הבא: סימן ק"צ בענין ציורים במגילת אסתר <<
או"ח ג' סימן קפ"ט
בענין קריאת עשרת בני המן
הנה המנהג ברוב קהילות ישראל שכל הקהל אומרים עשרת בני המן, ואח"כ חוזר הבעל קורא וקוראם בנשימה אחת (וכן נהג מרן רבינו זצוק"ל), והמ"ב (סי' תרצ ס"ק טו) הביא דברי החי"א שכתב (כלל קמה סעי' כב) "מה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן אינו מנהג, אלא הקורא יאמרם לבד והשאר ישמעו כמו כל המגילה". וידוע דבספר צפנת פענח להגאון הרוגוצ'ובר זצוק"ל (בהשמטות להלכות גירושין) ביאר המנהג, דמכיון דבקריאת עשרת בני המן צריך לקוראם לכתחילה בנשימה אחת (כמבואר שם סעי' טו), ודין שומע כעונה שיוצאים י"ח קריאת המגילה הוה רק לענין הדיבור ולא לענין ה"נשימה אחת", ע"כ צריך כאו"א לקרוא בעצמו בנשימה אחת. ולכאורה עולים הדברים בקנה אחד עם דברי הבית הלוי (עה"ת סוף חומש בראשית) דדן אי מהני ברכת כהנים ע"י שומע כעונה, שכהן א' יברך והשאר ישמעו וייצאו י"ח, ואמר הבית הלוי דאת הדין של ב"קול רם" א"א לקיים ע"י שומע כעונה (ולדעת העונג יו"ט סי' טו, והאדר"ת בשם הגאון ר"ב כהן מו"צ דוילנא והחזו"א או"ח סי' כט ס"ק ג אכן אפשר לקיים ברכת כהנים ע"י שומע כעונה, וראה עוד, קה"י ברכות סי' יא ביסוד דין שומע כעונה, ומה שדן בזה בהר צבי ח"א סי' נז, ובנידון ברכת כהנים יש לדון גם האם שייך בתפילה ותחנונים דין שומע כעונה, עי' מש"כ מרן רבינו זצוק"ל בקובץ תשובות ח"ג סי' צ).
ומפורסם לבאר דיסוד המחלוקת היא האם הגדר בשומע כעונה הוא שהשומע נגרר אחרי המשמיע לכל דבר וכלשון החזו"א שמקויים בהם "התאחדות השומע והמשמיע", וא"כ מהני גם לענין הנשימה אחת והקול רם, או דיסוד שומע כעונה הינו על עצם הדיבור, שיוצא י"ח במה ששומע מאחר, אבל לא לענין דברים אחרים.
ולפ"ז ודאי הנוהגים לומר עשרת בני המן כל אחד בעצמו ראוי שיקפידו לומר בנשימה אחת, דהרי משו"כ אינם יוצאים בקריאת הבעל קורא, ופעם אחת בעת ביקור כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א אצל מרן זצוק"ל העיר האדמו"ר אודות ענין זה שיש רבים שאינם מקפידים לקרוא עשרת בני המן בנשימה אחת כשקוראים בעצמם לפני הבעל קריאה.
והנה בעיקר הדבר הרי מסתברא דאחרי שהחיי"א כתב דאינו מנהג, ודאי דס"ל שיוצאים י"ח בקריאת הבעל קורא. אולם רבינו אמר ליישב מנהג העולם, דהרי גם לענין הבעל קורא עצמו פסקינן לדינא שבדיעבד יצא אם לא קרא בנשימה אחת. וצ"ל דסבר רבינו דיש טעמים אחרים להא דהשומעים קוראים עשרת בני המן בעצמם וכמו שכתב הערוך השולחן דזה כהטעם שהציבור קוראים עוד פסוקים כמו "ומרדכי יצא" וגו', "וליהודים היתה" וגו' דמכיון שדברים אלו הם עיקר הישועה קוראים הציבור לבד וזה גופא גם הטעם שקוראים העשרת בני המן.
