או"ח א' סימן ס'
כתיבת ספרי נביאים וקריאת ההפטרה בהם
הנה נתעורר כת"ר לעורר את הציבור בבית מדרשו לקרוא ההפטרה מתוך נביא שנכתב על קלף, ומכיון שרבים אינם מודעים לדבר, ביקש לברר עד כמה חייבים להשתדל בדבר.
א. רבותינו המ"א והט"ז באו"ח (ריש סי' רפד) הביאו את דברי הלבוש שתמה על כך שאין קורין הפטרה מנביא הנכתב כדינו. וז"ל הלבוש, תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה, כי היה נ"ל שאין יוצאין בציבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשים הנדפסים כיון שאין נכתבים ככל הלכות ס"ת או מגילה, עכ"ל. (וע"ע בדבריו בהלכות תשעה באב לענין קריאת מגילת איכה).
וכתב הט"ז (ס"ק ב) דאשתמיטתי' מיניה הסוגיא בגיטין (דף ס ע"א) דהתירו לקרוא בספרא דאפטרתא (שכתבו בו רק את ההפטרות על קלף) משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך (ופרש"י משום שאין ביכולת הציבור לקנות נביאים שלימים). ולכן אין שום מניעה לקרוא את ההפטרה מחומשים הנדפסים בדפוס, דדפוס יש לו ממש דיני כתיבה. ומבואר בדבריו דההיתר לקרוא מחומשים הנדפסים מבוסס על שני דברים, דמשום עת לעשות לד' לא בעינן דיני ספר בכתיבת ההפטרה (כגון קלף ודיו ועוד) אלא כתיבה גרידא, ודפוס חשיב כתיבה (עי' שו"ת כתב סופר או"ח סי' נא). ולכן מותר לקרוא בחומשים הנדפסים. וכן דעת המג"א (בריש הסימן), אלא שלדעתו יש להעדיף לקרוא מנביא שלם הנדפס ולא מספרי דאפטרתא – דעד כאן לא התירו בזמן חז"ל לקרוא בספרא דאפטרתא משום עת לעשות לד' משום יוקר הנביאים, אבל היום שיש ספרים הנדפסים ודפוס הרי הוא ככתיבה צריך לכתוב נביאים שלמים דעדיפי מספרא דאפטרתא, אף על פי שנכתבו על נייר ובדיו שאינו כשר לס"ת דדין דיו כשר וקלף נאמר רק בס"ת אבל בנביאים לא בעינן דיו ומותר בכל מיני צבעונים. הרי דגם לדברי הט"ז וגם לדברי המג"א דפוס הרי הוא ככתיבה (ועי' במשנה ברורה סק"א). וכלשון הט"ז ביו"ד (ס"ס רעא) דמה לי שדוחק את העט על הנייר או הנייר על אותיות של עופרת אידי ואידי כתיבה היא עכ"ל. אלא דהנפ"מ למעשה בין המג"א לט"ז דלדעת המג"א צריך ספר שלם. ולדעת הט"ז מותר אף שאינו ספר שלם.
והנה בקובץ תשובות (ח"ג סי' מט) הביא מרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל, דהמהרש"ם בדעת תורה (סי' רפד) כתב בשם הרוקח (סי' רפ) דדפוס אינו חשיב ככתיבה, וז"ל הרוקח: "יש שחוקקין עץ אחד בחקיקה מצה או עוף אחת חקוק לסימן אע"ג דמשמע בפרק המביא גט תניינא וכתב ולא חקק – מה שנדחקות בדפוס אינה כתיבה דווקא לגבי גט אבל ביום טוב אסור לסמן בו". וכעין הדברים הללו השיב המהרש"ם בקונטרס באר בשדי (מכתב יג), לפייס דעתו של בעל השדי חמד דאין בשימוש האותיות ש-ד-י בשם הספר חשש שימוש בשמות הקדושים משום דהוי בדפוס ודפוס אינו כתיבה כמבואר ברוקח. והנה לכאורה יש מקום לעורר דהרי הרוקח לא דיבר על מכונת הדפוס שהוא נפטר כמה מאות שנים לפני המצאת הדפוס. וצ"ל שכוונתו על חותמת שודאי היתה בזמן הרוקח שאינה חשובה כתיבה אלא סוג חקיקה שע"י זה כתבו, וע"ז כתב הרוקח שאינו נחשב לכתיבה – ומכאן נלמד לדפוס. אלא שאח"כ הראוני בחוברת הציבי לך ציונים (שיצא לרגל חידוש ציון מרן המהרש"ם) שהמהרש"ם קיבל מכתב (בשנת תרע), שבו מעירים את תשומת ליבו לכך שספר הרוקח לרבינו אלעזר מגרמיזא, יצא לאור כמה מאות שנים לפני המצאת הדפוס. ושם כתוב שהמהרש"ם קיבל את הערתו והשיב לרב הנ"ל תשובה ובו הוא מודה לו על שהעיר לו על השגיאה.
