או"ח ב סימן ל"ה

או"ח ב' סימן ל"ה

עוד בענין הנ"ל

נתפרסם ברבים, מה שכתבתי בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לקהילה שבאה לגור בעיר טברי' אודות רצונם להמשיך במנהגם לישא כפים בכל יום, ופנו למורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א שהשיבם "תפנה למו"ח הרב אלישיב שליט"א שהוא פוסק הדור היום", והשיב רבינו שלא ישנו ממנהג המקום הנהוג בגליל שאין נושאין כפים אלא במוסף של שבתות וימים טובים. דלדעת מרן שליט"א אסור לשנות את המנהג הנהוג בגליל שלא לישא כפים בימי החול.

לאחר שנתפרסם הדבר נתבקשתי לשוב ולבאר דעת מרן שליט"א ויש להעיר, דהשואלים השתא הינם מקהילות החסידים – ולגביהם ברור המנהג שבעליות הראשונות שעלו לגליל לא נשאו כפים אלא בשבת ויו"ט ולכן יש בזה משום שינוי ממנהג המקום אולם היות ולאחרונה יש קהילות אשכנז בגליל שרוצים לשאת כפים בכל יום, הנני לחזור ולשנות פרק זה.

המנהג שלא לשאת כפים בגליל בכל יום, מובא בספר עיר הקודש והמקדש להגרימ"ט (ח"ג פכ"ה ס"ו) הגם שהוסיף וכתב "ולא ידוע בבירור ע"י מי ועל יסוד מה נוהגים כך". ובספר ארץ חיים (סתהון סי' כח סעי' נד) כתב וז"ל "ובאורחות חיים הלכות נשיאת כפים אות א דף קט ע"א ובכל בו סי' קכה הובא שיש נוהגים לישא כפים בשבת ויו"ט דוקא, מפני טורח ציבור ע"ש וכן נוהגים האשכנזים פה עיה"ק צפת ת"ו". ומבואר בדבריו שכך היה בזמנו המנהג בקהילות אשכנז בעיר צפת, ובאר טעם המנהג עפ"י דברי הראשונים שבנשיאת כפים בכל יום יש משום טורח הציבור. וגם אם אין לנו בירור כי זהו טעם המנהג, הרי ברור שקיים מנהג בגליל בקהילות האשכנזים שלא לישא כפים בימי החול – וכך נוקט מרן שליט"א, ושמעתי ממנו שאף הבאים לבקר בגליל, ואפילו אם הם עושים מנין נפרד, אסור להם לשנות המנהג.

והנה המעירים על הוראה זו מציינים לדברי הפאה"ש בנידון דידן, שכתב בספרו (פ"ב סעי' טז) "מנהג יפה בכל א"י שהכהנים נושאים כפיהם בכל ימות החול וכו' וכן נהוגים בכל גלילות ספרד", ובבית ישראל (ס"ק כג) הרחיב בדבר, וסיים דבריו "ובכוללנו מיום שזכינו לקבוע ישיבתינו בא"י ובירושלים, מנהגינו שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום ובשבת ויו"ט כדת וכן הוא דעת רה"ג נ"ע". ומכיון שהרבה קולמסין נשתברו בבירור דבריו של בעל פאת השלחן אמינא בה מילתא, ויהא רעוא שיתקבל ברצון.

סיום דבריו, מה שהפאה"ש מסתמך על דעתו של הגר"א מובן –  כי כידוע הגר"א ביקש לקיים מנהג נשיאת כפים בכל יום אפילו בחו"ל, ולכן ציין דעת "רבינו הגאון נשמתו עדן". אולם הויכוח הוא אודות מה שכתב כי מיום שנקבע מקום מושב כוללנו (מסתמא כוונתו כולל ליטא) "בארץ ישראל ובירושלים" נושאים כפים בכל יום. בעל המנחת יצחק (ח"ח סי' א) מוכיח מכאן דעד שלא נקבע מושבם בירושלים לא נהגו כן ולא שינו המנהג שהי' בגליל שאין נושאים כפים אלא במוסף של שבת ויו"ט.

אמנם מאידך גיסא, יש שרוצים לטעון כי מפשטות לשונו של בעל פאת השלחן משמע כי בכל ארץ ישראל – כולל בצפת, נהגו הפרושים לישא כפיהם בכל יום, שהרי הפאה"ש מזכיר "לקבוע ישיבתנו בארץ ישראל", ומכיון שבעוניי נדמה כי לא בכדי ציין הפאה"ש את ירושלים אחזור על דברים ידועים, שאולי יסייעו להבנת הלשון.

