שביעית סימן ע"ג

הבא: סימן ע"ד בענין שליחות ו"תקנות החנות" בשמיטה <<

שביעית סימן ע"ג

אופן אספקת תוצרת חקלאית בשנת השמיטה

לבקשתך אכתוב לך בזאת את האופנים המותרים לאספקת פירות וירקות בשנה השביעית.

א. הדרך המועדפת ביותר היא לכאו' פירות המיובאים מחו"ל, שבפירות אלו מותר לסחור וכדומה ככל פירות השנה הששית. אמנם כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות שמו"י ה"ה), "פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרים במידה או במשקל או במנין, אלא כפירות הארץ אכסרה, ואם היו ניכרין שהם מחוצה לארץ מותר", עכ"ל. ומקור דבריו מדברי התוספתא (פ"ד דשביעית הי"א), והירושלמי (פ"ח דשביעית ה"ג). ומבואר דאף בפירות חו"ל גזרו חז"ל שלא יסחרו בהם כרגיל דלא ליתי לאיחלופי בפירות ארץ ישראל. אמנם באופן שניכר שהם פירות חו"ל לא גזרו חכמים, דבכה"ג לא מיחלף בפירות א"י. ובחזו"א (שביעית סימן יד סקי"ב), כתב דאף אם ההיכר הוא רק למי "שבקי ורגיל בהו" ורוב הקונים אינם מבחינים בכך אעפ"כ יהא מותר למכור באופן רגיל. אמנם נסתפק שם האם חז"ל החמירו בפירות חו"ל שאין ניכרים – בכל דיני שביעית (כמו סחורה והפסד), ולמסקנת דבריו כתב דדוקא מכירה במידה ומשקל אסורה בהם, אבל שאר דיני שביעית אין נוהג בהם. עוד כתב שם דבמקומות שרוב הפירות המצויים שם הינם משל חוץ לארץ מותר לסחור בהם כרגיל, דחכמים גזרו על המועט שלא יוחלף ברוב, אך לא גזרו על הרוב דלמא אתי לאחלופי במועט. ועוד כתב שם דבירקות יתכן שאין כלל גזירה, דלא שייך בהו לגמרי משום ספיחין, וספיחי ד' שדות אינם מצויין אם לא שמצויין ירקות נכרים "אפשר דאתא לאחלופי". (ויש להעיר מדוע לא ניחוש שיוחלפו בירקות שנזרעו בשישית ונלקטו בשביעית, שאינם אסורים משום ספיחין לפי' הר"ש, אך קדו"ש ואיסור סחורה נוהגת בהן). ולפ"ז יש לעיין טובא היאך מותר לסחור כרגיל בפירות המובאים מחו"ל, דהא הם מיעוט גמור לעומת כל התוצרת המקומית. ואם אמנם בירקות נסתפק החזו"א, עדיין נותרה השאלה אודות פירות העץ.

אכן שמעתי מפי מרן הגריש"א זצוק"ל דמסתבר שאם אותם הפירות שמחוץ לארץ ניכרים ע"י אריזתם השונה והמיוחדת, נמי אפשר להקל לסחור בהם כרגיל. אמנם נסתפק מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל באופן שמשגיח הכשרות מסמן את אותם פירות ע"י שלט שהם מפירות חו"ל ורק מכח רישום זה של המשגיח ניכרים הם לקונים, אם סגי בכה"ג להקל ולומר שלא גזרו חז"ל על איסור סחורה בהן. וע"ע דרך אמונה שביעית (פ"ו ה"ה) למרן הגר"ח שליט"א בביהה"ל ד"ה ואם, שהתיר אף שהוציא מהאריזה ע"ש.

וכבר הקשה בספר שבת הארץ (פרק ו הלכה ה) להנוהגים כדעת הב"י שאין קדושה בפירות נכרים, היאך נמכרים במידה ובמשקל ולא חיישינן בהן דאתי לאיחלופי, ומאי שנא מפירות חוץ לארץ שגזרו בהם חז"ל על איסור סחורה. ותי' דאין לחוש בזה  כיון שרוב הפירות שבשוק אין בהם קדושת שביעית (דלדעתו הואיל ועשו את ההיתר מכירה פקעה קדו"ש בכל התוצרת שמשדות אלו), וממילא אין לחשוש למיעוטא. אמנם לפי מה שהורו גדולי הדור שאין לסמוך על היתר המכירה כלל, אם כן ודאי כיום רוב התוצרת שבשווקים הינה קדושה בקדו"ש, ופירות חו"ל הינם מיעוט לעומתם, ואם כן צ"ע במה שסוחרים בפירות נכרי במידה ובמנין ולא חוששים לדברי התוספתא. ואפשר ליישב הנוהג בכמה טעמים.