והנה בתשובה הנ"ל העיר מרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל דיש לעיין, דאף אם נסבור כדעת המג"א והט"ז שדפוס חשיב ככתיבה, יש לדון במכונות דפוס כהיום – שנעשה הכל באופן אוטומטי ואין בזה כח גברא האם חשיב כתיבה, ויתירה מזו כאשר ההדפסה היא ע"י צילום ואופסט שבהם ליכא דחיקת הנייר על ידי האותיות, מי יאמר דחשיב הדפוס ככתיבה. וכבר נדפסה הערה זו בשיעורי מרן (שליט"א) זצוק"ל למס' גיטין (דף ס ע"א) שהדפוס של ימינו אין לזה דין כתב מהאי טעמא. וכשזכיתי לדון בדברים אלו לפני רבינו הוסיף מרן (שליט"א) זצוק"ל ע"פ הירושלמי גיטין (פ"ב ה"ג) שדורש, וכתב ולא חקק, וכתב לא מטיף כתב לא השופך, והרי אין בדפוס של ימינו יותר משפיכת הדיו דלא חשיב כתיבה. ומשום כך סובר מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל, כי בבית כנסת שעדיין לא זכו לכתוב נביאים, ישתמשו בתנ"ך ישן הנדפס בדפוס שדוחק הנייר על אותיות של עופרת – ולא בחומש הנדפס במכונות חשמליות בצילום ואופסט.
ב. וליישב מנהגם של קהילות רבות בישראל שקוראים מתוך ספרים הנדפסים. יש לציין מה שכתב בשו"ת כתב סופר (שם) שקריאת ההפטרה בזמנינו אינה אלא מנהג אפשר דכו"ע מודים שאפשר להקל בהלכות אלו. ובהערות למס' גיטין בשם מרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל מובא טעם, דאפשר דמה שיוצאים יד"ח הפטרה בקריאה בע"פ, משום דבימינו כבר בטלה הגזירה שמחמתה התקינו הפטרה במקום קריאת התורה בכ"א פסוקים ואינו אלא להמשיך המנהג ומהני בע"פ.
אולם יתכן ולפי זה באותם מקומות שקוראים בחומשים, כדאי שהכל יקראו ביחד, וכמ"ש בשו"ת חתם סופר (חלק או"ח סי' סח), ליישב כיצד קוראים ביחד את ההפטרות והרי ברמ"א מבואר דתרי קלי לא משתמעי. ושם בתוך דבריו כתב לבאר איך קוראים בחומשים והרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ, וכשקורא בספר שאינו מדוקדק הרי חשיב כקורא בע"פ. וע"ז כתב "נמצינו למדים דחומשין שלנו נהי דכתיבה דדפוס כתיבה מעלייתא היא לענין זה לדעת הט"ז והמג"א, מ"מ כל הקורא בהם אינו אלא כקורא בע"פ משום שאינם נכתבים בדקדוק חסרות ויתרות וצורת האותיות. ומשום כך נהגו שיהיו הכל קוראים ההפטרה עם העולה, הואיל ורק הקורא מן הכתוב יכול להוציא השומעים, אבל הקורא מתוך ספר שלא נכתב כדינו אינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתן, ולפיכך צריכים הכל לקרוא עם המפטיר", (ור"ע בשו"ת כתב סופר שם). ושמעתי בזה ממרן (שליט"א) זצוק"ל, שאכן במקום שאין קוראים בנביאים שנכתבו כדין, יש עדיפות למנהג זה שקוראים הכל את ההפטרה, או לקרוא בלחש עם הקורא, הואיל ועל כל אחד ואחד לקרוא ההפטרה, ואין יוצא יד"ח בקריאת העולה למפטיר. (ועיין בזה בביה"ל סי' רפד בה"ל ד"ה דתרי קלי, דבכה"ג המפטיר יקרא בקול רם והצבור יאמרו אחריו בלחש).
