הבא: סימן מ"ו בענין אשה ששכחה להזכיר יו"ט בברכת המזון <<
או"ח ג' סימן מ"ה
בענין אכילת פירורים שנשארו בפיו לאחר ברכה אחרונה
מה שעוררת שמצוי הרבה פעמים שלאחר שבירך ברכה אחרונה נשארים פירורים ושאריות מהמאכל בפיו ובין השינים, האם יש לחוש לבולעם ללא ברכה ראשונה.
ראשית דבר יש להעיר שצריך להקפיד שבשעת הברכה האחרונה יהיה פיו נקי כדי לקיים "ימלא פי תהלתך" כמבואר בגמ' ברכות (דף נ ע"ב). אולם לענין שאלתך במקרה שנשארו פירורים בפיו לאחר הברכה אי שרי לבולען, הנה איתא (שם) לענין שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, דאם זה משקין בולע בלא ברכה, ואם זה מאכל פולטו ומברך, ובמקרה שממאיס, מסלקו לצדדין ומברך, וכן נפסק בשו"ע (סי' קעב). ולכאורה לפ"ז היה צריך להוציא השאריות מפיו אם אפשר, ולברך, וגם אם אינו יכול להוציאם שיברך בעודם בפיו, דלא גרע ממסלקו לצדדים.
אלא דראיתי שיש שכתבו דלא בעי כלל לברך על פירורים אלו שבפיו משום דהגם שבירך ברכה אחרונה לא חשיב סילוק ועולה לו הברכה הראשונה שבירך קודם, ותלו דבריהם בדברי המג"א (סי' קצ ס"ק ג) דכשהיה בדעתו לשתות עוד וטעה ובירך ברכה אחרונה א"צ לברך שוב בתחילה.
ואף מרן רבינו זצוק"ל היתה דעתו דאין לחוש לזה ואפשר לבולען בלא ברכה, רק כמדומני שרבינו צירף שיתכן ודבר שהוא בין השיניים יש צד שנחשב כמי שאכלו והרי הוא "כמבוער" וכמעוכל, (ועיין בט"ז יו"ד סי' פט סק"א, בדין בשר אחרי שש שעות ובנד"ד עסקינן מיד אחרי הברכה, ואכמ"ל). ואולי היתה כוונתו דבכה"ג שכבר הי' בפיו ובין החניכים הרי אפשר דיש להחשיבו כמצטרף, ועיין שו"ת חתם – סופר (או"ח סי' קכז בד"ה תו צל"ע ואח"ז בד"ה ואשלם נדר) ובאמרי אש פסח למהר"ם אש (סי' יב) ואם כן אפשר דלאותם הסוברים שהנאת החיך מחייבת ברכה הרי בנ"ד יכול לבלוע, כי כבר נחשב שאכל את הפירורים, עיין ב"י (סי' רי) בשם אהל מועד.
והגם שטעם הדבר – לא שמעתי ממרן זצוק"ל, ואם ההסבר שכתבנו אינו נכון איתי תלון משוגתי, אולם עצם ההוראה של מרן רבינו זצוק"ל היתה שיכול לבלוע הפירורים.