הבא: סימן נ"א דין ברכת הגומל בקטן, ואחר ניתוח <<
או"ח ג' סימן נ'
בענין ברכת הגומל בנוסע לזמן קצר לחו"ל
אודות מי שטס לחו"ל לזמן קצר וחוזר למקומו אם חייב לברך ברכת הגומל בהגיעו לחוץ לארץ או שחשיב נסיעה אחת עד לשובו למקומו.
הנה המ"ב (ריש סימן ריט) הביא בדין יורדי הים, דמברכין דווקא אם עלו ממנו לגמרי, ואין בכלל זה מה שעומדים עם הספינה כשבאה לנמל והאנשים שבה יורדים ליבשה ליום או ליומיים עד שיגיע זמן הספינה לילך הלאה, דבזה אין מברכין דאכתי לא ניצול מן הסכנה לגמרי, ובשעה"צ הביא דאפילו שוהה כמה ימים אין לברך.
וכן שמעתי כמה פעמים ממרן רבינו זצוק"ל דכשנוסע ושוהה במקום שבא אליו רק לזמן קצר יברך הגומל אחר חזרתו, אולם אם בדעתו לשהות שם במשך שלושים יום ודאי שיברך הגומל. אמנם יתירה מזו – לדעת רבינו יש הבדל לגבי ברכת הגומל במטרת השהות במקום, וכך הי' משיב, שאם נוסע למסחר או לגיוס כספים לזמן קצר אינו יכול לברך הגומל, וטעמו דחשיב המקום אליו הגיע כחלק מנסיעה שמסתיימת בשובו למקומו, אולם אם יש מטרה חיובית לשהותו במקום אליו הגיע, כגון אם בא לנוח במקום מסוים, היה משמע מדבריו שאף בשבוע ימים די שיתחייב בברכת הגומל.
ולגבי הנוסע לצורך גיוס כספים, נדמה שאפשר להטעים הדברים עם דברי המאמר מרדכי בדין ברכת הגומל בשלוחי ארץ ישראל שיצאו להתרים את אחב"י לקיום הישוב ד"נראה שכשאדם הולך בדרך למרחוק אפילו שמתעכב איזה ימים באיזה קהילות אין לו לברך הגומל עד שיחזור לביתו שאז יצא מצרה לגמרי", וביותר, המעיין בהמשך דברי המאמר מרדכי יראה כי תמה על כך ששלוחי ארץ ישראל לא המתינו לברך עד שובם לארץ הקודש וביאר ששמא מתוך שהם מתעכבים הרבה זמן נוהגים לברך אף בגלותם, ולא ניח"ל בתירוץ זה וכתב לדמות דינם למי שיש לו מיחוש קבוע וניצול ממנו אע"פ שיודע שיחזור לאותו חולי מברך הגומל (עי"ש בדבריו), ואם כן כמו במיחוש שנרפא לגמרי אף שיודע שישוב המיחוש אחרי זמן – מברכין הגומל הוא הדין לשלוחי ארץ ישראל ששוהים הרבה זמן בחו"ל אפשר להחשיב בואם למקום אחד כשליחות מיוחדת לאותו מקום, ומה שהם זקוקים לחזור אחרי כן הרי זה כמי שנרפא ויודע כי החולי עתיד לשוב, ולכן כתב שבהגיעם למחוז חפצם יברכו.
וזאת תורת העולה לדעת מרן רבינו זצוק"ל. א. אם שוהה במקום ל' יום יאמר הגומל. ב. אף אם אינו שוהה ל' יום – אבל מטרת הנסיעה היא השהות במקום אליו הוא נוסע (כגון שנוסע למנוחה) אין שהותו באותו מקום נחשבת לדרך הילוכו אלא למצב שבו הושלמה מטרת נסיעתו ולכן יברך הגומל אפילו אם ישהה שם פחות מל' יום, וכשישוב לביתו יברך הגומל בגין נסיעתו מהתם להכא. אבל אם הגיע לאותו מקום בכונה להתעכב פחות מל' יום הרי זה נחשב שטרם השלים נסיעתו ואינו מברך עד שישוב לביתו.