הבא: סימן נ"ו חילול דמי שביעית <<
שביעית סימן נ"ה
משלוח מנות בפירות שביעית
אודות השאלה אם מותר לקיים מצוות משלוח מנות בפירות שביעית.
א. מן המופרסמות הוא חידושו של הגאון ר"ש קלוגר זצ"ל (ספר החיים סי' תרצו ד"ה אך לכאורה) דמכיון שהנוהג הוא שמי שמקבל משלוח מנות מחבירו חוזר ושולח לו מנות, הרי יש אומדנא כאילו השולח הראשון התנה שע"מ כן הוא שולח שיחזור המקבל וישלח לו. על כן אין לשלוח מנות מפירות שביעית. אלא שהסתפק הגרש"ק זצ"ל אם דומה הדבר לשושבינות שיכול לתבוע בבי"ד (עיין אה"ע סי' ס), או שמא ששובינות הוא דבר גדול ויש אומדנא דשלח ע"מ שישיבנו ולכן ניתן להיגבות בבי"ד, אבל בדבר קטן ליכא אומדנא, ואף דהמנהג דחוזר ושולח לו, לא מקפיד אף אם לא יחזור וישלח.
ומעתה יש לעיין אם מותר להחזיר משלוח מנות מפירות שביעית. ולפי צד הספק של הגרש"ק דאפשר לתבוע את חבירו בבית דין אם לא החזיר משלוח מנות הרי פשוט שיהא אסור להשיב לחבירו משלוח מנות, מפירות שביעית, דהא מבואר בתוספתא (שביעית פ"ז) ונפסק ברמב"ם (פ"ו ה"י) דדמי שביעית וק"ו פירות שביעית (ראה בדרך אמונה פ"ו צהה"ל קיד) אין פורעין בהם חוב ואין עושין בהם שושבינות. וגם לפי צד הספק שאי אפשר לתבוע משלוח מנות בבית דין – נראה דאסור להחזיר משלוח מנות מפירות שביעית, שהרי נראה דהגרש"ק ס"ל דהוי חוב רק שאינו מקפיד והוי כעין מחילה כאשר אינו מחזיר, וא"כ אפילו אם נאמר שמכיון שאי אפשר לתבוע משלוח מנות בבית דין לא חשיב חוב, הרי כתב הרמב"ם (בהמשך ההלכה הנז"ל) שאין משלמין גמולין מפירות שביעית, ואע"פ שגמולין לכאורה אין זה חוב גמור אלא שחבירו עשה עמו חסד והוא בא לגמול לו טובה – אסור לגמול לו מפירות שביעית ונחשב כפורע חובו אעפ"י שאין חייב לפורעו (ועיין דרך אמונה פ"ו הי' ס"ק עב), ואם כן הכא נמי יהי' אסור להשיב משלוח מנות. ואכן כך כתב הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה (סי' קצג) דאין להשיב משלוח מנות מפירות שביעית.
אולם מרן רבינו הגרי"ש זצוק"ל סבר דמכיון שאין הציבור מחשיב משלוח מנות כחוב ולא נשמע בין החיים שיתבעו בבי"ד תביעה כזו, הרי מעיקר הדין אפשר להקל בזה. וצריך לומר, דלדעת מרן רבינו זצוק"ל השבת משלוח מנות קיל מגמולין, דכשחבירו עושה עמו טובה חובת הכרת הטוב הינה פריעת חוב, או לפחות מיחזי כפריעת חוב, ואילו השבת משלוח מנות אינה כן, והיא איננה נעשית בתורת חובה למשלוח שקיבל, דהשולח הראשון דעתו דהוי משלוח למתנה והמשיב אינו עושה כן מחמת חיוב ואף לא מחמת גמולין. (וראה להלן בענין חובת המצוה). אמנם במקרה אחד כשנשאלה השאלה הוסיף מרן רבינו ואמר דהואיל ובשו"ת תורה לשמה, כתב הבן איש חי לאסור להשיב משלוח מנות מפירות שביעית, יש מקום שלא לנהוג כנגד בעל התורה לשמה. (והיה משמעות הדברים בבחינת גברא רבה אמר מילתא, אבל מעיקר הדין דעתו היתה להקל בזה).
ב. אמנם מאידך גיסא בעצם השאלה אם אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביעית יש מקום לדון. דהנה תנן (פ"ח מ"ח) אין מביאים קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות מדמי שביעית, והאריכו המפרשים לבאר טעם הדבר, ובתוי"ט כתב דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וכמבואר במנחות (פב ע"א), וכבר קדם לו בהסבר זה הר"ש במסכת מע"ש (פ"א מ"ז). ולפי פירוש זה שפירות שביעית אינו חולין להביא מהם קורבנות, יהא אסור להביא מהם גם משלוח מנות שהוא דבר חובה, אם לא שנאמר כי איסור הבאת דבר חובה מפירות שביעית הוא דווקא קורבנות. ואכן מרן החזו"א (סי' יג סקי"ד) נקט דמותר לעשות מצוה בפירות שביעית ובתנאי שלא תהיה מניעה לאכילת הפירות. הרי דמצד דבר שבחובה אפשר לשלוח משלוח מנות מפירות שביעית.
אלא דיש לעיין דאפשר שאסור לשלוח מנות מפירות שביעית היות ובפירות שביעית הבעלים מוגבל בשימוש בהם ויתכן דהוי חסרון בבעלות.
