הבא: סימן ס"ח בענין יעשה מהן צרכי רבים <<
חושן משפט סימן ס"ז
בדין זכויות יוצרים והמסתעף
כבר דשו רבים בפלוגתת האחרונים בדיני זכויות יוצרים, שנחלקו באדם שיצר איזו שהיא יצירה רוחנית של חידושי תורה או להבדיל פטנטים ותוכנות חולין, האם נחשב בעלים על היצירה, וכל הנוטלה בלא רשותו מקרי גנב, או דאין אדם בעלים אלא על דבר שיש בו ממש ולא על דבר שנתחדש מכח שכלו ואין בו ממשות.
ודעת מרן רבינו זצוק"ל היתה ברורה כדעת השואל ומשיב וסייעתו שיש לאדם בעלות גמורה על מה שיצר במחשבתו אף שהוא דבר שאין בו ממש, וכל הנוטלו בלא לשלם לו חשיב גנב. ואדרבה מכיון שאין כאן דבר שיש בו ממש שיתכן בו יאוש ושנוי רשות, להכי אין להעתיק אף מדבר מועתק דלית כאן שנוי רשות, דכל מה שנוצר והועתק מחמת חכמת הראשון חשיב ממונו וטובת הנאה דידיה, ואסור ליטלו בלא לשלם לוה.
ובספר עמק המשפט נדפסה דעת רבינו וז"ל שם: "אודות העתקת קלטות, תוכנות, תקליטורים וכדומה וכו', במקום שהבעלים מקפידים אסור להעתיק בשום אופן קלטת וכדומה, ואפילו העתקה אחת לצורך פרטי ואישי אסורה". ועוד אמר רבינו זצוק"ל שהמשתמש בעותק מועתק הוא משתמש בדבר שאינו שלו והדבר אסור.
אמנם מי שרכש תוכנה וכדו' כדין וחושש שמא יפגם הדיסק שקנה ורוצה להכין לו גבוי, אמר רבינו דאע"פ שמסברא אין נראה דבדין יכול לעשות כן, מ"מ כיון שרגיל הדבר לעשות כן (בפרט דבתקופה האחרונה מותר באופן רשמי לרוכש התוכנה להכין לו גבוי לצורכו הפרטי) שפיר יש לומר דדעת המוכרים שיוכל לעשות כן.
אמנם נשאלה שאלה קמיה רבינו זצוק"ל, מה הדין בחברה שיצרה תוכנה, וכפי הרגיל אחר כמה שנים מיצרת החברה גירסא מתקדמת יותר, ומפסיקה לאחר זמן למכור את הגירסא המיושנת, היות וברצונם שיקנו את הגירסא החדשה, ואף במשך הזמן מפסיקים לתת שירות ותמיכה למי שקנה באופן חוקי את הגירסא המיושנת. והנה גם אם יחפוץ אדם לרכוש את הגירסא הישנה דדי לו במה שיש בה, איננו יכול לרוכשה באופן חוקי מכיון שאין החברה מוכרת אותה עכשיו. ונשאל רבינו זצוק"ל אם מותר לו בכי האי גוונא להעתיקה ולהשתמש בה כיון שאיננה נמכרת עתה בשוק.
והשיב לו רבינו זצוק"ל דזה פשיטא שיצטרך לשלם לו את מה שנהנה ממנה, דאמנם כיון שעתה אין מוכרים תוכנה זו בשוק, ואין לה קונים כיון שהיא מיושנת, הרי פשיטא שערכה הוא אחוזים מועטים ממחירה המקורי, וזה מה שהיא שוה לדידיה ואת זה בודאי צריך לשלם לבעלים. אמנם יש לדון מצד אחר, דלכאורה כיון שהתוכנה שייכת לבעלים והוא נוטלה בלא רשותם אף שברצונו לשלם להם, הרי חשיב חמסן ואיכא בזה איסור דלא תחמוד.
והנה אם הבעלים של התוכנה הוא בן ברית, בזה אמר רבינו זצוק"ל דודאי דאיכא בזה איסור דלא תחמוד, ואף דבדבר העומד למכור ליכא איסור דלא תחמוד כפי המבואר בפוסקים (ראה ש"ך סי' שנט ס"ק ד ורעק"א שם), מ"מ השתא אין התוכנה עומדת למכור, דהבעלים אינו חפץ למוכרה יותר, וכיון שהבעלים אינו רוצה למוכרה הרי הנוטל ממנו ומשלם לו בעל כרחו הוי חמסן ועבר על לאו דלא תחמוד.
אמנם אם יוצר התוכנה אינו מבני ברית, ראה בפמ"ג (או"ח סי' תרד משב"ז סס"ק א) דכתב דצריך עיון אם יש חימוד בנכרי. ושו"ע הרב (או"ח סי' תמ קונ' אחרון ס"ק יא) פשיטא ליה דכיון דכתיב רעך אין איסור דלא תחמוד בנכרי, ורשאי שפיר ליטול על מנת לשלם. אמנם ראה בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' שכה) דכתב דהיינו דוקא במשלם מיד כשנוטל, אבל הנוטל על מנת לשלם לאחר זמן חשיב גזלן ולא חמסן ואף בנכרי אסור, ודלא כדעת הרב מלאדי בשו"ע שלו.
ומצאתי להגרש"ז חבר בקונטרס אחרון להמקנה (סי' כח סעיף א ד"ה שם בהג"ה) דכתב שם וז"ל: "דלא תגזול קאי על דמי שיווי החפץ, אבל אם נותן דמיו לא עבר על לאו דלא תגזול. ולאו דלא תחמוד קאי על גוף החפץ דכל שחמדו וקנאה להיות שלו עובר על לאו דלא תחמוד כמ"ש הטור בסי' שנד בשם הרמב"ם. א"כ בלאו דלא תחמוד כתיב מפורש ביה רעך וכל אשר לרעך, ובגזילת נכרי ליכא אלא לאו דלא תגזול אבל לא תחמוד נתמעט מרעך, כשנותן דמיו אין בו איסור".
ולפי זה השיב רבינו זצוק"ל דאם מעתיק תוכנה של נכרי כנ"ל שאינה נמכרת עתה בשוק ובדעתו לשלם לו כפי אשר יעריכו את שוויה, דבכה"ג ליכא איסור גזילה, ולאו דלא תחמוד ליכא בנכרי, יש לו על מי לסמוך להקל בדבר זה. אבל בתוכנה של ישראל פשיטא דאין היתר בדבר אף אם השתא אינה נמכרת כלל בשוק וכנ"ל.
ובעמדי בדבר זה אסיים מעין הפתיחה, דכיון דדעת מרן רבינו זצוק"ל היתה דיש בעלות גמורה על יצירה רוחנית, להכי הורה דאף בדברי תורה אם רוצה אדם להדפיס ספר המבוסס על ספר קיים, אף אם עושה זאת באופן שונה, כגון להוציא פסקים קצרים על פי ספר תשובות שיצא לאור על ידי אדם אחר, דאין לו רשות לעשות כן בלא רשותו או רשות יורשיו של כותב התשובות.
