או"ח ב' סימן ט"ו
עשיית חריצים בתיתורא לצורך התפירות
א. במנחות (דף לה ע"א) תנא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, אמר רב פפא בתפרן ובאלכסונן. וכן הוא במגילה (דף כד ע"ב). ונחלקו הראשונים האם ההלמ"מ קאי רק אתפירות דתפילין או דגם הבתים והתיתורא צריך שיהיו מרובעים, עיין בב"י (סי' לב) שהביא דעות הראשונים בזה. והכרעת השו"ע כדעת הרא"ש וסיעתו דההלמ"מ קאי גם על הבתים והתיתורא, וכמו שכתב בשו"ע (או"ח סימן לב סל"ט), תפילין בין של ראש בין של יד הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן, דהיינו שיהיו ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהיה להם אותו אלכסון, שאמרו חז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונה, וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים, עכ"ל. ובמשנה ברורה (שם ס"ק קעז), כתב דמקום מושבן הוא התיתורא, דהיינו שיחתוך המעברתא מב' צדדין כדי שיהא ניכר ריבוע התיתורא, וכתב דצריך להשגיח מאד ע"ז, כי כל זה מעכב אפילו בדיעבד.
ובבה"ל (שם ד"ה נתקלקל ריבוען), כתב דפשיטא דלאו דוקא אם נתקלקל במקום חודו של הזוית למעלה פסול, דהוא הדין אם נתקלקל ונפגם במקום אחר מדפני הבית מבחוץ עד שאבד ריבועו עי"ז, דניכר לכל שאחד מדפנותיו נכנס לפנים ואינו עומד במקום הראוי לו, צריך לתקנם. וכן סתם במ"ב (שם ס"ק קעח), דריבוע הבתים צריך שיהיה בכל משך גובהן. ומשמע דהוי מעיקר הדין. וכיון דקיי"ל דאף התיתורא צריכה להיות בריבוע דוקא, הרי הוא הדין נמי בה צריך שתהי' מרובעת במשך כל גובהה, ולא רק בזויותיה, וכמו הבתים עצמן.
והנה ידוע שהאדמו"ר מצאנז בעל הדברי יציב כתב נגד מה שעושים חריץ תחת תפירות הבתים, וז"ל (דברי יציב או"ח א' סי' כא סק"ו) "ומטעם זה נתעוררתי על מה שהנהיגו לעשות חריצין על התיתורא, ומכניסין התפירות בתוך החריצין ומעולם לא נהגו כן ורק לאחרונה החלו לעשות כן, ולהנ"ל יש לחשוש טובא שאם הם רחבים שיפסלו הריבוע [א.ה. ע"ש מש"כ קודם לכן בענין ריבוע התיתורא ודין ריבוע המזבח]. ושוב מצאתי בספר תפארת אריה להרה"ג מוה"ר משה לייב ליטש ראזענבוים זצ"ל (שהי' מתלמידי הח"ס) בפרק מ"ט (אות ג, ואות ו) שצווח ככרוכיא על זה שסופר אחד עשה חריץ תחת התפירות ומחה בו שחלילה לו עוד לעשות כן".
ב. עוד כתב הדברי יציב (והובאו דברי תשובתו בספר מנחת יהודה וירושלים (סימן א) וציין לספר תיקון תפילין קובץ ספרי סת"ם דף קעט) שיעשה ד' שרטוטין מכוונים לגמרי מנקב לנקב כדי שיהו כל התפירות מרובעות, וכן הביא הב"י שם בשם הר"י אכסנדרני, ומבואר דרק יעשה שרטוטין, אך לא חריצין.
ובשנת תשמ"ח כתב ת"ח א' לרבינו כנגד עשיית החריצים וגם הוא תמך יתדותיו על מה שכתב בס' תפארת ארי', ומרן שליט"א ביקשני להשיב לו, וזה אשר כתבתי מכת"י של רבינו מרן שליט"א.
הריני לכתוב לכת"ר את תשובת מרן רבינו שליט"א לשאלתו.
בעל התפארת ארי' לא עירער על החריצים, אלא גופא דעובדא הכי הוה, סופר א' עשה חריץ בתוך התיתורא ועי"ז נמשך התפירה לתוכה וכשהשחיר אח"כ התיתורא לא היו ניכרים כלל הי"ב תפירות רק מתחת התיתורא. וע"ז מחה כנגדו בעל התפארת ארי' וזל"ש ואמרתי לו זה אינו נכון דאדרבה צריכין להיות התפירות ניכרים מבחוץ, א. מצד הסברא צריך שיהי' ניכר, דומיא דהללמ"מ שיהיו תפילין שחורות, וכי יכול אח"כ לצבוע על השחרות צבע אחר, אלא ע"כ צריך שתהיה השחרות ניכרת, ה"ה י"ב התפירות. ב. מדברי השימושא רבא "תריסר תפירי להוי בהו לבר" משמע שהתפירות צריכין להיות ניכר לבר, הרי דהתריע אך ורק על זה שהתפירות לא היו ניכרות אבל בנוגע לעצם עשיית החריצים לא ראה בזה שום חסרון.
וממה שלא נזכר בפוסקים עשיית החריצים, הואיל ובימיהם נהגו לעשות בתים לתפילין מבהמה דקה, והעור דק מאד. משום כך לא עשו חריצים כי זה מביא החריץ לידי קרע מפולש.
זאת ועוד, בעיה"ק ירושלים חי לפני מאה שנה סופר אחד מומחה ומפורסם לירא ד' מרבים ה"ה הג"ר נתנאל סופר זצ"ל והתפילין שלו היו מהודרים בכל ההידורים, ובהבתים שלו עשה חריצים כדי להכניס בתוכן חוטי התפירה. אין כל ספק שלא הי' משנה שום דבר מבלי לקבל על זה הסכמת גאוני ומצוקי ארץ בתקופה ההיא.