א. הואיל ויש ציון על התוצרת (וכמו שהובא לעיל שיתכן וסגי אף בציון בשלט שבחנות).

ב. יתכן לומר דבירקות קיל טפי כמ"ש לעיל דכל שהירקות בשוק בחזקת איסור ספיחין הם, לא גזרו עליהם דילמא אתי לאיחלופי אולם בפירות האילן יש לעיין.

ג. אולי אפשר לומר דלדעות הסוברות שאין בפירות נכרי קדושת שביעית, קיל דינם בהא מפירות חו"ל, דהגזירה היתה רק בפירות חו"ל דמחמת שלא היה שכיח אתו לאחלופי, ובפירות נכרי דידעו הכל – לשיטה זו – שאין בהם קדושת שביעית לא גזרו.

ויש לעיין איך מחשבים רוב השוק, ואולי אם באותה עיר או באותו אזור רוב החנויות הם מפירות נכרי חשיב כרוב השוק, ולדיעה שאין בזה קדושה, מותר למכור במידה ובמנין ובכה"ג אף פירות חו"ל ימכרו כרגיל, דרוב הוא נכרי ולא קדוש, ועדיין צריך בירור.

ד.  אפשר לומר עוד דקביעת הרוב והמיעוט אינה לפי פירות אסורים (כגון ספיחין ואולי אף שמור ונעבד) ומכיון שכן פירות נכרי הוי רוב ולכן אין איסור במכירתם במידה במנין ובמשקל. (ועיין ספר הלכות שביעית סי' ז סקל"ט ואכמ"ל).

ב. נוהלי כשרות בחנות לאספקת תוצרת שביעית מפירות נכרים

מקור האספקה העיקרי של תוצרת חקלאית בכל ועדות השמיטה הוא משדות נכרים שבארץ ישראל, וכידוע נחלקו בזה גדולי עולם, הבית יוסף סובר דאין בהם קדושה, והמבי"ט והמהרי"ט סוברים דיש בהם קדושה כמבואר באבקת רוכל (סי' כב ואילך). ועיקר המחלוקת למעשה היתה לענין חיוב הפרשת תרו"מ מתוצרת חקלאית שגדלה בשביעית בשדות נכרים שבארץ ישראל ונגמרה מלאכתן ע"י ישראל, דבשאר שנים בכה"ג חייב בתרומות ומעשרות, כיון שנגמרה מלאכתן ע"י ישראל (כגון יין שנעשה ע"י ישראל מענבים שגדלו בכרם של נכרי). ומעתה דן המבי"ט בשנה השביעית האם חייב בתרו"מ בזה, וכתב שלא ראה בזה מנהג ברור "זה אומר בכה וזה אומר בכה, וכו'. וכמו שבהלכה רופפת נלך אחר המנהג כן במנהג רופף נלך אחר ההלכה" (לשון המבי"ט מובא באבקת רוכל ריש סי' כב), והכריע המבי"ט שבפירות נכרי יש קדושת שביעית ופטורים מתרומות ומעשרות, דלדעתו הפטור מתרו"מ בשביעית אינו רק משום הפקר, אלא משום עצם זה שיש בהם קדושה. הב"י חלק וחייב הפרשת תרומות ומעשרות בפירות נכרים שנגמרה מלאכתם ע"י ישראל, ועיקר הטעם דסבר דאין קדושת שביעית בפירות נכרים הוא מטעם ד"לכם" ולא לנכרים, כמבואר בדבריו שבאבקת רוכל (בסימן כד, ובסוף סימן כה).

וממחלוקת זו – שהיתה אודות הפרשת תרומות ומעשרות, בסיס ויתד למחלוקת אודות קדושת שביעית בפירות נכרים. דלדעת הבית יוסף שחייב בהפרשת תרומות ומעשרות אין קדושת שביעית בפירות נכרים, ואילו לדעת המבי"ט שהקל בהפרשת תרומות ומעשרות, יש קדושת שביעית בפירות נכרים, ואכמ"ל.

ובארץ ישראל, שני מנהגים, רבים נהגו בירושלים עיה"ק להקל בקדושת שביעית בפירות נכרים, וכמו שכתב בפאה"ש (סימן כג סעיף יג). אמנם גם בירושלים בעבר היו שנהגו להחמיר בקדושת שביעית בפירות נכרים, ובברכ"י (סי' שלא סק"ט) הביא את דעת מהר"ם בן חביב, ואף מדברי הספר בהר-יראה (סי' נ) שנכתב סמוך לזמן בעל פאה"ש נראה שלא היה ידוע לו שיש מנהג עיה"ק ברור בזה.

