הבא: סימן קנ"א כתיבת שם העיר "תל אביב" בכתובה <<

אבן העזר סימן ק"נ

נוסח כתיבת "ירושלים" בכתובה ובגט

אודות מה ששאלת כיצד הורה מרן הגרי"ש אלישיב לכתוב שם העיר "ירושלים" בכתובה האם ב"י" אחרי ה"ל" (ירושלים) או מבלעדי "י" (ירושלם).

א. האחרונים דנו אודות צורת כתיבת שם העיר ירושלים בגט. ובמושכל ראשון נראה שיש לכתוב "ירושלם" שהרי כמעט בכל המקומות שנזכרת ירושלים בכ"ד ספרים (יותר משש מאות פעם), כתובה היא מבלי "י", ורק במספר פסוקים נכתב עם "י" כמו במגילת אסתר (פרק ב פסוק ו) "אשר הגלה מירושלים", ועפ"י מה שמצאנו בדברי רבותינו הראשונים זהו שמה של ירושלים וכמו שביארו רבותינו בתוספות תענית (טז, ע"א) דאברהם קרא "יראה", ומאידך מלכי צדק מלך "שלם" והשם מורכב מ"יראה" ו"שלם" – והכתיבה נגזרת מן השם כמו שכתבו התוספות (שם) "לכך אין אנו נותנין יו"ד בירושלים בין למ"ד למ"ם על שם שלם".

ועוד מצאנו ברבותינו שכתבו טעם נוסף לכך שהשם הוא ירושלם (בלא "י") כי "בזמן השלמות" שם העיר שלם עם "י", וכמ"ש הצל"ח בברכות (נח ע"א ד"ה במתניתא) "והנצח זו ירושלים כי עתה ירושלים חסר "י" עד שיהיה השם שלם והכסא שלם אז יהי' ירושלים מלא יו"ד, וכל זה אי אפשר כי אם כאשר יוכרת זרעו של עמלק". וכבר קדמו להצל"ח הרבינו בחיי (במדבר יט, יג) "ופסוק מלא מצינו ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, וזהו סוד הלשון בשם הירושלים המורה על שנים כלשון עינים, אזנים וכיוצא בהם ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה, היא ה"א אחרונה שבשם ולכך תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות". (ועיין תענית דף ה ע"א ומי איכא ירושלים למעלה). והביא דברי הרבינו בחיי בשו"ת הר צבי (אהע"ז ב סי' קכז).

הרי דלדעת הרבינו בחיי בחמשה פסוקים בהם כתובה ירושלים עם "י" הכוונה היא לרמוז כי בזמן השלמות תתווסף "י" לשם ירושלם.

מכל מקום עולה משני הסברים אלו שכתיבת ירושלים בלא "י" הינה בדווקא – או שזה שמה המדויק, או שמכיון שטרם הגיעה עת השלמות הרי אין שמה שלם ולכן היא צריכה להכתב בלא "י" כלשון המקרא. ואם כן במושכל ראשון, כך היה צריך לקרוא שם העיר וכן לכותבה בשטרות ובגיטין. אולם מאידך גיסא הרי הכל יודעים כי שם העיר מבוטא ירושלים עם האות "י" בין הלמ"ד לאות "מ" וכך גם בקריאה ובתפילה – ואם כותבים בלא "י" הרי נשמע כאילו נקוד "צירה" מתחת ל"ל", והרי בגט אנו צריכים לכתוב שם המקום כפי שהוא נכתב ונקרא והשם הוא ירושלים (כשהוא נקוד בפתח תחת ה"ל" ובחיריק תחת ה"י"). ויתירה מזו מצאנו לחתם סופר (ח"ו סי' מא) שתמה על מה שהראשונים כתבו שמות של מקומות, "הלא כל מסדר גט יראה לעינים במקומו ושעתו מה שם יקראו לעירו", ואם כן ירושלים נכתבת ונקראת עם "י". ולפ"ז מובנים בפשטות דברי הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות בספרו טיב גיטין (בסוף הספר בשמות ערים ונהרות, סקט"ז ור"ע בסוף ליקוטי שמות ועירות סקל"ו) דיש לכתוב ירושלים עם "י".

