שביעית סימן ל"ח

הבא: סימן ל"ט בגדרי מלאכת זמירה בשאר אילנות בשביעית <<

שביעית סימן ל"ח

בדין זמירת גפנים בשביעית²

באו לפני בני המושב אשר נתמלאו רוח טהרה וקבלו על עצמם לשמור שביעית כהלכתה, ובמקומם גדלים שלושה זני ענבים שהדרך לזומרם כל שנה ומבלעדי זה לדעת מומחים – יפסד יבול השנה שאחרי שמיטה, ויש אף חשש שימות הכרם, והם נפשם בשאלתם מה ביכולתם לעשות במקרים שבהעדר מלאכה תהיה סכנה לגפן או לפירותיו, והנני לפרט בפני כת"ר את אשר השיבותי להם.

בנוסף למלאכת זומר מדאורייתא מצאנו עוד מלאכות – מיבלין, מפרקין, מכרסמין, מזרדין, שגם הם כוללות הסרת עלים וענפים מן העץ ואינם מלאכת זומר שאסרה תורה (ועיין משניות שביעית מהדורת חקר ועיון להרה"ג ר"ק כהנא (שליט"א) זצ"ל סוף חלק א שאסף שיטות הראשונים במלאכות אלו).

והנה בישובים הקשורים ל"מכון לחקר החקלאות עפ"י התורה" עושים כל מאמץ על מנת שבגפן יבוצעו כל המלאכות הקשורות בהסרת ענפים לפני השמיטה. ובפרט משנת תשמ"ז – מ"ח, בהם הוקם אוצר בי"ד לכרמי יין בראשות מרן הגר"נ קרליץ שליט"א והוא התנה עם החקלאים שיסכימו לעשות מלאכת זמירה קודם לשביעית, אך בשמיטות עברו שלפני תשמ"ז שמענו מרבני הישובים שנהגו במשקים להקל בג' דברים וכדלהלן.

א. בחיי חיותו של מרן החזו"א בשמיטה תשי"ב בצרו בשינוי, כלומר שהזמירה בוצעה כך שהשאירו בזמורה 6-7 "עיניים" במקום 2-3 כפי הרגילות בכל השנים. (ראה הליכות שדה גליון 47 שדנו בהיתר זה), וכפי הנראה, בקיבוץ חפץ חיים מסרו שהיתר זה מקורו ממרן בעל החזון איש זצ"ל – אמנם הוסיפו ואמרו דמרן זצוק"ל עורר אותם שצריך לחפש דרך שלא יזדקקו להיתר זה. [באותה שמיטה, לאחר מכן, הסירו שאר הענפים עד לבסיסם].

ב. בשמיטה אחרת (שלא בחיי חיותו של מרן החזו"א) התירו בחלק מהישובים להוריד ענפים עד לבסיסם. בדבר זה הסתמכו כנראה על דברי בעל המלחמות בסוכה בסוגיא דנקטם ראשו (טו ע"ב בדפי הרי"ף) "אבל לי נראה שהענפים הגדולים שדרכם של כורמים לזמור אותם ולקוץ ראשם כל שנה כדי שיוסיפו וכו', וכן תרגם אונקלוס, זמורה הוא הענף שכסחו ראשו ועל שם שנזמר נקרא כן וכן תרגומו ע"ש שהעבירו ממנה קצתה נקראת עוברתא", הרי דלדעת בעל המלחמות חיתוך הזמורה מקצתה נקרא זומר ואולי חיתוך עד הבסיס איננו בכלל זימור.

אלא שנראה שלא כל הראשונים מסכימים להגדרה זו, ובמשנה ראשונה (פ"ד מ"ו) כתב "המזנב בגפנים פירש הר"ב כדי שיעבה הגזע ויגדל וכן כתב הרא"ש וצ"ע דהיינו זומר דאסור מדאורייתא וכו'. ולולי דבריהם נראה דמזנב לאו היינו זומר דזומר היינו שקוצץ כל הזמורות והכא אינו אלא מזנב, שחותך קצה הזמורות וכן כתבו הערוך והרמב"ם". הרי דהמשנה ראשונה הבין בדברי הראשונים הנ"ל שכל שיקצוץ מקצת הענף לא יהיה בכלל זומר וכל שיקצוץ כל הזמורה יהיה בכלל זומר, ע"ש הטעם.

