הבא: סימן קנ"ז בדבר כתובה שהעד טעה בחתימת שמו <<

אבן העזר סימן קנ"ו

בדבר המנהג שמקבלים קנין מהחתן מבעוד יום כשנתאחרה החופה

א. הנה רבים שואלים לברר דעת מרן רבינו זצוק"ל, אודות חופה שנועדה להתקיים קודם שקיעת החמה, ובשטר הכתובה שהכינו כתבו תאריך היום, ולא עלתה בידם והחופה התאחרה לביה"ש או אפילו לאחר צאת הכוכבים, מה היה מנהגו של מרן רבינו זצוק"ל בזה.

א. הלכה פסוקה (גיטין יז ע"א ובשו"ע חו"מ סי' מג סז) דשטרי חוב המוקדמים פסולים שלא יהא טורף בהם מלקוחות שלא כדין, ולפיכך קנסו אותו חכמים שלא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין, שלא יטרוף מזמן שהקדימו בשטר, והרמ"א הביא די"א שפסול לגמרי (ע"ש בנו"כ). ולכן שטר חוב שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול שהרי הוא שטר חוב המוקדם. וא"כ המקדים תאריך בשטר כתובה הרי זה שטר מוקדם ופסול. אמנם במקרה והחופה היתה ביום (וכמו שמבואר ברש"י ראה להלן) אלא שנחתמה הכתובה בלילה, נחלקו רב ושמואל (בהמשך הסוגיה שם יח ע"א) אם כתובה דמיא למעשה בית דין, דלדעת שמואל כתובה הוי מעשה בית דין וכדכתב רש"י "דתנאי בי"ד היא" וכמו ד"מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה", דבמעשה ב"ד אין הקדמה, וכדכתב רש"י "דחיוביה משום פסק דין הוא ואע"ג דלא אחתים". ונחלקו הראשונים בדעת שמואל אם דין הכתובה כמעשה ב"ד להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה הוא רק על עיקר כתובה או דילמא אף על התוספת, ומהתוספות (בסוגיא) משמע שנסתפקו בזה, שכתבו שאין לכתוב כתובה בע"ש ולחתום במוצ"ש משום דהתוספת אפשר דלית ליה קלא, ובר"ן שם כתב, דאפשר שאף לתוספת יש קלא. (וראה בית שמואל סי' סו סק"ז). ואילו לדעת רב אם היו עסוקים באותו ענין אפשר לחתום בלילה גם כשנכתב ביום וכדמצינו בכל השטרות (שו"ע חו"מ סי' מג סט"ז ואילך). ולהלכה נחלקו הראשונים, דלדעת התוספות ודעימיה הלכה כשמואל, וכן כתב הש"ך (חו"מ שם סקל"ד) בשם הרשב"א, אולם הרבה ראשונים (ראה רדב"ז ח"ד סי' קעד דכתב דכן דעת רוב הראשונים) ס"ל דהלכה כרב, וכן נראה שפסק השו"ע שלא הביא הלכה זו בהלכות כתובות ורק כתב דשטר הנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ולא חילק בין שטר לכתובה.

וטעם שמואל שכתובה חשיבא מעשה בית דין עוד בטרם חתמו על השטר כתב רש"י (גיטין יח ע"א ד"ה אף) דהוא משום ד"משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא, חייל שעבודה ואע"ג דלא אחתים", ועיין בנחלת שבעה (סי' יג סוף סעיף ח) שביאר (בדעת התוספות) דטעם הדבר דחופה הנעשית בפני רבים אית לה קלא כמו שטר ולכן חשיבא כמעשה בית דין. ומה שכתבו שהחופה היתה ביום כמ"ש רש"י, עי' רבינו ירוחם (מישרים נ"ג ח"ג), דלדעתו אף שלא היתה החופה ביום חשיב מעשה בית דין וכמ"ש "ודאי מיירי שלא כנסה אותו יום ואפילו הכי אמר שמואל דכשרה" וע"ע רמ"ע מפאנו (סי' סה).

ומכאן, דכתובה שנכתבה בתאריך של היום – ביום, ונחתמה בלילה, ובפרט אם מעשה החופה היה אחרי השקיעה (אפילו אם הקידושין היו קודם השקיעה) הרי לרב וודאי הוי שטר מוקדם, ואף לשמואל (אליבא דרש"י) הוי שטר מוקדם.