ב. אולם המנהג אינו כן ובנוסחאות ושטרות גיטין שנכתבו בירושלים משנים הרבה אנו רואים שכתבו השם ירושלים בלא "י" וכמו שהעתיק בספר גט פשוט למהר"ם בן חביב (סי' קכו אות לה) "במתא ירושלם" ובהמשך "העומדת היום בירושלם", ואל ילחשך האומר דאפשר דאז היו כותבים (ומבטאים) שם העיר כ"ירושלם" דלא היא, כי גם אז היה רגילות השם "ירושלים" עם "י" וכמו שאנו מוצאים בספר הנזכר לעיל (גט פשוט) במקומות אחרים (כשאינו מעתיק נוסח גט) שמצויין השם "ירושלים" עם "י". לדוגמא, כאשר הוא דן בשאלה של מה לכתוב בגט את השם ירושלים או ציון (סי' קכח אות כו) הרי שם נכתב ירושלים עם "י" . ואמנם בספר טיב גיטין (שכאמור סבר כי יש לכתוב "ירושלים" אף בגט) ביקש במקום אחד להעיר שאולי הכיתוב בטופס הגט בספר גט פשוט הוא טעות דפוס שהרי בשאר מקומות כתב ירושלים עם "י" אבל גם הוא כותב שצריך לומר שמהר"ם בן חביב הקפיד לכתוב שלש פעמים ורק בנוסח הגט בלא "י" (אף שבמקומות אחרים בספר כתב עם "י") – הרי שלא מסתבר שזו טעות דפוס, וברור הוא שרק בנוסח הגט כתבו בלא "י".

וכן אנו מוצאים בנוסחאות גט והרשאות שנכתבו בספר פרי האדמה (שהינו מאוחר בכמה עשרות שנים מבעל הגט פשוט) דבכל פעם דכותב נוסח גט או הרשאה כתוב ירושלם בלא "י" – "במתא ירושלם" (פרי האדמה ח"א הל' גירושין דף פד, וח"ג פ"ד הי"א מהל' גירושין, ונוסח הרשאה ממומר דף מ, ושם בח"ד בהמשך אה"ע דף לב).

וכבר הביא אחד מן הכותבים בשומר ציון הנאמן (שהוא כתב עת שיסדו הערוך לנר, במחברת ד-ה עמוד רצג) שבספר הלכות קטנות (קונטרס לגיטין, ולפעמים נקרא הלכות קטנות ח"ג, בסימן סט) בנוסח גט שחרור כתב "ירושלם"" בלא "י". (אמנם בעוניי ראיתי כי הוא כותב כן (בלא "י") במקומות הרבה ואם כן אפשר דכך היה כותב תמיד).

ג. מכל מקום המנהג לכתוב גיטין בירושלים בלא "י" אלא שהאחרונים חתרו למצוא לזה טעם, שהרי אנו כותבים וקורים ירושלים עם "י". וראיתי בשו"ת היכל יצחק (אהע"ז ב סימן נז) להגריא"ה הרצוג זצ"ל שכתב דהגם שאינו מוצא טעם בדבר אולם אחרי שכך כתבו בעיה"ק ירושלים יש לדבוק בנוסח כתיבה זה. ובשו"ת הר צבי (אה"ע ח"ב סי' קכט) ביקש הגרצ"פ פרנק זצ"ל להסביר טעם הדבר כי בגט אזלינן בתר לשון תרגום (ותמך יתידותיו בדברי המבי"ט ח"א סי' רטו ע"ש לעומת דברי שו"ת הבית יוסף דיני גיטין סי' א) ולכן כותבים ירושלם. ואף כתב אודות סידור גט על ידי הגאון רבי שמואל סלנט שהיה קורא הגט ולא ביטא הפתח מתחת "ל" אלא הלמד בצירי. אך ודאי שיש להעיר בזה שהרי אין נוהגין כן ואף שכותבים ירושלם הרי בדיבור ובקריאת הגט נקרא ירושלים.

עכ"פ גם אם טעמי הדבר לא זכינו להבינם הרי מנהגם של ישראל תורה וכותבים השם "ירושלם" בלא "י" בגיטין הנעשים בעיה"ק.

ד. ומעתה נפן לברר דין הכתובה. לכאורה מכיון שנוהגים כמ"ש בנחלת שבעה (סי' יב סעיף טז) "דיש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט כדי שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו וכו'. יהא נלמד מספר כתובה" היה צריך גם בכתובה לכתוב "ירושלם" בלא "י".

ורבינו לא ס"ל הכי, ואזכרה שבכל השנים שזכיתי לישב ולמלא השטר כתובה במחיצתו והיה מורה ומפרט כיצד לכתוב (בפרט השמות) ועינו צופיה על השטר – כתבנו ירושלים עם "י", ואם איני טועה אף שאלתי באחת הפעמים הראשונות והשיב לכתוב כן. (כמדומני שאם הביאו לו כתובה שכתבו בלא "י" לא היה מצריך לתקן אבל ודאי לא הקפיד שיהיה כתוב בלא "י"). ונדמה לי טעם הדבר כמו שביארנו במקום אחר, שעיקר ההקפדה בכתובה היא שתהא ברורה ומבוררת, ודינה כדיני השטרות (וכמו שכתב שם המשפחה אף שאין כותבים בגט. וראה עוד מה שכתבנו אודות כתיבת שמות בכתובה). ומשום כך כאשר הרגילות שאנו כותבים ומבטאים השם ירושלים עם "י" וכך הוא נכתב בכל שטרות של מקח וממכר שנעשים בעיה"ק, כן הוא הדין בשטר כתובה.

יוסף י. אפרתי