הפאה"ש עלה לאר"י בשנת תקס"ט וחזר לחו"ל בשליחות כשד"ר עד שנת תקע"ג אחרי המגפה בצפת (בשנת תקע"ד) חלק גדול ואולי רוב תלמידי הגאון עברו לירושלים והפאה"ש נשאר בצפת כשהוא שב ומתחיל לבנות את ההריסות. כידוע בצפת הי' כבר קודם ישוב אשכנזי הלא הוא הישוב החסידי, והפרושים הגיעו למקום לאחר שהיתה בו כבר קהילה אשכנזית, לעומת זאת בעיה"ק ירושלים הישוב האשכנזי של הפרושים הוא למעשה תחילת הישוב וממנו פינה ויתד לישוב האשכנזי בעיר.

עתה נפן לעיין בדברי הפאה"ש, הרי ודאי הפאה"ש סבר כדעת רבו, ה"ה הגר"א – ומשום כך סבר כי חייבים לברך ברכת כהנים בכל יום ובדרך זו הלך אחרי הגר"א זיע"א אשר כאמור גם בחו"ל סבר כן – וביקש להנהיג נש"כ בכל יום ואחריו גם תלמידו הגר"ח וכידוע לא עלתה בידם.

אי אפשר להתעלם כי עצם מנהג קהילות אשכנז בחו"ל שלא לשאת כפים בכל יום כפי שמביא הרמ"א הינו מהמנהגים שהתקשו בהם המפרשים, שהרי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר על שלש עשין, ולכן הגר"א ותלמידו הגר"ח ביקשו בכל כוחם לחדש המנהג, וכך כותב הערוך השולחן (סי' קכח ס"ד) "והנה ודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מצות עשה דברכת כהנים כל השנה כולה וכתבו דמנהג גרוע הוא, אבל מה נעשה וכאילו בת קול יצאה שלא להניח לנו לישא כפים בכל השנה כולה, ומקובלנו ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו כל אחד במקומו רצה להנהיג נשיאת כפים בכל יום וכשהגבילו יום המוגבל לזה נתבלבל הענין ולא עלה להם ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן". ועיין בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' ק ד"ה מש"כ). ולכן ברור שהפאה"ש בעקבות הגר"א ודאי שס"ל לדינא כי בא"י חייבים לשאת כפים בכל יום, וכמו שסבר הגר"א מעיקר הדין בחו"ל. ואמנם הפאה"ש מוסיף טעם בזה ומציין בדבריו (שם ס"ק כג) שאר"י אתרא דמרן הב"י, אולם מוכרחים אנו לומר שזהו רק צירוף לעיקר הדברים, שהרי ידוע שתלמידי הגר"א לא ס"ל שחלה עליהם החובה לנהוג בארץ ישראל כאתרא דמרן ולפסוק כמרן הב"י שהרי נהגו כהרמ"א וכהגר"א ולא חששו לכך.

עתה יש לעיין במש"כ "ובכוללינו מיום שזכינו לקבוע ישיבתינו בא"י ובירושלים עיה"ק מנהגינו וכו'". וכמובן יש לעיין למה ציין ענין ירושלים, הרי הי' צריך לכותבו כמו שכתב להלן (ס"ק כד) "בארץ ישראל", וכמו שכתב בהלכותיו (פ"ב סט"ז) "מנהג יפה בכל אר"י". ולענד"נ דההדגשה היא משום שגם בתקופה שהפאה"ש עוד נותר בצפת (שנות התק"פ) הרי רוב הכולל עבר לעיה"ק (כבר אחרי המגפה בתקע"ד), ובצפת לא היתה קביעות הישיבה של הכולל (בגלל בעיות מבית ומחוץ) ומשו"כ לא  הנהיגו שם לשאת כפים בכל יום. ויתכן גם שהיות ובגליל קדמה להם כבר קהילה אשכנזית שלא נהגה נשיאת כפים בכל יום, לא יכלו (למרות רצונם) או שלא רצו לשנות המנהג, וא"כ מש"כ כשזכינו "לקבוע" ישיבתנו, מסתבר שכוונתו  אחרי שהפרושים עלו לירושלים.

עוד יצויין, כי בירושלים היו שתי תקופות, בשנים הראשונות לא היתה הקהילה האשכנזית נפרדת בגלל הטענה שנותרו חובות מעליית ר"י החסיד משדליץ (ת"ס) כידוע, וכבר כתב החיד"א ביוסף אומץ (סי' כ) שבבתי הכנסת שבירושלים מתפללים כמנהג ספרדים לבד, והאשכנזים נמנים בתוך חלוקת הת"ח הספרדים ולכן מסתבר שהם נשאו כפים כמנהג הספרדים, ולאחר מכן כשנהיו תלמידי הגר"א לקהילה עצמאית -אשכנזית (כי נקבע מקומם בירושלים ע"י חלק גדול מתלמידי הגר"א) – המשיכו בנשיאת כפים כדעת הגר"א, וע"כ נראה דמש"כ הפאה"ש "ובירושלים" זהו בדוקא, דרק שם הנהיגו לשאת כפים בכל יום, משא"כ בצפת שלא היה מקומם הקבוע לא הנהיגו שם לשאת כפים בכל יום.