ג. והנה לדינא ודאי דבעינן לכתחילה לקרוא מתוך נביאים שכתובים כדין וכמו שכתב במשנה ברורה (ריש סי' רפד), הגם שהביא המנהג לקרות ההפטרה מתוך נביא הנדפס, הוסיף שלכתחילה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל ציבור נביאים שנכתבים בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה, משא"כ כשהוא על הנייר הנדפס, וכן הנהיג הגר"א בקהלתו, וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם עכ"ל. ושב והניף ידו הטהורה שם בשער הציון (סק"ד), שבודאי ציבור שהיכולת בידם יש להם לכתוב נביאים כדין, ובפרט בימינו שמפזרים הרבה כסף על תכשיטי בהכ"נ, וכוונתם לשם שמים כדי לקיים "זה א-לי ואנוהו", בודאי מצוה להתנאות בכתיבת נביאים הקדושים עכ"ד. והוסיף מרן (שליט"א) זצוק"ל בקובץ תשובות (ח"ג סי' מט) שאף שבעבר לא הקפידו על קריאה מנביאים, הרי הי' זה מדוחק השעה אולם בימינו שמפזרים הון רב על כל מיני קישוטים לבהכנ"ס משום זה א-לי ואנוהו (ואם כך כתב המשנ"ב בזמנו – קו"ח בזמנינו) בודאי מצוה להתנאות בכתיבת נביאים כדין, ועל מתפללי בית כנסת לדאוג לכתיבת נביאים כדין. מה עוד שיש סבורים שדפוס אינו ככתיבה כמבואר ברוקח ומכ"ש בדפוס דידן כמשנ"ת. ויתכן ובשעת הדחק אם אין בידם לקנות ספרי נביאים צריך להעדיף לקרא בספרא דאפטרתא דעד כאן לא כתב במג"א להעדיף חומשים הואיל והדפוס חשיב ככתיבה, אבל בנידון דידן דהדפוס בזמנינו אינו כתיבה וחשיב כע"פ, בודאי עדיף סיפרא דאפטרתא שהוא ככתיבה ומשום עת לעשות לה'. אבל ודאי צריך לעשות כל מאמץ ולקנות נביאים כשרים.
ד. והנה נשאלה שאלה אודות מנין שגמרו קריאת התורה ואין בידם נביאים אם צריכים להמתין לקריאת ההפטרה עד שיביאו נביא שנכתב כדין, או משום טירחא דציבורא יקראו בתנ"ך המודפס. ומצאנו להגאון בעל שו"ת זכר יהוסף בספרו (סימן לו), שכתב דבכה"ג לא ימתינו לנביאים הנכתבים כדין, ועיקר טעמו משום טירחא דציבורא אולם שמעתי ממרן (שליט"א) זצוק"ל שלא כימים הראשונים הימים הללו כי במקומות שקבלו על עצמם לקרוא בנביא שנכתב כדין, ודאי הציבור מוחל להמתין עד שיביאו נביא ממקום אחר כדי שלא יכנסו לספק ברכה לבטלה, אך כמובן שיזהרו לא לעבור על איסור טלטול מרשות לרשות. שו"ר שכן פסק הגרי"ח זוננפלד זצ"ל בשו"ת שלמת חיים (ח"א סימן סד), ועיקר טעמו משום דהציבור מוחל על כבודו. ומה שכתב בספר שו"ת זכר יהוסף ביאר מרן (שליט"א) זצוק"ל דזה דווקא במקומו שרוב הציבור לא נהג בזה ולא היו רגילים לקרוא בנביאים אלא אחד מעיר ושנים ממדינה, ומשום כך חשש לטירחא דציבורא, אבל במקומות כמו בקהילות אשכנז – פרושים בארה"ק הנוהגים לקרוא בנביא ושכיח שם נביאים, ודאי יש להם להמתין עד שיביאו נביא ממנין אחר. שהרי למנהגם דומה הדבר לציבור שיש להם ס"ת אחד שגוללים אותו כשצריך לקרוא בשני ענינים, וכמבואר באו"ח (סי' קמד), ולא חיישינן לטירחא, כי ודאי הציבור מוחל.
תבנא לדינא:
א. ראוי לבית כנסת לכתוב נביאים כדין, כדי לצאת בהם ידי חובת קריאת ההפטרה.
ב. הגם שהט"ז והמ"א ישבו המנהג שדפוס נחשב כתיבה – הרי דפוס דידן אינו חשיב כתיבה.
ג. בשעת הדחק עדיף ספרא דאפטרתא ע"פ ספרים שנדפסו בבתי דפוס דידן.
ד. ביהכנ"ס שרגילים לקרוא בנביא ואירע שלא הי' לפניהם נביאים, צריכים להמתין שיביאו נביא ממקום אחר ולא לקרוא ההפטרה מחומש, ואין חשש טירחא דציבורא.
ה. ביהכנ"ס שאין בו נביאים שנכתבו כדין – ראוי לקרוא ההפטרה מתנ"ך שנדפס בדפוס עופרת, ולא באופסט.
ו. ביהכנ"ס שאין בו נביאים רצוי שכאו"א יקרא ההפטרה בעצמו ולא יסמוך לצאת יד"ח בקריאת הבעל קורא.