או"ח א' סימן ק"כ
בענין כלי שיר בחתונות בירושלים
אודות שאלתך בבירור מנהג ירושלים בענין כלי שיר בחתונות.
א. הנה המנהג בעיה"ק ת"ו שאין מנגנין בכלי זמר בחתונות, וכמו שמובא בשו"ת שלמת חיים (ח"א סי' עז) בתשובת הגרי"ח זוננפלד שמנהג זה יסדו הגאון בעל אמרי-בינה, והמהרי"ל דיסקין זצלל"ה נתן טעם לתקנה, היות שחורבן ביהמ"ק בירושלים הוא לעינינו לכן יש למעט משמחת חתן וכלה, וציין לגזרת רב יצחק בר ביסנא למעט משמחת חתן וכלה באותה שנה שנח נפשיה דרב כמבואר בשבת (דף קי ע"א).
ומה שהי' קשה בעיניך – שמשמעות דברי המהרי"ל בהלכות עירובי חצרות שעיקר השמחה בכלי שיר ואף ציווה שלא לעשות חתונה במקום שגזר המושל שלא לנגן בכלי שיר. שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל שאין בדברים אלו כנגד מנהג ירושלים, שהואיל והמנהג שמשתמשים בכלי-תוף הרי ודאי שיש שמחה בכלי שיר, ומתקיימת השמחת חתן וכלה ככל דקדוקיה, והוסיף מרן (שליט"א) זצוק"ל דאפשר ללמוד גדרי כלי שיר מהא דשלהי סוטה – דגזרו על האירוס שהוא כלשון רש"י שם "דפנותיו עגולות כעין נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא קול צלול" – וודאי שבכלי תוף דידן יש יותר מכלי זה, עכת"ד מרן (שליט"א) זצוק"ל.
והמעיין בדברי המהרי"ל יראה דכן הם הדברים – וז"ל "וספר לנו מעשה שאירע לפני אשר מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה באותה שנה בשום כלי שיר ואירע להיות נישואין" וכו'. – הרי דגזרת המושל היתה שלא יהא בכלל שום כלי שיר, ואינו ענין למנהג ירושלים דמשתמשים בתוף.
ב. ובכלל הגזירה שלא להשתמש בכלי שיר שיש בו קולות של כמה וכמה כלי שיר כמו אורגן, ונהגו רק להשתמש בתוף, ואפילו בכמה תופים.
ג. תוקף המנהג חל גם בירושלים החדשה. אמנם מושב אורה קובע מקום לעצמו, ולכן בחתונות הנעשות באורה כותב מרן (שליט"א) זצוק"ל בכתובה "מושב אורה ליד ירושלים" – ולכן אפשר להקל שם להשתמש בכלי שיר לשמחת חתן וכלה ללא הגבלה.
וזאת למודעי, כי שמעתי כמ"פ ממרן (שליט"א) זצוק"ל שמנהג זה הוא רק בשמחת חתן וכלה ואין מנהג לאסור תזמורת בשום שמחה אחרת – הגם שבשו"ת חיים שאל (ח"א סי' כא) כתב החיד"א – שכבר נהגו מקדמת דנא בירושלים שלא לזמר בכלי שיר במינים ועוגב רק בתוף וכן בברית מילה, אבל כאמור אין המנהג כן.