 [אין כאן המקום לפרוס כל הקשיים והתלאות אשר היו בעוכרי הישוב בגליל בכלל והישוב של הפרושים בפרט, רק מחמת הענין בנ"ד, נציין לספר תולדות חכמי ירושלים (ח"ג) אשר העתיק דברי בעל הפאה"ש אודות "התחלת ישוב האשכנזים" – ושם יראה בין השיטין כמה קשיים היו בתחילת ישובם בגליל, בין היתר בגלל השינוי והשוני בין הקהילה הספרדית והאשכנזית ובין הקהילות האשכנזיות השונות. ויתירה מזו, בספר תולדות חכמי ירושלים (הנ"ל) מובא כי הרמ"מ משקלוב וקהילתו התקשו לחיות ביחד עם "קהילת חסידי וואלין" מפני שינוי המנהגים והנהגתם כהגר"א (עמ' 139), ולכן יתכן דמשו"כ לא הבליטו ושינו ממנהג המקום שנהגו בקהילה האשכנזית – החסידית שהיתה לפניהם בצפת, שלא להרבות במחלוקת].

אכן ראיתי מה שמביאים מכתב הנדפס בספר "קורות העיתים" לר"מ בוים (והוא בנו של רבי אהרון מח"ס סייג לתורה, ובכמה מקומות ראיתי שטעו וציינו כאילו בעמח"ס סייג לתורה כתב את הספר "קורות העיתים") שעלה לארה"ק בסוף שנת תקצ"ד ושם כתוב במכתב כי היתה נשיאת כפים בבית המדרש (לפי דבריו – היחיד מתוך י"ג בתי כנסיות) שהשתייך לכולל הפרושים, וגם אם הדברים מדוייקים, יתכן והי' נסיון כזה –  אולי היה נסיון כזה רק לתקופה קצרה ואחרי זה שב ופסק. וכבר הבאנו דברי הגרי"מ טיקוצינסקי שמעיד שבגליל אין נושאים כפים (וכמה וכמה פעמים כששאלתי למרן שליט"א אודות הוראותיו והנהגותיו לילך אחרי "הלוח" השיבני שהנהגות הלוח היו ע"ד גדולי ירושלים, וכמדומני שהי' מכוון בעיקר לסבו של הגרימ"ט ה"ה הגרש"ס רב העיר והאדר"ת), ולא שמע הגרימ"ט שהפרושים בגליל מנהג אחר להם – וגם לא מצוין שההולכים מירושלים לגליל (צפת מירון טבריה וכדומה) מנהג אחר להם.

והנה באחד מהמכתבים שקבלתי כתב השואל אודות נשיאת כפים בבית כנסת נוסח אשכנז בצפת, והנני לציין מה שראיתי בספר "מתורתו שמחה" (מכתבי הגרא"ש קפלן זצ"ל הרב דצפת, אח"ז ראיתי שנדפסו הדברים גם בשו"ת פאת שדך ח"ב סי' מ) מכתב שנכתב להגרש"ד מונק זצ"ל כי "החתום מטה [שהי' כהן] אינו עולה לדוכן בצפת וכן נהגו בכל בתי הכנסת האשכנזיים מאות בשנים", וביתר פירוט הוא מציין כי לדעתו זהו מנהג בצפת שמקורו מתקופת "האר"י ז"ל וגוריו" ע"ש. הרי דלדעת הכותב מנהג צפת מזמן תלמידי האר"י כן הוא, ובזה יש להעיר כי בספר האר"י וגוריו (באספקלריית כל אגרות הרב שלמה שלומל חתן מהר"י סרוק כפי שנדפס ע"י מכון אהבת שלום) כתב באגרת הרביעית (עמוד צב) "בכל יום עולין לדוכן בשים שלום" ואם כן בזמן האר"י כנראה עלו לדוכן, ואולי אז לא הי' קהילה אשכנזית, וודאי שקהילות הספרדים לא נהגו עפ"י פסקי הרמ"א ולכן אי אפשר להוכיח מכאן לגבי מנהגי קהילות אשכנז ולהלכה דעת מרן רבינו שליט"א ד"מנהג המקום" בארץ הגליל – בקהילות האשכנזים דאין עולין לדוכן בכל יום אלא רק במוסף של שבת ויו"ט, וכפי שהארכנו בדבר נראה שכך הונהג בהורמנא דגדולי הדורות, ומכיון שכך הוא המנהג, אין בכוחנו לשנותו, ואין לעלות לדוכן בכל יום.

ומה ששאלו לענין העיר חיפה –  אין באמתחתי הוראה ברורה ממרן שליט"א, אמנם המנהג הרגיל בעיר חיפה שאין הכהנים נושאים כפים בכל יום. אולם זאת אעיד כי שאלתי פעם למרן רבינו שליט"א אם נתן הסכמתו למה שיש שהנהיגו בחיפה לשאת כפים בכל יום ואמר לי שלא נתן יד לזה – אבל גם לא שמעתי ממנו שהדבר אינו כדין.