ויש מי שרצו לדמות הדבר למה שדנו רבותינו האחרונים אם ניתן לקיים מצוה ממעות מעשר כספים, דהמג"א (ריש סי' תרצד) כתב דלא ליתן מתנות לאביונים מכסף מעשר מפני שאינו שלו, אך לעומת זאת בש"ך (יו"ד סי' רמט ס"ק ג) התיר לעשות מצוות ממעות מעשר וכגון לפרנס בניו הגדולים, ויש שלמדו מזה לחלק בין מצוה שחייב בלא"ה לעשותה דאינה באה אלא מן החולין, למצוה שאינו מחוייב בה דיכול ליטול ממעות מעשר. ועיין בשו"ת חתם סופר (יו"ד רלא) דהאריך בזה ולדעתו איסור שימוש במעות מעשר הוא משום שאינם שלו, אבל נראה דאין לדמות, דעד כאן לא חשש המג"א אלא במעות מעשר, שאינן שלו, אבל בפירות שביעית שזכה בהם למה לא יוכל ליתנן במשלוח מנות. והרי באתרוג של שביעית מתקיים דין "לכם".
אלא דיש להתבונן אם אין משום סרך איסור סחורה במשלוח מנות מפירות שביעית. שהרי כתבו התוס' בע"ז (סב ע"א ד"ה נמצא) "וכן פורע חובו מפירות שביעית שזה משתכר בפירות שביעית ולאו לאכלה קרינא ביה", הרי מבואר בדברי התוספות שכל שנהנה שאינו צריך לשלם מממונו כיון ששילם מפירות שביעית הרי זה בכלל סחורה, ואם כן אפשר דהוא הדין הכא. ובפרט לפי מה שכינס הרמב"ם להלכה אחת איסור פריעת חוב בפירות שביעית עם הדין דאין מביאין קיני זבים וזבות וכו' מפירות שביעית. ובהל' מעשר שני (פ"ג הל' הכ"א) כתב הרמב"ם דאין מביאין קיני זבים ממע"ש מטעם דאין יכול לפרוע חוב ממעות מע"ש. ולכאורה נראה דגם כאן הטעם לאסור הבאת קורבנות הינו מחמת פריעת חוב. ומעתה יאסר גם לשלוח מנות מפירות שביעית דהרי הוא פורע חוב דרמי עליה – מצוות משלוח מנות.
ולמעשה מרן רבינו זצוק"ל נסתפק בזה. ואזכרה ימים מקדם שהיה מציין לדברי החסד לאברהם (מהדו"ק סי' סט) דכתב דישראל שנתן לכהן עני פירות תרומה יש צד שיוצא יד"ח מתנות לאביונים למ"ד טובת הנאה ממון, ועוד כתב החסד לאברהם שמי שנתחייב ליתן צדקה כל יום, הרי בפורים יוצא בצדקה זו חובת מתנות לאביונים, אף שחייב ליתן. והיה נראה לרבינו דלדבריו ודאי שיכול לצאת בפירות שביעית יד"ח משלוח מנות ומתנות לאביונים.
והיה מוסיף רבינו דאם נאמר שאין יוצאין יד"ח משלוח מנות בפירות שביעית הרי דאנו סבורים שפירות אלו אינם בבעלותו, או שעכ"פ אינו יכול לקיים בהם מצוה מאיזה טעם שהוא, אם כן יש מקום לדון לפ"ז שאף סעודת פורים אינו יוצא בפירות שביעית, וזה לא שמענו (אמנם יש מי שירצה לומר דהוא הטעם דאיבעי אם יוצאין יד"ח בד' כוסות בפירות שביעית ואכמ"ל). ועוד היה מציין רבינו לדברי הכתב סופר (או"ח סי' קלט) שחילק בין מתנות לאביונים שהוי כדבר שבחובה, למשלוח מנות שאינו כן ע"ש.
וכפי הרשום אצלי (בשנת תשמ"ז – מ"ח) היתה דעתו ברורה להקל במשלוח מנות מפירות שביעית, וכפי שמבואר גם באורחות רבינו (ח"ב) דכן היתה דעת מרן הסטייפלר זצוק"ל דמותר לכתחילה לקיים מצות משלוח מנות בפירות שביעית. (אמנם רשמתי לעצמי, שאמר לא לפרסם דבר זה ברבים, ולא מחמת שלא ברירא ליה אלא מכיון שעלול הדבר לפגוע בכמה רבנים ומורי הוראה שפירסמו שאסור לשלוח מנות מפירות שביעית). אמנם בשמיטות שלאחר מכן היה לשונו "שכדאי לשלוח עוד שתי מנות מחוץ לפירות שביעית". ועוד שמעתי מרבינו דבאותם מקרים שהשולח מנות יש לו חיוב או נוהג מחייב, וכגון ששולח את המנות למעביד שעובד אצלו, ובא לצאת בזה י"ח מצוות משלוח מנות, ודאי שראוי שיהיה בזה שתי מנות מדבר של חולין דיתכן וזה נחשב גמולין.
ובזה תבנא לדינא לדעת מרן רבינו זצוק"ל.
א. מעיקר הדין מותר לשלוח מנות מפירות שביעית, אולם כדאי שיוסיף שתי מנות חולין.
ב. מותר להשיב משלוח מנות מפירות שביעית.
ג. הבא לצאת י"ח מצות משלוח מנות כששולח למי שהוא חייב לו, ודאי שראוי שיוסיף שתי מנות של חולין.
