הבא: סימן י"ח בענין שידוך בחשש חולי במשפחה <<
אבן העזר סימן י"ז
בדבר נישואי קרובים של שני בשלישי
נשאל רבינו מאחת שהציעו לה שידוך – בחור שהוא קרוב אליה שני בשלישי, כלומר בן דוד של אביה, האם יש להמנע משידוך כזה. והוסיפה שבעבר הציעו שידוך זה ופנתה לאחד ומיוחד מגדולי הדור שליט"א ואמר שכדאי להמנע, וכעת חוזרת ושואלת הואיל והשידוך הוצע לה שוב ונראה מתאים יותר מהצעות אחרות. עוד כתבה במכתבה שבמשפחתה רווחת שמועה שהם מצאצאי רבי יהודה החסיד. והנני מעתיק מה שרשמתי בזמנו.
"שאלתי למרן שליט"א, ובעיקר אמר שאם זה השידוך המועדף ואין שידוך כמותו, היה אפשר, אך מכיון שמדובר [עפ"י השמועה] בצאצאי ר"י החסיד אמר שישובו ויוועצו באותו גדול שליט"א".
נדמה דביאור הדברים כך הוא. בנידו"ד של נישואי שני בשלישי אין הוראה מפורשת בצוואת ר"י החסיד, אלא דציוה שם (אות כה) דלא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו. וכבר הקשו עליו האחרונים מדברי הגמ' (יבמות דף סב ע"ב) דהנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. וכתב בזה הגאב"ד דלובלין בשו"ת אבן הראשה (סי' לא) דהטעם דציוה ר"י החסיד כך הוא משום "מה שנתברר בנסיון לגדולי הרופאים כי מרבית הנולדים חרשים אלמים הם כשהאב והאם הם שארי בשר כמו מנישואי בת אחיו ובת אחותו וכדו', וכל שהאיש והאשה קרובים יותר זה לזה במשפחתם ירבה מספר הנולדים מהם חרשים אלמים וידועי חולי העורון וגירוי העצבים וכדו'", וע"כ בזמן חז"ל שנתכוונו לשם מצוה הרי שומר מצוה לא ידע רע, אבל כשראה ר"י החסיד שמתכונים לשם נוי וכדו' עמד וצוה ואסר בזה משום הסכנה. ולפ"ז כפי שכ' הרב מלובלין יש לחוש לכל הקרובים ובכללם נדו"ד דשני בשלישי.
אמנם החיד"א (בהג' ברית עולם לס"ח סי' תעז) כתב דר"י החסיד אסר בזה משום עין הרע, ולפ"ז אין לדמות את שאר קרובים לבת אחותו ובת אחיו דיתכן דרק בהם שייך הענין של עין הרע. עי"ש שישב גם לפ"ז את הקושי' מהגמ' ביבמות דלענין עין הרע יתכן דנשתנו הזמנים כמו לענין "זוגות" דאסרינן בגמ' משום סכנה. וראה מש"כ בשו"ת יוסף אומץ (סי' לז). וראה עוד אגר"מ (אה"ע ח"ד סי' פט).
ולפ"ז מובן מה שהשיב רבינו זצוק"ל דכשההצעה נראית מועדפת ניתן להשתדך, דעל קירבה כזו אין צוואה מפורשת מר"י החסיד, ואמנם לדברי האבן הראשה יתכן דיש לחוש, אבל לדברי החיד"א לכאו' אין לחוש. וכשהוסיפו שעפ"י השמועה הינם מצאצאי ר"י החסיד הורה לשוב ולהוועץ באותו אדם גדול שליט"א דכידוע רבים סוברים שהצוואה לא נאמרה אלא לצאצאיו, ובנוב"י (אה"ע סי' עט) הוכיח כן מנדו"ד דאסר ר"י החסיד לישא בת אחותו כנגד דינא דגמ', וכבר הבאנו דגם רבינו סבר דבצאצאי ר"י החסיד יש לחוש טפי.