או"ח ב' סימן ק"ב
זמני היום וש"ק בארצות הצפוניות
הנני בתשובה לשאלתך, אחרי שהוצרכת לנסוע למקומות בארצות הצפון אשר בחודשי הקיץ אין בהם צאת הכוכבים, ואפילו אם יש "דבר הדומה לצאת הכוכבים" הרי אף בחצות ליל יוכל להכיר בין תכלת ללבן. ועיקר הנידון הוא אימתי נכנסת ש"ק ואימתי זמן מוצאי ש"ק.
הנה מצאנו בפוסקים בענין זה, כמה שיטות – במור וקציעה (או"ח סי' שדמ) כתב שינהג כדין ההולך במדבר שימנה ז' ימים של כ"ד שעות שוות ומקדש שביעי "ומחשב מיום שהגיע לשם, מונה הימים בשעות ומקדש שביעי כדרך שנזכר לעיל להולך במדבר". אולם מדברי התפארת ישראל (סוף פרק א דברכות) נראה דמחלק בין מקומות צפוניים (כמו דנציג, קופנהגן) שבהם יש שקיעה אלא שאף בחצות יוכל להכיר בין תכלת ללבן, לבין סמוך ל"הנארדפול" (הקוטב הצפוני) שבהם אין לילה במשך כמה חודשים, והנה בהמשך דבריו נראה שלדעתו, באיזור הקוטב יממה הינה כ"ד שעות כך שכל היקף הינו יום, ושבת הינה ביום השביעי, אולם הוא נשאר בצ"ע לגבי זמן קריאת שמע וציצית ואולי אף תפילה. ונראה מדבריו שבמקומות הצפוניים (הרחוקים מן הקוטב) ש"ק תיקבע עפ"י השקיעה [ותוספת שבת] אף שאין צאה"כ, וכמדומני שכן גם הבין בשו"ת דברי יציב אורח חיים (סי' קח ס"ק טז). [וראה שם באורך מ"ש להמתין לזמן היותר חשוך שהוא ודאי לילה].
וכששאלתי את מרן רבינו שליט"א אודות הנוסע למדינת דנמרק בימות הקיץ השיבני כי ינהג כמנהג הקהילה החרדית שם, ובזה יש באמתחתי תשובה לנוסע למדינת דנמרק שבמקומם יש צאה"כ בשעה מאד מאוחרת, והם נוהגים להקדים ולקבל שבת כמה שעות קודם לצאה"כ לפני שקיעת החמה. אמנם אין באמתחתי תשובה ממרן שליט"א לגבי מדינת נורבגי' ששם יש מקומות שאין בהם צאה"כ, ובעוניי כעת לא מצאתי מנהג בזה שמקורו מיראי ד'.
והנה בחסדי השי"ת מצאתי מה שכתבתי בחודש שבט התשנ"ח מתשובת מרן בזה בענין היאך לנהוג באופק הצפוני, דלדעתו אין בזה דברים ברורים, והעיקר למעשה לנהוג עפ"י המקובל. וביררנו בזמנו הדבר אצל יראים אשר גרים שם זמן מרובה, והם אמרו כי המנהג בעת האור, להחשיב היום מעת שנראה מהלך השמש ממזרח למערב, ובעת שהשמש חוזרת ממערב למזרח נחשב כלילה, וכן בעת החושך, להחשיב כלילה עת מהלך הכוכבים ממערב למזרח, וכשחוזרים נחשב כיום, וע"ז אמר לנו מרן שליט"א כי אף לזה אין מקור וראיה ברורה בהלכה, אלא שכן ראוי לנהוג עפ"י המנהג.
מהי פסיקת החזו"א לפי הערת הגר"ח קניבסקי שליט"א?
לפי הערת הגר"ח קניבסקי שליט"א, פסיקת החזו"א היא שיש למנות כ"ד שעות, בדומה לשיטת המור וקציעה.