ג. לפני כמה שמיטות (תש"מ) הציעו טכנאי המכון, לזמור במזמרה שלא תבצע את הזמירה בשלימות (ע"י הכנסת מעצור בין הלהבים המונע פגישת הלהבים וחיתוך מלא) במקרה זה הזמורה נשארת מחוברת לזרוע הגפן אך מירב צינורות האספקה מנותקים. וכשנשאלה השאלה הסכים אחד מגדולי הפוסקים להתיר ביצוע מלאכה זו בשעת הדחק ובתנאי שפעולה זו תבוצע ע"י נכרי.

אלו הם ג' הדרכים שהיו עושים בשעת הדחק בעבר במשקים שומרי שביעית, וכפי שהבנתי ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל גם אם מסתמכים ונזקקים להתיר אחת מהדרכים המוזכרות לעיל, יש לעשות כל השתדלות לבצע הפעולות הנ"ל ע"י נכרי.

ובאשר אנו מצווים על חיזוקם של שומרי שביעית הצעתי בפני המתיישבים הנ"ל לבצע את כל המלאכות על פי הנחיית ד"ר משה זקס נ"י, ובתנאי שיהיה פיקוח על ביצוע המלאכות הנ"ל.

והשי"ת יזכנו לשמור שביעית כהלכתה. ויתרבו גיבורי כח שומרי שמיטה, ובשכר זה נזכה במהרה לגאולה שלימה.

ויש להוסיף לדברים הנ"ל – תשובה זו נכתבה בשנת תשמ"ז, כאשר בעקבות הקמת אוצר ב"ד בראשות מרן הגר"נ קרליץ שליט"א קבלו על עצמם הכורמים שומרי שמיטה לזמור לפני שביעית, אולם יש זנים בענבי מאכל (שלא היו באותו אוצר ב"ד) אפשר לסיים את הזמירה לפני שביעית, כי הבציר ממשיך עוד אחרי ראש השנה, ואז נידון הדבר קמיה מרן רבינו זצוק"ל, והוראתו היתה לבצע את הפעולה ע"י גוי דס"ל דבזה חזי לאצטרופי להקל, וממרן רבינו זצוק"ל בכמה ענינים היה מורה לעשות הפעולה ע"י גוי, כמו שהובא לעיל בעשיית מלאכות דאורייתא בעציצים בחממות. לעומת זאת לא מצאנו הוראה כזו (לצרף להתיר ע"י גוי) ממרן החזו"א ואף בח"ח שהותר להם ע"י מרן החזו"א בתשי"ב ביצוע המלאכות לעיל (הקצרה בשינוי, והורדת ענפים) לא הורה מרן החזו"א לצרף לעשות ע"י גוי, ואם הנידון היה רק לגבי זמירת הגפן היה אפשר לומר כי נמנע מלהורות להעסיק גויים כי בתשי"ב לא היתה שכיחה עבודת נכרי במשק יהודי, אבל יתכן כי ההימנעות של מרן החזו"א מהוראה לעשות מלאכה חקלאית ע"י גוי נבעה מסיבות אחרות, האחת כי לדעתו יתכן ופועל המבצע בשליחות בעה"ב אם הפעולה איננה מותרת אין זה צירוף לקולא (עיין חזו"א סי' כא סקי"ז ד"ה ודין), ואולי מכיון שעבודת נכרי היתה ההוראה המקורית של היתר המכירה חשש מרן החזו"א שאם יתירו דבר מותר ע"י גוי יקלו גם במלאכה אסורה. מכל מקום כך הורה מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל.

² מכתב לאחד מרבני הישובים שליט"א שהיתה מצודתו פרוסה על הישוב האמור.