או"ח א' סימן קמ"ו
מקום הדלקת נר חנוכה לתלמידים בפנימיות – בחו"ל
במענה לשאלתו היכן לכתחילה ראוי להדליק נרות חנוכה לבחורי הישיבה – בחו"ל הנני להשיבו.
בשו"ע או"ח (סימן תרעז ס"א) כתב , אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו, אע"פ שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שולחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. וכתב שם הרמ"א די"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל וכן נהגו. ע"כ. וטעם הדבר דאכסנאי שיש לו פתח מיוחד לעצמו צריך להדליק בפתחו הוא משום חשד, ולפיכך בזמן הזה שמדליקין בפנים ממש, וממילא אין שייך חשד, דבני הבית יודעים שמדליק במקום שאוכל או שמשתתף עם בעה"ב בפרוטה (כמבואר במ"ב שם סקי"א בשם האחרונים וע"ש שיש מציאות של חשד כשמדליקים בפנים ע"ש) אין צריך להדליק בפתחו.
אכן שמעתי מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, דבחורים השוהים בישיבות, ואוכלים בחדר האוכל ולנים בפנימיה, עליהם להדליק נ"ח במקום לינתם. דמה שכתב הרמ"א שידליק במקום האוכל הוא דוקא בבית, שהמקום החשוב בבית הוא מקום האכילה. אך חדר אוכל של ישיבה לא חשיב, דנחשב כמסעדה של רבים, וכמו שהסועד במסעדה אינו מדליק שם נ"ח, הוא הדין בחדר האוכל. ולפיכך ידליקו בחדר לינתם בפנימיה. וכעין זה כתב בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ג סימן יד אות ה).
ובדבר מקום ההדלקה בבנין הפנימיה – הרי נהגו רובא דעלמא בחו"ל כפי המובא בשו"ת אגר"מ (או"ח ח"ד סי' קכה) "וכן אני נוהג שאני מדליק בחלון הנראה בחוץ להעוברים ושבים, וכן נהג אדוני אבי הגאון זצ"ל והרבה גדולי דורות שלפנינו מהיום שנעשה אי-אפשר להדליק בחוץ וכן הוא הנכון לדינא וכן איתא במ"ב (ס"ק לח) וכן יש לכתר"ה להתנהג", אמנם ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, שמעתי דבמקום דליכא סכנה, אי אפשר לומר – שמי שמדליק בחוץ נוהג שלא כדין – כי בפשטות נשאר התקנה של הדלקה בחוץ. ולכן מי שידליק כדינא דגמ' ודאי יצא – אולם הוסיף מרן ואמר, שמכיון שבחו"ל אין מדליקין בחוץ, א"כ יש להשיב לשואלים שלא ידליקו בחוץ (ויתכן שיש בזה משום יוהרה שמדליק בשינוי ממה שהדליקו מצוקי ארץ תושבי הגולה).
והנה כפי שכתבתם, במקומכם יש חשש לשריפות ח"ו, אף על פי כן אין להדליק בחדרי האוכל, אלא על המדליקין בחדרי לינתם להשגיח על נרותיהם שלא יגרמו לשריפות, וכמו שכבר כתב כן באג"מ הנ"ל, שחייבין להטיל גורל ביניהם מי ישמור היום ומי ישמור למחר. ובמקום שמדובר בבחורים צעירים שכבודו חושש שאי אפשר לסמוך על השומרים שלא יעזבו את משמרתם הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל שידליקו מנורה אחת, בחלון כמנהגם (או בכניסה לבנין הפנימיה אם מדליק מבחוץ), ובנרות אלו ישתתפו כל בני הישיבה, וודאי ימצא מפקח שישמור על מנורה אחת שלא תגרום לשריפה ח"ו. ואף שנחלקו הפוסקים אי מהני שיתוף לשני בעה"ב הדרים בחדר אחד, וכמובא בביאור הלכה (ריש סימן תרעז ד"ה עמו), הוא דוקא באופן שאין סמוכין על שולחן אחד וכל אחד אוכל משלו, אבל בבני ישיבה האוכלים ממטבח הישיבה, חשיב כאוכלים מעיסה אחת, ולכו"ע מהני השיתוף. ולכאורה יכולים ליתן במנורה שמן של הישיבה, דהוא נחשב כרכוש כל בני הישיבה, ומהני אף שלא נקנה במיוחד לצורך הדלקת נ"ח. (אולם יתכן וטוב יותר שיקנו שמן מכסף הישיבה עבור כל תלמידיה, או שיזכה את השמן המצוי במטבח הישיבה עבור כל התלמידים וממנו ידליקו את נרות החנוכה).
ובאמת אין צורך לשמור על הנרות עד שיכבו, אלא כעבור חצי שעה מצאת הכוכבים יכולים לכבות את הנרות ולילך, וכמבואר בשו"ע או"ח (סימן תרעב ס"א). וכתב שם במ"ב (סק"ו) שאם נתן בה שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה, אבל לכתחילה יתנו שאין מקצין את מותר השמן, וכמ"ש המ"ב שם סק"ז. [וראה בספר ארחות רבנו (ח"ג עמ' טו), שהביא דבתניא רבתי משמע קצת דהיום שאנשים מצויים מאוחר ברחוב יש פרסומי ניסא שידלקו יותר זמן. אך כתב ששמע מהגאון בעל קה"י זצוק"ל שכונתו שיש מצוה אם דולק יותר, אבל אין חיוב יותר משיעור חצי שעה שקבעו חז"ל].