ומרן החזו"א זצוק"ל פסק כדעת המבי"ט והמהרי"ט לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרים, (כמבואר בספרו סי' כ, וסי' כז), וסיים (בסי' כ סק"ז) שכן המנהג בישוב החדש.

והנה להכרעת החזו"א כהמבי"ט והמהרי"ט הרי כל דיני שביעית נוהגין אף בפירות נכרים (חוץ מאיסור ספיחין) ואסור לסחור בהן. ולפיכך הנהיג מרן החזו"א שירכשו פירות מן הנכרי באופן של שליחות, והיינו שהירקן הינו שליח של כמה וכמה משפחות לרכוש מן הנכרי פירות לכל אחד כפי צרכי ביתו, דבאופן זה אין הקונה (הירקן) מן הנכרי עובר על איסור סחורה, הואיל ולא קנה ומכר אלא כל אחד קונה מן הנכרי לעצמו כפי צרכיו,  ע"י הירקן שהוא שלוחו, והפירות מרגע הקני' בבעלות המשלחים, והשליח – הירקן מקבל שכר עבור טרחתו. ועל פי הרשום באחד מן ההסכמים שערך מרן החזו"א, נקבע שכר טירחת השליח לעשרים וחמשה אחוזים מגובה התשלום לגוי עבור הפירות (ראה בס' שנת השבע, ובס' משפטי ארץ עמ' 192) הרי דלא חש החזו"א לקבוע לשליח שכר קבוע כפי שעות עבודתו, והעמיד את שכר הטירחא על חלק יחסי מגובה הקני' מהגוי. ובקניה בשליחות שנחשב שכל אחד קונה אין איסור למדוד ולשקול, כדי שכל אחד יקבל את חלקו במה שרכש השליח עבורו מן הנכרי.

והנה בועדות שמיטה שפועלות באופן של שליחות יש קושי, כי פעמים שמגיעים צרכנים שלא חתמו על השליחות לקנות, ולכן ב"תקנות החנות" כתב החזו"א כי בעל החנות מצהיר שכל מי שלוקח פירות וירקות ויתר צרכי אוכל בחנות הזאת, בין שהוא חתם על כתב שליחות או לא, לוקח אותם באופן הנ"ל, ע"ש. והדבר צריך הסבר, דבשלמא השליחות של אלו שחתמו בתחילת השנה מועלת אף על הדברים שעדיין לא באו לעולם, וכמ"ש במרכבת המשנה בהל' גירושין דמינוי שליחות בכתב מועיל אף בדברים שלא באו לעולם, אבל מה מהני הודעת השליח שמתכוין להיות שלוחו של כל מי שיקח בחנותו פירות וירקות, גם לאותם שלא מינו אותו לשליח.

וראיתי שכתבו בזה דהתירו של החזו"א מבוסס על הדין המבואר בשביעית, (פ"ז מ"ג), שאם לקח לעצמו והותיר מותר למוכרן, ולפיכך התיר החזו"א שאם נותר לשליח מעט מן הפירות שלקח עבור משלחיו הרי הוא מותר למוכרן לאחרים. אמנם לכאורה קשה לסמוך על זה, דבכה"ג ודאי אסור למכור במידה ובמשקל ובמנין, דהדין של "הותיר" הרי הוא ככל סחורה בפירות שביעית. ובעיקר קשה לקבל הסבר זה בדעת מרן זצ"ל בזמנינו כאשר החנוני קונה כמות גדולה בעבור הקונים שאינם משלחיו שהרי דין "הותיר" שבמשנה הכוונה שלקח בעבור עצמו ונותרה כמות מסוימת, אבל אם לכתחילה יודע הירקן שיבואו הרבה אנשים ליטול פירות ומשום כך הוא קונה מהגוי כמות גדולה של פירות שלא בעבור המשלחים, לא שייך לומר שזהו דין "הותיר".

