ישראל, אסור ליטול ממון שמחייבים בערכאות על ההיזק שנעשה בגרמא.

אמנם יש לחלק, בין אם הערכאות מחשיבים לנזק דבר שאינו, לבין אם החיוב בא בגין הסכם תשלומים כמו בחברת ביטוח וכדו', דבכה"ג הואיל והתשלום הוא עפ"י ההסכם והתנאים שהותנו מרצון בין חברת הביטוח – לבין המבוטח אינו נחשב כמוציא ממון שאינו שלו.

אלא דיש צורך בשימת לב, דאף שמותר מצד הדין ליטול מחברת הביטוח ממון שלא היו מתחייבים בו בדין תורה בדיני נזיקין, מכיון שהם התחייבו מחמת השתעבדותם גם למקרים כגון אלו, מ"מ פשיטא ואינו צריך לפנים שאסור לתבוע מחברת הביטוח – מה שעל פי הדין החברה עצמה לא התחייבה בו – באופן שאינו על פי היושר והצדק, וד"ל, ואין להוסיף לתביעה מה שלא נגרם מחמת מקרה הביטוח. ומעשה שנשאל רבינו זצוק"ל מאדם שבנו נפגע בתאונה ונזקק לאחר מכן גם לשיעורי עזר עקב ההחסרות מהלימודים וחוסר ריכוז וכו', וחשש אביו שמא אף אילולי התאונה היה צורך לתת לילד שיעורי עזר, ושאל האם מותר לו לתבוע מחברת הביטוח תשלום על ההזדקקות לשיעורים הללו, שבודאי שלאחר התאונה הילד נצרך להם ויש ספק שמא אף בלא"ה היה בהם צורך. והשיב לו רבינו זצוק"ל שיתבע מהם השתתפות בתשלום על השיעורים ולא תשלום מלא על כולם.

והנה נשאלה שאלה אודות אדם שקיבל רשות מבי"ד לפנות לערכאות ולתבוע מהעיריה, והיתה התביעה לתשלום בגין רשלנות כאשר הפועלים השאירו כלים במקום העבודה וילדים השתמשו בהם ונפצעו, שמדין תורה יתכן ואין חיוב כלל על העיריה, האם מותר לתבוע את העיריה בערכאות בגין רשלנות הואיל ובחוקיהם גם במקרה כזה העיריה חייבת לשלם.

ובריש דבריו השיב מרן רבינו זצוק"ל שדבר פשוט הוא שאסור לתבוע דבר שאינם חייבים ע"פ דין, אלא שבמקרה אחר שמעתי מרבינו שיש לדון שמא כאשר העיריה עובדת במקום פלוני הרי זה על פי הנוהל העירוני כמו התחייבות העירייה לכל תושבי האזור שתפצה אותם על כל נזק שנגרם כתוצאה מהעבודה. ודומה הדבר להתחייבות של חברות הביטוח המחייבות עצמם למבוטחים אף בדברים שאין חיובם מעיקר הדין. אבל כמדומני שמסקנת דבריו היתה שאי אפשר לומר שכך העירייה התחייבה (אלא דיש לברר שאם העיריה מבוטחת בחברת ביטוח, ממילא התחייבותם היא ככל התחייבות חברת ביטוח וכנ"ל).

ומשום כך גם כאשר הורה מרן רבינו זצוק"ל להתיר הגשת תביעה משפטית נגד רופא שהיה מסכן אנשים במלאכתו, וחזר הדבר ונשנה, ובתביעה נגדו ניתן לעצור את קלקוליו ולהציל את הרבים מסכנה, הוסיף ואמר דאף אם בית המשפט יחייב את הרופא לשלם על רשלנותו ותוצאות מעשיו, אסור ליטול את הכסף ממנו כאשר הרופא משלם מכיסו (ולא חברת ביטוח), שהרי ברוב המקרים אין הרופא חייב בתשלום נזק, ולכן אם נטל הרי הממון גזל בידוג.