או"ח ב' סימן י"ט
בענין אכילת עראי כשעטור בתפילין
במענה למכתבך בו חזרת וציינת כי אינך הולך כל היום בתפילין אולם חפץ עתה בחזרתך לביתך מביהכנ"ס להשאר עם התפילין עד צאתך לכולל, ואף לאכול ארוחה בתפילין. והשיבותי כי יש לעיין אם ראוי ואפשר לנהוג כן משני טעמים: הראשון, הרי הלכה פסוקה (סי' מ סעיף ח) דהנכנס לסעודת קבע שיש בה פת יותר מכביצה עליו לחלוץ התפילין לפני הסעודה. אולם גם אם כוונתך לאכול רק אכילת עראי הנה במ"ב (ס"ק יט) הביא דברי השולחן מלכים שיתכן שמה שהתירו לאכול אכילת עראי בתפילין – זה דווקא בזמנם שהלכו עם התפילין כל היום ולכן לא הטריחוהו לחלוץ התפילין לפני אכילת עראי אולם עתה כשמניחים תפילין רק בזמן תפילה יש מקום לחלוץ תפילין אף לפני אכילת עראי, אמנם בארחות רבינו (ח"ג עמ' קצח אות כ) מובא בשם מורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א שהחזו"א התיר לאכול עם התפילין אכילת עראי. וכך גם שמעתי ממרן שליט"א ואף הוסיף שהמ"ב לא פסק כהשולחן מלכים אף שהביא דבריו יעויין שם. ועוד הוספתי שעליך לדעת כי אין לגעת בתפילין בשעת האוכל ואם תיגע תצטרך ליטול ידים, וביקשת לדעת מקורה של הלכה זו.
הנה בספר חיי אדם (כלל מ סעיף כ') כתב, דהנוגע באמצע סעודה בס"ת או בתפילין או ברצועות או במגילה מן המגילות הנכתבים על קלף כדין, צריך נט"י שהרי כל אלו מטמאין הידים כמבואר במג"א (סי' קמז), אך כיון שלא מצאתי דין זה בפוסקים יטול ידיו ולא יברך עכ"ד. והאחרונים השיגו עליו מדברי רב האי גאון שהביא האשכול (בהל' ס"ת סי' יב) וז"ל: "ואתשל מרב האי אי נמי אסתר אינה מטמאה הידים, והשיב למאי הלכתא אצטריך לכון מי אית השתא טומאת ידים בתרומה", והוכיח מכאן הנחל אשכול, שאין דין טומאה בספרים לחולין. והמהרש"ם בספר דעת תורה, הביא בשם "חכם אחד" ראי' לדברי הנחל אשכול מהדין דנוטל ידיו שחרית ומתנה כל היום, והרי צריך להניח תפילין ואז שוב יצטרך ליטול ידיו. ודחה ראי' זו דפסקינן (סי' קסד ס"א) דאפשר דדווקא אם מניח בבתי ידים. ובשו"ת פנים מאירות (סי' עו) כתב דבידים הבאות מחמת ספר לא מטמא חולין דספר עצמו גם אינו מטמא חולין. ור"ע בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קכד) ובמנחת פתים (ריש סי' קסז) ובביה"ל (סי' קסד סוף ד"ה לחזור) מ"ש בענין החיי אדם.
וממרן רבינו שליט"א שמעתי כי מדברי השבלי הלקט בהל' פסח (ריח) מוכח כהחיי אדם שכתב "ואע"פ שנטלו ידיהן בטיבול ראשון וכו' חוזרין ונוטלין להם פעם שני' ומברכין על נט"י וכו', וכיון שתלה הטעם בהיסח הדעת, אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בכתבי הקודש או בשאר דברים המטמאין את הידים אינו צריך לחזור וליטול ידיו". מבואר בדבריו שגם בזה"ז חייב הנוגע בתפילין או בכתבי הקודש בתוך הסעודה בנטילת ידים. ולכן מורה מרן כי יש לחוש וליטול ידים בלא ברכה.
ומחמת כן השבתי כי לדעת מרן שליט"א מותר לסעוד סעודת ארעי בתפילין, אולם אם תסעד בתפילין עליך להקפיד שלא ליגע בהם בסעודה ואם נגעת עליך ליטול ידים.
