הבא: סימן קכ"ג בענין תענית חתן בל"ג בעומר <<
או"ח ג' סימן קכ"ב
בענין תענית חתן בל"ג בעומר
בדבר השאלה בחתן שמועד החתונה בל"ג בעומר אם צריך ומותר לו להתענות ביום חופתו.
כתב הרמ"א (סי' תקעג) "מי שיש לו נישואין בחנוכה אין לו להתענות, אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו". ובב"ח כתב דהטעם דמתענה בניסן משום דמה שאין מתענים בחודש ניסן היינו רק מנהג, ולפ"ז כתב המג"א דבל"ג בעומר צריך להתענות.
אמנם המ"ב הזכיר מה שהביא הא"ר בשם הנחלת שבעה דבכל יום שאין אומרים תחנון אין מתענים וסיים שם הא"ר דהמיקל לא הפסיד. ובחי"א (כלל קלב סעי' מג) כתב להתענות בל"ג בעומר, ועי' בשו"ת חת"ס (החדשות סי' יא) ואכמ"ל.
ושמעתי ממרן רבינו זצוק"ל שיכול החתן להקל ולא להתענות. ועוד הוסיף רבינו דבכלה שעצם התענית ביום חופתה קיל טפי, אפשר יותר להקל שלא תתענה בל"ג בעומר. והן אמת שברמ"א כתב שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם ומשמע שאין הפרש וחילוק בין תענית החתן לחובת הכלה להתענות – הן אם הטעם שמתענים הינו מחמת חשש שכרות והן אם הטעם הוא מחמת מחילת עוונות, הרי ממקור הדברים אנו למדים שזה חל גם על הכלה, שהרי זה נלמד ממחלת בת ישמעאל – שנקראת מחלת מכיון שנמחלו עוונותיה (ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג). אמנם היו שכתבו להלכה שרק החתן מתענה עיין באשל אברהם (בוטשאטש) שכתב כן, אך במסקנת דבריו כתב "ועל כל פנים יש להקל בה קצת יותר מלגבי החתן", הרי דלא הכריע שאין הכלה מתענה. ומכל מקום שמענו ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב שבכה"ג אפשר להקל טפי לכלה שלא תתענה בל"ג בעומר.
ולענין חתן מאחינו בני ספרד, בעצם הדבר אי נהגו להתענות כמדומני שדעת רבינו היתה שמנהג זה נהוג גם בין אחינו הספרדים. [אמנם דבר זה במחלוקת עיין ברכי יוסף (סי' תע ס"ק א-ב) וסיים שם "ומ"ש הרב מהר"י זיין דטעם החתן שמתענה היינו כי נהוג לישא בעת מנחה כבר שמענו וראינו בארץ הצבי ובכמה עיירות שהבחורים נושאים במנחה ואינם מתענים" וראה בבן איש חי (פרשת שופטים אות יג) שהביא שהחתנים – ולא הכלות – מתענים] אלא דלגבי תענית בל"ג בעומר סבר רבינו דמכיון שלשיטתם החתונה היא בליל ל"ד, ודאי שיכולים להקל ולא להתענות ביום ל"ג דאינו יום החופה.