ב. והנה רבים נוהגים – בנידון דידן שהתאחרה החופה וכתוב בכתובה תאריך של היום, שמקבלים קנין ביום וכדקי"ל להלכה דכל שראו עדים את הקנין יכולים לחתום על תאריך הקנין וכמש"כ בשו"ע (חו"מ סי' מג סעיף יז) ד"נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, בד"א כשאין עסוקים באותו ענין וכו' ודוקא שלא לקח מיד בקנין אבל לקח מיד בקנין אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה כשר", וכמו"כ לענין כתובה כאשר רואים שהשקיעה מתקרבת יקבלו קנין מהחתן לפני עדים ויתחייב על כל מה שכתוב בכתובה ואז יוכלו העדים לחתום אחרי השקיעה, וכדכתב הב"ש (אהע"ז סי' סו סק"ז) "והיכא דקנו מיניה ליכא למיחש למידי". אולם יש מרבותינו דס"ל דלא אריך למיעבד הכי, ויש דס"ל דאינו מועיל כלל ועיקר.

לדעת מרן הגר"מ פיינשטין זצוק"ל אין הקנין מועיל וכל שהחופה היתה בלילה הרי הכתובה הינה שטר מוקדם, וכמ"ש בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"ד סי' ק ס"ק ה) דכתיבת שטר כתובה יום קודם לאירוסין ולחופה אף שקיבל קנין אינו מועיל ד"קודם אירוסין לא שייך חיוב כתובה ולא היו אומרין בזה עדיו בחתומיו זכין לו, וגם לא היה מועיל קנין". ותמך יתידותיו בדברי התוספות ב"מ (דף יז ע"ב ד"ה מן האירוסין) וביאר הוכחתו בדברות משה (ב"מ ח"א סי' כ הערה נג), ושב וכפל דבריו (שו"ת אגר"מ או"ח ח"ה סי' ט ס"ק ב) "דלא שייך חיוב לאשה פנויה" ורק בזמנם שהאירוסין היו לפני הנישואין, ולכו"ע אפשר לכתוב כתובה מהאירוסין – לכן כתובה שנכתבה קודם הנישואין ביום ונחתמה בלילה כל שעסוקין באותו ענין כשר, אבל בזמנינו אם יכתבו ביום, גם אם יקבלו קנין ויחתמו ביום, והחופה – שבזמנינו יש בה גם אירוסין וגם נישואין – תהא בלילה, הרי "פשוט לע"ד כדכתבתי שהכתובה הינה שטר מוקדם וצריכין לכתוב כתובה אחרת". (יעויין בדבריו מ"ש אודות דברי הריב"ש סי' צז שהביאום החלקת מחוקק והבית שמואל סי' נה, אודות כתובת משודכת שכנסה דפשט דבריהם דקנו מיניה מיום הכתיבה ואכמ"ל).

ג. אמנם לדעת מרן רבינו זצוק"ל אכן כל שקיבל קנין אפילו לפני יום החופה – הרי הוא מחייב עצמו בחיוב הכתובה, וככל שטר, אלא שוודאי שאין בחיוב כתובה זה יותר מאשר היה שטר כתובה מן האירוסין – ובזה הרי פסק הר"מ (בפ"י הי"א מאישות) שבכתובה מן האירוסין אינה גובה ממשועבדים ואין לה כלל תוספת, (ועיין מה שתמה הרא"ש בכתובות פ"ד סי' ד ע"ד הרמב"ם והאריכו בזה האחרונים ואכמ"ל). וא"כ תינח בכל כתובה מן האירוסין שגובין אותה מזמן הנישואין ליכא למיחש שתגבה ממשועבדים שלא כדין משום שניכר מתוך השטר שזה כתובת אירוסין, אבל בנידו"ד דקודם שכונסה הרי כאמור התחיבותו איננה יותר מכתובת אירוסין שאינה גובה ממשעבדי ומכיון שאין הדבר מוכח מתוך השטר, שהרי כותבין שטר כתובה רגיל שכתוב על התאריך היום הקודם בגלל הקנין, א"כ יש לפסול שטר כתובה זה ככל שטרי חוב המוקדמין משום דיש לחוש שתגבה ממשועבדים מזמן הכתוב בשטר שלא כדין. וראה קובץ תשובות (ח"ג סי' קצז) שביאר מרן רבינו יסוד זה, ואף השיב לדברי השאילת שלום (ח"ב סי' עא) שעורר על כך. הרי דס"ל למרן דאין כדאי לעשות כן משום שיבואו לגבות ממשועבדים שלא כדין.

והנה במקום אחר, כתב מרן רבינו טעם נוסף שאין כדאי לעשות כן, ונקדים לדברי מרן רבינו – יסוד הדברים. איתא בכתובות (דף פב ע"ב) דשמעון בן שטח תיקן ש"כל נכסיו אחראין לכתובה", וכתב הרמב"ן (שם דף נא ע"ב) דשמעון בן שטח תיקן שיהיה כותב לה כן ואם לא כתב הרי זה כשאר שטרות דלר' יהודה אחריות טעות סופר ולר"מ לא. והתוס' רי"ד (שם דף פב) כתב שר"ש בן שטח הוה תנאי ב"ד וגם כשלא כתב כן בכתובה גובה מכל נכסיו.

