הבא: סימן נ"ה בכור שוטה בירושה <<
חושן משפט סימן נ"ד
בן הסמוך על שלחן אביו לענין קנייתו מאביו
בגמ' בבא מציעא (דף יב) נחלקו שמואל ור' יוחנן בטעם המשנה דמציאת הבן שייכת לאביו, לשמואל מדובר בדווקא על בן קטן והטעם לכך הוא מפני שהוא מריץ את המציאה לאביו, ולר' יוחנן המשנה עוסקת אף בבן גדול שהוא סמוך על שלחן אביו, ומכיון שהוא סמוך על שלחנו אינו זוכה את מה שמוצא לעצמו אלא אביו הוא הזוכה. ומבואר בתוס' שם (ד"ה רבי יוחנן) דהלכה כר' יוחנן דבן הסמוך על שלחן אביו נחשב כקטן שאינו זוכה לעצמו.
ונשאל רבינו זצוק"ל דלפי זה בן גדול הסמוך על שלחן אביו שאביו נתן לו שמן להדליק נרות חנוכה, הרי אינו זוכה בשמן ונמצא שהוא מדליק בשמן שאינו שלו, ועי' בבית יצחק (יו"ד ח"א סי' קמח) דנסתפק אי בעינן לכם בנר חנוכה, והסיק דלא בעינן דין ממון, ומ"מ להאי צד דבעינן לכם יצטרך האב לזכות את השמן לבנו ע"י אחר. וכן לגבי אתרוג ומצה דודאי בעינן לכם, לא שמענו שמקנים אותם לבן הגדול ע"י אחרים.
ורבינו זצוק"ל בשיעוריו על מס' ב"מ הביא שנחלקו ר"ת והר"ש משפיירא (הובאו במרדכי ב"מ רמז רמא ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סי' יג) בגדול הסמוך על שלחן אביו שמציאתו לאביו, האם דווקא במציאה אמרינן הכי או דאף במקום שאדם אחר מקנה לו היא שייכת לאביו. דדעת ר"ת דאף אם אדם אחר מקנה לו אינו זוכה אלא אביו הוא הזוכה, ולר"ש משפיירא אם דעת אחרת מקנה לו שפיר הוא זוכה ולא אביו. וממילא דלדעת הר"ש משפיירא לא קשה מידי דהאב יכול להקנות לו, אך לדעת ר"ת יקשה דאין האב יכול להקנות לו דהוי כאילו הוא מקנה לעצמו, ובעי לזכות לו ע"י אחר.
והשיב רבינו זצוק"ל דאם היה האב זוכה מהבן מדאורייתא וכפי שמצינו לגבי בת שמציאתה לאביה מן התורה, אה"נ דאין האב יכול להקנות לו, אבל כיון דמציאת הבן לאביו מתקנת חכמים שנעשתה לטובת האב, שפיר יכול האב לומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שתקנו לטובתי ואינו זוכה מהבן, ויכול להקנות לבן כדין.
יוסף שלו' אלישיב
