הבא: סימן י"ז עוד בענין ערכאות <<
חושן משפט סימן ט"ז
מסירת שיק בנקאי להוצאה לפועל
בדבר השאלה אם מותר למסור שיק בנקאי לגביה ע"י הוצאה לפועל.
הנה בקשו להקל בזה וטעמם דההוצאה לפועל איננה מסגרת שיפוטית אלא "טכנית", ובאה לסייע בידי המחזיק בשטר כדין לגבות ממון המגיע לו ולמנוע מרמה וזיוף מצד בעל השטר, ומשום כך אין בזה משום איסור, ותמכו יתדותם במה שהביא בספר ערך השולחן משו"ת פני משה (ח"ב סי' נז) שכתב "שקרוב אני הייתי לומר דמעולם אעיקרא דדינא לא עבר אלפניהם ולא לפני גויים, אלא דוקא כשהלך לדון בפניהם במקום שצריך משפט וכו', במקום שיש הכחשה ביניהם והולכים להדיין בפניהם מי יהיה נאמן בדיניהם בטענתו וכו', אבל אם אחד חייב לחברו ואין עסק הכחשה ביניהם אלא מסרב לפרוע ומוליכו לכופו על הפרעון, זאת מצאתי קצת רפואה תעלה למעשים בכל יום שהולכים בערכאות של גוים ואין מוחה".
אלא דאיהו גופיה מסיים דרוב האחרונים אין סוברים כן, והביא ראיה לאסור מדברי המבי"ט (ח"ב סי' יג) שכתב "כי אפי' היה חייב לו מעות סך ידוע, לא היה לו רשות ללכת לאומות וכו' ועבר על לפניהם ולא לפני עכו"ם", הרי דלמסקנת דבריו גם הפני משה לא מצא לו חבר להתיר לילך לכוף על פרעון. אבל יתירה מזו, בנוהלי הוצאה לפועל הנוהגים כיום, יש שאלה של הליכה לערכאות, משום שהנוהל בהוצאה לפועל הוא שנפתח דיון, ויכול הנתבע להביא תעצמותיו למנוע גביית השיק, וזאת מלבד השאלה שהוצאה לפועל נוהגת בגביה שלא כסדר גביית החוב, ואף מחייבת הוצאות שלא כדין.
ואכן דעת מרן רבינו זצוק"ל היתה דאסור לפנות להוצאה לפועל בשביל לגבות שיק וצריך לפנות לבית דין – ולקבל רשותם. אמנם היה נידון באחד שהיה מועד ומוחזק לחלק המחאותיו ללא כיסוי, כאשר אין כאן דיון על עצם החוב (דהרי מחזיק שטר בידו), ובזה התיר רבינו לפנות להוצאה לפועל.
ובביאור הוראת מרן רבינו להתיר פניה להוצאה לפועל כנגד עבריין מועד לחלק המחאות ללא כיסוי, נראה לענ"ד שיש לצרף בזה הוראתו שמותר לפנות למשטרה כנגד מי שמוחזק כגנב (כמו שיובא להלן סי' ע), ולכן בנד"ד מותר לפנות להוצאה לפועל, אולם בלא זה אין לפנות להוצאה לפועל כמו שכתב המבי"ט.
ובעומדנו בזאת יש להדגיש שרבינו היה מעורר שאסור לרכוש מוצרים הנמכרים ע"י הוצאה לפועל (או מכונס נכסים). ועיקר טעמו היה דמכיון שההוצאה לפועל גובה שלא כדין כגון רביות והוצאות הרי יתכן שמוכרים הם מוצר החשוב כגזול עפ"י ד"ת. ואף אם ברור שימצא מי שיקנה את החפצים הללו אפילו אם השואל ימנע מלקנותם, והיו שסברו שאם כן אין הנגזל מפסיד, ומסתבר עוד שמרגע שהחפצים נלקחו ע"י ההוצאה לפועל התייאש הנגזל, ואם כן יש גם שנוי רשות ביד הקונה, מ"מ אמר רבינו זצוק"ל דאף אי נימא דאין בזה משום חולק עם הגנב (סי' לד ס"ז), אכתי אין זו משנת חסידים לרכוש מהם. (וח"א הפנה לפ"ת חו"מ רנט סק"ג – שהביא תשובת בית אפרים שגם כאשר ההוצאה לפועל היתה כדין – יש ליתן לבעלים האפשרות לרכוש התוצרת שהם קודמים, אולם כאמור ממרן רבינו זצוק"ל שמעתי שיש לחוש בהוצל"פ מגבייה שלא כדין). אמנם במקרה שחברה אחרת קנתה מהוצאה לפועל ועתה היא מוכרת לציבור, יש מקום להקל, דאף אם החפצים היו גזילה ביד ההוצאה לפועל, מ"מ עתה נקנו לחברה אחרת ביאוש ושנוי רשות, והקונה מהם אינו נחשב כחולק עם הגזלן.
אכן צריך לשים לב שאין הדברים הללו אמורים אלא לגבי הוצאה לפועל דהממון שבידם נלקח (לפחות בחלקו) שלא כדין ונחשב כגזול, אך חפצים המונחים במשטרה במדור אבידות, וכעבור תקופה מסוימת המשטרה מוכרת אותם לציבור, מותר לרכוש מהם, דהמשטרה אינה מתכוונת לגזול אבידה, שהרי הם מחזיקים בהם כפקדון ע"מ להשיבם לבעלים, ומכיון שהם נמכרים רק כחלוף זמן ארוך ממציאתם, הרי עד לאותו הזמן בודאי נתייאשו הבעלים מהם, ושפיר זכה בהם הקונה.
וכמו כן השיב רבינו זצוק"ל למוסד ששאל אודות נטילה מהאפוטרופוס הכללי של משרד המשפטים, שמחלק ממון מנכסי נפקדים, דשרי ליטול מהם, וזאת כפי הנראה לי מג' טעמים, האחד דאם הוא לא יטול מהם הרי יגיע הממון לידי אחרים, ובפרט למקומות שאין רוח חכמים נוחה מהם בלשון המעטה, כגון תיאטראות וקירקסאות וכדו'. ועוד דיש מקום לומר דלא חשיבי גזלנים כיון שיש כאן תקנת הציבור וכעין ז' טובי העיר, שהם מטפלים בממון שנשתקע שם בעליו.
והעולה על כולנה, סבר רבינו זצוק"ל דאף אמנם אם מה שהם לוקחים את נכסי הנפקדים חשיב גזילה, מ"מ הם נותנים את גזילתם למשרד האוצר ומה שהם מחלקים עתה הוא ממון חדש שנוטלים ממשרד האוצר דהוא אינו בכלל גזלה, ובכך שונה הדבר מהוצאה לפועל שמוכרים את גוף החפץ שגזלו מהחייבים, משא"כ הכא שהממון הגזול אינו בידם והם מחלקים ממון אחר תחתיו.