ובזה הננו להעתיק הדברים של מרן רבינו זצוק"ל כפי הרשום אצלי: "המנהג שמקבלים קנין מהחתן מבעוד יום אם נתאחרה החופה, והתאריך בכתובה הוא מוקדם, לכאורה לדעת הרמב"ם א"א לגבות כתובת אירוסין מהמשועבדים א"כ גם בכה"ג לפני הנישואין אין אפשרות לגבות מהמשועבדים, נמצא דהתאריך בכתובה ששמה כתוב כל נכסיו אחראין לפרוע יהיה הכונה מנכסים בני חורין והוה דינו כשטר כתובת אירוסין, כיון שהכתובה נכתבה לנשואה הוה ליה להרמב"ם מוקדם. ולדעת הרמב"ם (ריש פרק כג מהלכות מלוה ובחו"מ סי' יג סעי' ז) דבשטר מוקדם לא מגבינן ליה ממשעבדי גם מהזמן הנכון, אבל מבני חרי כן גובין. ולפ"ז לדעת הרמב"ן בכתובות (דף נא) דתקנת שמעון בן שטח שכל נכסיו ערבין אין דינו של תנאי כתובה אלא לכתחילה על הבעל להתחייב לפרוע כתובתה מכל הנכסים, אבל אם כתב במפורש שלא מתחייב לפרוע מכל נכסיו אין בזה חסרון בתנאי הכתובה, נמצא שהכתובה כשירה מיהא להיות גובה מבני חורין. רק לפי התוס' רי"ד שם דתקנת ר"ש בן שטח הוא תנאי מתנאי הכתובה ואם לא כתב ממילא מתחייב אם כן בכה"ג הרי חסר בכתובה, שזמנו מוקדם מהנישואין רק קבלו ע"י קנין בזמן ומ"מ ממשעבדי לא גבי". עד כאן דברי רבינו.

נמצינו למדים דלדעת מרן רבינו זצוק"ל יש שני חסרונות בקבלת קנין ביום שלפני החופה, הראשון דלדעת הרמב"ם יגבו בשטר כתובה זה ממשועבדים שלא כדין, והשני דהואיל ולפי הרמב"ם הגם שכתבו כל נכסי אחראין אי אפשר לגבות ממשועבדים שהרי זה שטר מוקדם, א"כ לדעת התוס' רי"ד חסר בתנאי כתובה שהרי אי אפשר לגבות ממשעובדים, ולאחר תקנת שמעון בן שטח גביה ממשועבדים הינה תנאי כתובה.

ד. וכמו"כ דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאין ראוי לקבל קנין ביום אפילו אם עסוקים באותו ענין עד הלילה, ומטעם אחר וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סי' קג סקי"ח) "ונמצא שאם הקידושין רק בלילה אף שבנוגע לממון של הכתובה זה טוב, אבל העדים הרי חתמו על שקר שנתקדשה ביום א' ולא נתקדשה ביום ב', ואם ח"ו יבואו עדים לאחר זמן שנתקדשה ביום א' לאיש אחר יתכן שהיא ודאי אשתו של פלוני, וא"כ הרי ודאי אסור לעשות כן ולחתום על שקר".

ה. העולה מן הדברים דלדעת האגר"מ הכתובה פסולה, ולדעת המנחת שלמה אין לעשות כן מטעם שקר, ולדעת מרן רבינו אין לעשות כן מחמת שיטת הרמב"ם בכתובת אירוסין וכמשנ"ת.

ומנהגו של רבינו למעשה היה שלכתחילה כאשר נתאחרה החופה – היה כותב את התאריך של יום המחרת – והיתה ההתחייבות מיום הכתוב בשטר כתובה, (רק כמדומני שראוי בכה"ג להזהר שיהא היחוד אחרי צאת הכוכבים – שאל"כ יתכן שזה יחוד בלא כתובה).

אמנם כאשר בדיעבד לא יכלו לעשות כן – הרי היה מורה דסגי אם מקבלים קנין ביום שאע"פ שאליבא דהרמב"ם אין הדבר פשוט – הרי עפ"י מה שכתב השאילת שלום דאינו דומה לכתובת אירוסין דהרי כתב ע"מ לכונסה ולא להמתין ובכה"ג משעבד נפשו שתוכל לגבות גם ממשועבדים.