ומשום כך, כשזכינו להקים חנויות שיביאו תוצרת כשרה מגידולי נכרים בדרך שליחות, סבר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי אם רבים מהבאים לחנויות לא חתמו כתב שליחות – יש קושי למכור לאותם שאינם משלחיו. ושמעתי ממנו בזה דלדעת הפוסקים שכל דיני שביעית נוהגין בפירות נכרים, הרי אפשר שבי"ד ישלח שליח לרכוש תוצרת חקלאית מן הנכרי לתועלת הציבור הואיל ולצרכן הפרטי קשה להגיע אל הנכרי, ומשום טובת הציבור מותר להקים אוצר בי"ד לצורך פירות נכרים. אמנם דבר זה אפשרי אך ורק באופן שהבי"ד יקבע את מחיר עלות התוצרת, שכר טירחת העובדים ואת דרכי החלוקה, דבלא זה אין זה אוצר בי"ד אמיתי. אמנם משמיה דמרן החזו"א יש מוסרים שאמר שלא מצאנו אוצר בי"ד בפירות נכרים (וכן כתב הרה"ג ר"מ פלס זצ"ל  בשם החזו"א שלא מצאנו שבי"ד רוכש פירות מנכרי עבור הציבור רק מנצל את הפירות המופקרים). אולם בספר אורחות רבינו משמע שניתן לעשות אוצר בי"ד מפירות נכרים וכאמור כן היא דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שלדעת הפוסקים שיש בפירות נכרי קדושה דינם ככל פירות שביעית, וממילא יכול בית דין לשקוד על תקנת הציבור ולהשיג עבורו פירות מן הנכרי. וכן הנהגנו ברשתות השיווק שתחת השגחתנו שבעלי החנויות רוכשים את התוצרת מטעם הבי"ד, והבי"ד מפקח על דרכי חלוקתם לתועלת הציבור, כדי שיוכלו לרכוש תוצרת גם אלו שלא חתמו על שטר שליחות.

ג. הנוהג קדושת שביעית בפירות נכרי בירושלים – אם יכול לקנות פירות נכרי מחנוני שאינו נוהג כן – בלא שליחות.

הנה לדעת החזו"א שהכריע כהמבי"ט שיש קדו"ש בפירות נכרים, הרי כל דיני שביעית נוהגים בהן. אמנם יש מאנשי ירושלים שנהגו להחמיר כדעתו לענין הקדושה ושמירה מהפסד, ולהקל לקנות מן הסוחר בפירות נכרים, ובטעם הדבר שהקלו בקניה נראה דאולי סמכו על מה שכתב המבי"ט בסוף תשובתו (אבקת רוכל סי' כה ושו"ת המבי"ט ח"ב סי' מו ויש קצת שינוי לשון) דאליבא דהר"ש הזקן דס"ל דאף שיש קדו"ש בפירות נכרים מ"מ אין חייבין בביעור, משום שביעור הוא דין ממוני, ומצי למימר קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתעויי דינא בהדיה, והוסיף חידוש מטעם זה, "דמהאי טעמא נקל בדיני הסחורה בפירות שביעית דהא דאמרינן לאכילה ולא לסחורה היינו בפירות ישראל שלקחום מן ההפקר בשדות ישראל אבל (מי) מה שלקח בדמים פירות שביעית מן (של) הגוי הרי תחילתו בסחורה ומצי למימר אתינא מכח גברא" מלשון זה משמע שמכוין שהיהודי קונה הפירות מגוי חל על זה העקרון של קאתינא גם לגבי איסור סחורה ". והגם שדברים אלו של המבי"ט לכאורה קשים, שהרי איסור סחורה הוא מדיני הפירות, ולא דין ממוני, אמנם כך הוא להדיא לשון המבי"ט.

ושמעתי מפי מרן זצוק"ל שבמקום הדחק אפשר לסמוך להקל לקנות מן הסוחר בפירות נכרים. ואף שיש לעיין בהנהגה זו, בפרט למי שסובר שאף הקונה עובר על איסור סחורה, כבר הזכרנו לעיל שמרן רבינו זצוק"ל הי' אומר שחשיב שיש על מי לסמוך (עייל לעיל מה שסיפר מרן בשם הגר"ש קרליץ) והנוהג כן, רצוי במידת האפשר שלא ישלם מיד ובזה ניצל מחשש של מסירת דמי שביעית, ואולי אף מסחורה לחלק מהשיטות).

 ואוסיף בזה, דהיה מי שלא מצא מקום ליקח פירות נכרי שלא בדרך מסחר, וחנויות השמיטה שבסביבתו היו סוחרים בפירות נכרי, ולא רצה להקל לקנות באותם חנויות, אמר מרן רבינו זצוק"ל דיכול מי שמיקל לקנות בפירות אלו – לקנות פירות נכרי וליתנם במתנה לחבירו המקפיד, שהרי הפירות לא נאסרו, ועצם הקניה של הקונה יש לו על מי לסמוך, והמקבל ניצול מחשש איסור סחורה. ואמנם, מרן החזו"א זצוק"ל הורה שאין להקל לקנות פירות נכרי בחנות שהנהגותיה עפ"י הסבורים שאין קדו"ש בפירות נכרים, אולם כתבנו את הדברים להליץ טוב על הנוהגים קדו"ש בפירות נכרי ומקילים בשעת הדחק לקנותם מסוחר בפירות נכרים.